הרב בנימין בירנצוויג
"פנחס בן אלעזר בן אהרון הכהן" (כה, יא)
כבר טרחו מפרשי התורה לבאר מדוע הוצרכה התורה לייחס את פנחס עד אהרון הכהן, והלא די היה לומר שהוא בנו של אלעזר הכהן?
ה'כלי יקר' מבאר את הדבר, באופן שיש בו הסתכלות נכונה ואמיתית על אופן עבודתנו בעשיית המצוות, ומבאר שהתורה כתבה כל זה לספר בשבחו של פנחס, שאף שהיה בן של אלעזר שלקח לו מבנות פוטיאל שפיטם עגלים לעבודה זרה, לא פחד שילעגו עליו ליצני הדור על כך, שהנה מי שאביו נשא בת כומר לע"ז, ילך ויקנא קנאת ה'? ואף שהיה בן של אהרון שעשה את העגל ויאמרו לו אותם ליצנים, והלא אתה בן בנו של אהרון שפיטם עגלים לע"ז, ומה לך לקנאות קנאת ה'? והנה הוא הולך להפסיד מקנאת ה' זו, ואף שידע פנחס כל זה, הלך בראש מורם לקנאות קנאת ה' צבקות, ולא חשש על כבודו!
זכה פנחס, שממעשהו זה לא רק שנגרע מערכו וכבודו, אלא נתרבה כבודו לעין כל, לדורות עולם וזכה למעלות רבות בזכות מעשהו זה.
ללמדנו, שיש לאדם לעשות את מצוות הבורא יתברך, ואף במקום שהוא חושש שקיום המצוות יגרע מכבודו או שחושש שיפסיד מקיום המצוות, יש לו לידע! שמקיום מצוות ה' יתברך לא מפסידים ולא ניזוקים! רק מרוויחים ומתגדלים!
והנה יסוד זה ממש כתוב בהמשך המקראות: "לכן אמור לו הנני נותן לו את בריתי שלום" ואמר המדרש (רבה כא, א) אמר הקב"ה בדין הוא שיטול שכרו לכן הנני נותן לו את בריתי שלום. וכבר מקשים כולם על מדרש זה: וכי מה זה שונה מכל מצוה שאדם עושה, שיש לו שכר עליה? מה חידוש יש בקבלת השכר של פנחס על מעשהו? ואל תאמר 'ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא', א"כ במה זכה פנחס שכן קבל שכר?
אלא יש לומר שמפרשים, ששכר מצוה בהאי עלמא ליכא, בגלל ששכר המצוה הוא רוחני , וא"א בעולם גשמי לתת שכר רוחני, ולפי באורו של ה'כלי יקר', אפשר לומר שהרי פנחס היה לו את כל הטצדקי שלא לעשות את מעשה המצוה שעשה וכו', מבחינת המציאות הנראית לעין הוא היה מרוויח מאי עשית המצוה, והיה אמור להפסיד מקיום המצוה, וא"כ השכר כאן זה כנגד ההפסד שהיה אמור להיות לו, זה כבר נחשב כשכר שאפשר לבחון אותו כשכר גשמי, כנגד הפסד המעשה שהיה צריך לעשות במקום המצוה, זה נקרא 'בדין הוא שיטול שכר'. כך כל העושה מצוה, שכשיש לו הרבה מפריעים וסיבות שלא לעשות, הרי הוא מקבל שכר בדין! גם על מה שהיה אמור כביכול להפסיד מעשיית המצוה.
סיפר לי ידיד שלי, אברך שלמד איתי בכולל 'תורה אור', הרב מ. ח. שליט"א, כשאמרתי לו את הוורט של ה'כלי יקר': "בא תשמע סיפור שקרה איתי השבוע, ממש תואם הוורט הנפלא הזה:"
הוא היה צריך כובע חדש, וראה שיש מבצע באחת מחניות הכובעים בגאולה, וככה ביום האחרון של המבצע הוא נזכר שהוא חייב לנצל את מבצע ההנחה של 100 ₪ על כובע. וכך בדרך לכולל אחה"צ הוא התלבט מה לעשות, כדי לא להפסיד את היום האחרון. למעשה היתה לו פגישה חשובה בתחילת הסדר, והוא חישב: בין כך נשארה לי רק חצי שעה, אז כבר אסע לחנות. הוא גם פחד שמא אחרי הסדר החנות תסגר, והחליט שהוא נוסע על חשבון הסדר לחנות בגאולה.
הוא נוסע, מוצא בקושי חניה ויוצא לחנות. מודד את הכובע, משלם ושמח שהצליח להרוויח את המבצע של ה-100 ₪. הוא מתקרב למכוניתו עם הקופסא החדשה של הכובע, וכבר מרחוק הבין שישנה בעיה, נייר בצבעי אגף הפיקוח של עיריית ירושלים, התנפנף לו ברוח מתחת אחד המגבים. הוא מתקרב ואכן כן: דו"ח חניה….
הוא לוקח את הדו"ח: 100 ₪ קנס על חניה!!!! כל מה שהרווחתי מהמבצע הפסדתי!
וזה לא נגמר, הוא מספר לי, הוא הגיע לגאולה הוא היה רעב כי לא הספיק להכניס משהו לפה בצאתו מביתו. הוא החליט שהוא נכנס לפני ההליכה לחנות לקנות דברי מאפה, ועוד 30 ₪ הלכו לו בגלל הוויתור על סדר שני…
"אתה מבין כמה זה צודק?", הוא אמר לי. "מלימוד ומצוות לא מפסידים שום מבצע ושום כסף. אם מתחכמים – אז לא מרויחים!"…
עוד סיפור משעשע ששמעתי בשם המשגיח של ישיבת 'אור ישראל', הגאון רבי יצחק גולדווסר שליט"א: יום אחד הוא נכנס למונית לנסוע לישיבה. בדרך הוא מבחין בשלט עם שמו של הנהג, וכתוב שם, רח"ל, שהוא עובד 7 ימים בשבוע כולל שבתות וימים טובים!
כמובן שהרב גולדווסר בקש מנהג המונית לעצור, כי הוא אינו מעוניין לנסוע עם מחלל שבת, אבל אז הנהג מבקש להסביר לו מדוע הוא מחלל שבת, הוא אומר לו שלפני שבועיים הוא הרוויח בנסיעות של שבת 600 ₪ וכשהוא הגיע לביתו הוא פתח את הדלת ושכח לסוגרה, ורוח חזקה שנשבה באותה העת, הפילה את הנברשת שהיתה בכניסה לבית…
הוא הלך לקנות נברשת חדשה, והנברשת החדשה שבחר עולה 600 ₪!!!! הרוויח 600 הפסיד 600!!
"נו אתה רואה", אומר לו הרב גולדווסר, "לא כדאי לעבוד בשבת!". אבל הנהג היה יותר חכם, והוא אומר לרב גולדווסר: "עכשיו הרב מבין למה אני נוסע בשבת? אם לא הייתי נוסע איך הייתי משלם את ה600 ₪ של הנברשת?"….
משמירת המצוות לא מפסידים. אם מתחכמים לא מרוויחים!