מאת: הרב ישראל היימן
"אם בחוקותי תלכו"
לא רבים יודעים אבל ישנן כמה שורות בספר אמונה וביטחון למרנא החזו"א זצ"ל, שמאחוריהם מקופל סיפור חיים מרתק שרק חלקו המזערי יובא כאן.
המדובר הוא בשורות קצרות בפרק ב' אות ה' שם מרחיב החזו"א במידת הביטחון. הנה הציטוט: "ואכן מידת הביטחון קנין הלב… לא יחת אם רעהו פותח חנות, ישתדל עוד לעזור לרעהו, לתקנו בעצה טובה, לעשות עבורו ולשקוד על תקנתו, וכמה מן הקדושה מוסיף בעולם לראות איש עושה חסד עם המתעתד להתחרות עימו… אשריו ואשרי דורו."
שורות אלו מקפלות תחתיהן מעט מזעיר מהליכותיו והנהגותיו הנאצלות של רבי שלמה כהן זצ"ל בעל בית הדפוס המיתולוגי בבני ברק של אותם ימים, בה זרח אורו המבהיק של מרנא החזו"א עליה ועל הגולה כולה.
בית הדפוס שהיה היחיד בבני ברק, ריכז את כל מה שהיה לתחום הזה להציע באותם ימים. הוא היה נחשב בית דפוס איכותי, שנתן כל שרות שהוא שהיה קשור לתחום. ר' שלמה התפרנס ברווח מאותו בית דפוס, שחוץ ממה שהיה בית מלאכה הוא גם היה מפעל חיים. בניו שהיו שותפים לעסק המשפחתי, ניהלו ברמה את בית הדפוס כל אחד בתחום עליו הוא היה מופקד, כשר' שלמה עומד על גביהם ומנהל את העסק ביד רמה.
ביום בהיר חם ודביק אחד, חנתה משאית עמוסה חומרי בניה ברחוב בו שכן בית הדפוס, ובמדרכה ממול כמה עשרות מטרים משם, החלה פעילות בניה קדחתנית. יומיים בדיוק עברו עד שהשמועה נפוצה בכל העיר הקטנה דאז, בית דפוס חדש, משוכלל ומודרני עומד לקום בעיר. בעליו לא מצאו שום מקום אחר בכל רחבי העיר, שאז עוד לא הייתה צפופה כל כך, רק באותו רחוב סמוך ונראה לבית הדפוס הוותיק והמצליח של ר' שלמה.
הרחש בחש צף ועלה, אלו מצדדים בפתיחה של בית דפוס נוסף ואלו מצקצקים בלשונם בטענת 'עני המהפך בחררה' וכו'… אלו ואלו מסכימים בדעתם ובשפתותיהם שהמיקום שנבחר לבית הדפוס החדש הוא 'לא מוצלח' ואף גרוע מכך…
דיבורים לכאן ודיבורים לשם – הבניה התקדמה בקצב מזורז, ואף אחד מהמדברים לא שם לב לעובדה שממשפחתו של ר' שלמה לא יצאה אף מילה או הבהרה בנושא. כל מי שנכנס לבית הדפוס באותם ימים, בין אם הוא היה צריך עבודה כלשהי ובין אם סתם בא לרחרח, יצא בלא כלום. אלו שניחונו בישירוּת גלויה ושאלו במפורש, נענו בהנהון סתמי ובמשיכת כתף נמרצת. ר' שלמה אסר מכל וכל על כל עובדי בית הדפוס, להעלות על דל שפתותיהם מילה וחצי מילה בנושא.
תקופה קצרה מאד עברה, וחנוכת בית הדפוס החדש נחגגה במסיבה מתוקשרת. מודעות גדולות צבעוניות ומזמינות בישרו לציבור הרחב על הפתיחה הדרמטית, שמלווה במבצעים מיוחדים ובמחירים זולים במיוחד. בניו של ר' שלמה שניסו לדבר איתו על הנושא, ולנסות להיערך לבאות – נתקלו בחומה אטומה. הוא לא מוכן לדבר על זה בשום פנים ואופן. "לא אתם ולא הוא, נותנים לי ולכם את הפרנסה, הכסף, הלקוחות וכל רווח שהוא, מגיע ישירות מאיתו יתברך. ולו אין הבדל אם יש כאן בעיר וברחוב בית דפוס אחד או עשרה."
יום למחרת הפתיחה הגדולה נצפה ר' שלמה כשהוא חוצה את הכביש, ונבלע בפתח בית הדפוס החדש, בעל בית הדפוס שכבר לא ידע למה לצפות, חרד לבאות, 'הוא בא לצעוק או להגיש תביעה לבית הדין', חשב לעצמו. הוא הכין את עצמו בשניות הבודדות מאז הוא ראה את דמותו של ר' שלמה בפתח בית הדפוס, עד שהוא ניגש אליו פנים אל פנים, לכל מה שיכול להיות רק לא למה ששמעו אוזניו בשניות הבאות…
"תשמע", פתח ר' שלמה, "אני לא יודע מה אתה יודע על דפוס וכמה שנים אתה במקצוע, אבל רק שתדע שב"ה אני הרבה שנים במקצוע, ובבית הדפוס שלי יש את כל הציוד הנצרך, אם חסר לך משהו או שאתה צריך עצה בנושא מסוים, אתה צריך רק לחצות את הכביש ובע"ה תקבל את כל מה שאתה צריך!"…
חצי דקה לקח לבעל בית הדפוס החדש להתאושש, לאחריה הוא שקע בשיחה חברית ונלבבת עם רעהו הטרי, שחלק עימו ברוחב לב את כל סודות המקצוע ואת הידע הרב אותו הוא צבר במשך השנים.
בבני ברק כמו בבני ברק שום דבר לא נשאר בסוד… אחרי הצהריים כבר כל העיר דיברה על הביקור והשיחה של ר' שלמה עם מתחרהו החדש. לבניו של ר' שלמה נשאר רק לברר איתו נקודה אחת, "אבא, עד כדי כך? מילא לא להילחם אבל לעזור לו, מדוע?"
"לא הבנתי מה הבעיה", שח להם ר' שלמה בפשטות. "אם באמת אין נפקא מינה כלפי שמיא אם יש כאן בית דפוס אחד שתיים או עשרים ושמונה, ויש לו יתברך פרנסה בשפע לספק לכולם, אז למה לא ללכת לעזור לו? למה להיות צר עין?"…
הסיפור הזה התפרסם מאד באותם ימים, ואכן זכה לאיזכור ברמז בספרו של החזו"א שקילס ושיבח את ר' שלמה עד מאד.
בתורתינו הקדושה אנו קוראים על האיסור ליקום וליטור בין אחד לרעהו, החינוך מבאר שיסוד האיסור הוא חיסרון באמונה וזה לשונו: "משרשי המצווה שידע האדם וייתן אל ליבו, כי כל אשר יקרהו מטוב ועד רע הוא סיבה שתבוא עליו מאת ה' ברוך הוא, ומיד איש אחיו לא יהיה דבר בלתי רצון ה' ברוך הוא וכו' כי הוא אינו סיבת רעתו כי העוון מסובב", עכ"ל בקיצור.
האיסור ליקום וליטור הוא מבסיס מידת הביטחון של האדם, שחי כל העת עם התחושה החזקה והיחידה שאין איש או יצור נברא שיכול להועיל או להזיק לו מבלעדיו יתבר,ך והוא תלוי אך ורק ברצונו וברחמיו הרבים.
וכלשונו של החזו"א בסוף פרק ב': "כי על הבוטח שורה רוח קודש, ומתלווה עימו רוח עוז המבשרו כי אמנם יעזרהו ה'".