כמדי פעם בפעם, מתעוררים שונאי הדת אשר עינם צרה בפריחתו של עולם הישיבות, ומתלוננים שקצה נפשם במצב הקיים.
נמאס לנו להיות 'פרייארים ולסחוב את החרדים על הגב שלנו", הם טוענים. "קצה נפשנו בתרבות הקלוקלת של אנשים שרק לומדים תורה ולא מביאים תועלת וצמיחה למשק. אינם לומדים לימודי ליבה, ולא נושאים בנטל המשותף של האחריות הביטחונית והכלכלית…".
לפני שנים רבות כתב מרן ה"בן איש חי" זיע"א משל יפהפה, שיכול להתאים גם לעניינו וזה לשונו: "מעשה בעשיר אחד שהיה רוכב על סוסו חוץ לעיר כדי לבוא לעיר, ובעודו רחוק משער העיר שתי שעות, מצא איש פיסח יושב על אם הדרך וצועק בקול יללה ותחינה, ויבקש מהעשיר מתנת ידו.
והעשיר הוציא מכיסו מטבע כסף וישליכה אל הפיסח ויקרא הפיסח בקול גדול "אלוקי השמים ישלם לך כפל כפליים על החסד אשר עשית עמדי" וירם את המטבע שהשליך אליו העשיר, ובצלעו על ירכו ניגש אל הרוכב וינשק שולי מעילו ויאמר "אם טוב בעיניך להגדיל חסדך עמדי ונתת לי לרכוב עמך על סוסך להביאני העיר כי הדרך רחוקה ולא אוכל לילך רגלי, לבוא שמה"…
והעשיר שהיה נדיב לב וחפץ חסד ירד מעל הסוס וירכיב את הפיסח על הסוס ויתן את הרסן בידו, ואחר כך עלה גם הוא על הסוס וירכב. והיו שניהם רוכבים ביחד על הסוס הפיסח בראש והעשיר מאחוריו. אחר שנכנסו לעיר והגיעו לשוק, אחז הפיסח בידו את הרסן ועצר את הסוס והעמידו, ויפן אל העשיר הרוכב מאחוריו ויאמר לו: "עתה רד מעל הסוס כי כבר עתה אנו נמצאים בשוק העיר".
ויאמר לו: "מה אתה מדבר? וכי זה סוסך או סוסי? מהר איפוא רד פן תקצר רוחי בך והשלכתיך כרגע ארצה!" ויזעק הפיסח צעקה גדולה ומרה בכל השוק בעודו רוכב והרסן בידו ויאמר בקול בכי: "ראו אנשים טובים מה מעולל לי הרשע הזה! חושו לעזרתי כי איש פיסח וחלש אנוכי ואין אני יכול להתקומם נגד הבליעל הזה האומר לגזול את סוסי ממני. הלא אנוכי פגשתי את האיש הזה יושב על המסילה הרחק שתי שעות מפתח העיר ויתחנן אלי כי עייף הוא ונכמרו רחמיי עליו וארכיבהו, ועתה שצריך להודות לי על חסדי אומר להשליכני ארצה ולגזול את סוסי ממני אשר הוא כל רכושי!"
ויקומו כולם לריב עם העשיר, ולשווא עמל להכחיש דברי הפיסח כי יללת הפיסח ודמעותיו המדומות עוררו חמלה בלב כל האנשים ויאמינו לו. סוף דבר אמר העשיר: "אם כן איפוא ניסע נא לשופט".
ניגשו אל השופט ויספר לפניו דברי הריב ויאמר השופט אל העשיר: "רואה אני את דבריך כי אמת הם אך מה אוכל לעשות, הלא אתה בידך איבדת את זכותך וכוחך כי כאשר חסת עליו והסכמת להרכיבו על סוסך. היה לך להרכיבו מאחוריך והרסן הוא בידיך ואז לא היה יכול לדבר נגדך דבר, אך עתה אשר השלטת אותו עליך והרכבתו לפניך ומסרת הרסן בידו, הרי שני דברים אלו הם כמו שני עדים המעידים כי הסוס שלו".
רבינו ה'בן איש חי' השתמש במשך זה כדי להסביר כיצד צריך האדם להתגבר על היצר הרע, להישאר בשליטה ולא להעביר את המושכות לידיו של היצר חלילה וחלילה.
אבל אנו, לפי דרכנו, נלמד ממנו גם לעניין זה של לומדי התורה ואלו הנסים להצר את דרכיהם, כי כמוהם כאותו קבצן, כל חיותם וכל קיומו של העם היהודי בארץ ישראל נשאבת מלימוד התורה והם מבעטים ומנסים להפוך את הקערה על פיה.