לאנשים רבים ישנה מודעות לזהירות מחפץ חשוד, ומי שאינו זוכר זאת מעצמו – קורא על כך אזהרות רבות באוטובוסים ובתחנות.
ברם, הסבירות של הימצאות חפץ חשוד נמוכה – אל מול פצצות מסוכנות הרבה יותר, שלמרבה הפלא רבים אינם יודעים שעליהם להיזהר מהן, הלא הן המידות הרעות והתכונות הגרועות. ההתמודדות איתן היא התמודדות של כל רגע ורגע, והסבירות שניפגש באותן 'פצצות מסוכנות' – אצלנו, או אצל הסובבים אותנו – גבוהה ביותר.
כל המידות הרעות הן גרועות, אך חז"ל מצאו לנכון להזהיר אותנו במיוחד משלוש מידות נוראות – הקנאה, התאווה והכבוד. אותן מידות גרועות הורסות את האדם, שורפות אותו, ממררות את חייו ובכוחן להוציא אותו מן העולם (אבות ד, כא).
חז"ל אינם כותבים זאת על מנת ללמד אותנו אינפורמציה וידיעות בעלמא, אלא להזהיר אותנו מפני התכונות הללו אשר לוקין בהן. חלק מקנאים, חלק בעלי תאוה זו או אחרת וכמעט כולם 'מתים' כדי לקבל קצת כבוד… שימו לב – אמרו לנו חז"ל – השמרו מן המידות הללו כמו מחפץ חשוד. תנו דעתכם בכל רגע לכל מעשה, לכל דיבור ולכל מחשבה שלא יתערבו בהם הקנאה, התאוה והכבוד!
המידות הללו יכולות לתקוף כלח אדם בכל עת, על אף שלא תמיד אפשר להבין זאת. לדוגמא: לכאורה נראה שמידת הכבוד מהווה סיכון לאנשים מכובדים, ואילו לאנשים פשוטים אין כל סיבה להתגאות, אבל המציאות מוכיחה אחרת – כבוד אינו שייך רק לכנסת וליושבים על הכסאות המרופדים שם, אלא גם אצל עובדי פחי האשפה יש לו מקום.
רבי שלום שבדרון זצ"ל סיפר, שפעם אחת עבר ליד משאית אשפה שעסקה בריקון הפחים. במקום ליד הנהג ישב אחד מעובדי משאית הזבל, ומאחור, על המדרגה הסמוכה לזבל, עמדו עוד כמה.
פנה אחד מהעובדים שעמדו ואמר לרב: "מה אתה חושב, שאני לא יכולתי לשבת ליד הנהג?… פשוט ויתרתי לו הפעם!"…
"הביטו וראו" – אמר הרב – "יכול אדם להיות בתוך משאית זבל במשך שנים, אבל המחשבה המטרידה אותו היא, שהוא יכול היה לשבת ליד הנהג, אך ויתר על הכבוד הזה"…
אותה תשוקה עזה קיימת גם בתאוה ובקנאה, ובשלה מסוגל האדם לאבד את שיקול דעתו, להגיע לטרוף חושים ואפילו – לוותר על חייו!!
אולם בעלי המוסר מפרשים שדברי חז"ל "מוציאים את האדם מן העולם" אינם מתייחסים רק לכך שאדם שיש לו את המידות הללו מת אומלל ומדוכא בייסורים ומאבד את העולם הזה שלו, אלא הם מכוונים גם כלפי העולם הבא, וכוונתם לומר שהקנאה, התאוה והכבוד גורמים לאדם שיאבד מן העולם הבא!
ועוד לשון חז"ל: "מוציאים את האדם" פרושו: כל אדם, אפילו מי ששומר תורה ומצוות, מדקדק בשבת, כשרות, טהרה וצניעות, שיהיה נגוע במידות הגרועות הללו, וכל מי שנגוע בכך, לא יועילו לו הידיעות הרבות שיש לו, התורה שהוא לומד או המצוות שהוא מקיים, משום שבסופו של דבר הוא עלול לאבד את כל העולמות בשל המידות הללו, המשחיתות כל חלקה טובה בנפש האדם וגורמות לו להפסיד הן את העולם הזה והן את העולם הבא.
הביטוי לאותן מידות מגונות מתחיל בבית – בין בעל אישה, ממשיך עם השכנים ומסתיים ברחוב, בעבודה ובכל מקום אחר. נשים רבות מתבטאות: "הייתי רוצה מעיל כזה… איפה קנית את זה?"… ואינן שמות לב למידת הקנאה המדברת מתוך גרונן. הן רוצות שמלה, שאין לאף אחת… ואינן מבחינות שהרדיפה אחר הכבוד והרצון ש"כולם יסתכלו ויראו שרק לה יש", הוא זה שמניע אותן.
כל הרוצה, איפוא, להינצל מן הפצצות ההרסניות הללו, חייב להתבונן במעשיו, לזהות את המניעים הנסתרים בכל פעם ולטפל בעצמו בטרם יהיה מאוחר מדי.
(מתוך דורש טוב ויקרא)