הגה"צ רבי חזקיהו מישקובסקי שליט"א על יין, כהנים ושמחה אמיתית
"יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמתו חקת עולם לדרתיכם" (י, ט)
התורה אוסרת על הכהנים שתיית יין בכניסתם לעבוד במשכן ובבית. שואל המדרש תנחומא: מדוע נאסרה שתיית יין, וכי מה גרוע כל כך ביין? הרי כתוב בתהלים (קד, טו): "ויין ישמח לבב אנוש". יין מביא את האדם לשמחה, כשם שאמר דוד המלך על התורה (תהלים יט, ט): "פקודי ה' ישרים משמחי לב שאף היא מביאה את האדם לשמחה, הרי שיש כמה אופנים להגיע לידי שמחה: יש אפשרות של פקודי ה' ישרים" ויש אפשרות של "יין ישמח", ומדוע אסרה התורה שתיית יין?
זאת ועוד, לכאורה יש עדיפות ליין על תורה, כי יהודי לומד תורה כדי לזכות לגן-עדן, ומתי יזכה לכך? לאחר מאה ועשרים, ואלו בשתיית יין יש לו גן עדן מיד, כבר כאן בעולם!
מביא המדרש סיפור מופלא: מעשה בחסיד אחד שהיה לו אבא שכור והוא היה מתבייש באביו. אמר החסיד לאביו: 'אבא, תישאר בבית ואני אביא לך את כל היינות שבעולם. הרי כאשר אתה הולך לבית מרזח ומשתכר, כולם מבזים אותך ועדיף שתישאר בבית ותשתה יין כאות נפשך'. אך האב סרב ואמר לבן כי כל הנאתו היא לשתות יין בבית מרזח.
פעם אחת הלך החסיד עם אביו, והנה רואים הם בדרך שיכור מוטל ברפש, מלוכלך מכל מה שפלט פיו, ילדים מתקלסים בו ומכניסים בוץ לתוך פיו ומבזים אותו. אמר החסיד לעצמו: הנה זו ההזדמנות להראות לאבא מה קורה למי שמשתכר, בתקוה כי המראה ירתיע את האבא מלשתות. קרא החסיד לאביו ואמר לו: "ראה נא אבי, אלו בושות נגרמות למי שמשתכר, כך גם אתה נראה כאשר אתה שיכור ומה לך ולבזיונות הללו?"
החסיד היה בטוח שהמראה ירתיע את אביו, ושוב לא יכניס לפיו טיפה של יין. והנה הוא רואה את אביו גוחן לעבר השיכור המוטל ברפש, מחבק אותו בחזקה ואומר לו: "אמר נא לי אחי אהובי, היכן השגת יין כה משבח שריח גן עדן נודף ממנו?!"…
שואלים חז"ל, אם השיכור מרגיש גן עדן כאן בעולם הזה, אם כך מדוע לאסור על שתית יין? הרי היין משבח אנשים, עד שהם מרגישים תענוג כאן בעולם הזה, ולא צריכים להמתין לגן עדן עד לאחר מאה ועשרים!
נתרגם את הדברים לשפת ימינו. הנה סיפור מעניין שסייפר לי רבי שלמה טוויל שליט"א, הרב הראשי של מקסיקו, סיפור שיש בו קידוש השם גדול:
יש שם בית כנסת ענק, "מגן דוד" שמו, ובבית הכנסת אולם אירועים מפואר. את שמחת פורים חוגגים בני הקהילה באולם בית הכנסת בליל פורים.
והנה בשנה אחת בליל פורים, הגיע אורח לבית הכנסת, לא פחות ולא יותר: מפקד משטרת מקסיקו סיטי. בדרך כלל רואים אותו כאשר מתרחש אירוע פלילי חמור, ומה למפקד המשטרה ולבית הכנסת? הרב טוויל בראותו את מפקד המשטרה ניגש אליו, ושאל אותו על מה ולמה זכה בית הכנסת לכבוד הגדול שמפקד המשטרה בכבודו ובעצמו הגיע לביקור.
אמר לו המפקד: "אתה יודע שבמקסיקו סיטי יש פשיעה רבה, ובעיר מסתובבים שוטרי חרש ובלשים האמורים למנוע מעשי פשע. הללו דווחו כי לבית הכנסת הוזמנו כמויות גדולות מאד של אלכוהול לקראת המסיבה שאמורה להתקיים כאן בלילה. על פי הידוע למשטרה, כל אימת שהגויים משתכרים, יש אירועים אלימים עם הרוגים ופצועים, ולכן שיגרה המשטרה שוטרים סמויים למסיבה של היהודים, למנוע מעשי אלימות.
"והנה באמצע המסיבה מתקשר הבלש שנשלח לשם, ומדווח כי הוא מתקשה להאמין למראה עיניו. הוא רואה הרבה יהודים שיכורים, אבל במקום לפגוע אחד בשני, הם מתחבקים ומתנשקים זה עם זה, כל אחד מהלל את חברו והשמחה שם גואה עד שחקים. בכירי המשטרה היו בטוחים שהלה משקר ובודאי שילמו לו כסף כדי שלא ידווח על האירועים, לכן החלטתי אני בעצמי לבוא ולראות מה קורה כאן. והנה" – ממשיך המפקד ואומר לרב טוויל – "רואה אני בעיני שאכן צדק אותו בלש".
זהו כבוד שמים! כך נראים יהודים יראים ושלמים כאשר הם משתכרים. כך נראה פורים שלנו.
מכל מקום, השאלה במקומה עומדת: מדוע יש לאסור שתיית יין. אמנם יש שמחה גדולה בלימוד תורה, אבל מה רע באלטרנטיבה של שתיית יין?
בואו ונרחיב מעט בשאלה. אכן כולנו יודעים שללמוד תורה – אין שמחה גדולה מזו. העונג שהיה לחזון איש, לסטייפלר, לרב שך ולכל גדולי ישראל בלימוד התורה, אין גדול ממנו. אבל כדי להגיע לשמחה אמיתית צריך להשקיע, לעמול בתורה, ואילו בשתיית יין, תוך דקות ספורות כבר 'נמצאים בעננים'. שומעים שיר ועפים אייתו ביחד, ומדוע לא לשתות יין?
שמחה אמיתית, לא דמיונית
אומרים על כך חז"ל – ונאמר את הדברים בלשוננו – ההבדל בין שמחה מתורה לשמחה מיין הוא תהומי: ביין אנחנו בורחים מהמציאות, ואלו בתורה אנחנו חיים את המציאות.
שמחתו של השיכור היא שמחה מדומיינת. החכם מכל אדם אומר (משלי לא, ו): "תנו שכר לאובד ויין למרי נפש". על ידי שתיית היין, הוא בורח מהמציאות העגומה שלו. הוא שוכח את צערו ואת קשייו, אף שהם קיימים וישארו עמו כאשר יתפכח מיינו, רואים בפורים את השכורים כאשר הם מתפכחים משכרותם: כואב להם הראש, כואבת הבטן, הם מלוכלכים מכל מה שעברו, והשמחה כביכול שהיתה להם בעת שכרותם, חלפה ועברה לה כלא היתה. לא נותר דבר מהשמחה הדמיונית ששרתה עליהם, אבל שמחת התורה היא שמחה אמיתית. היא מלווה את האדם כל העת ואינה חולפת ועוברת.
רבי מרדכי גיפטר זצ"ל, נכנס פעם לגביר אמריקאי, כדי להתרימו לישיבה ואמר לו: "מה בעצם ההבדל ביני לבינך? מדוע אתה חושב שאתה שמח וטוב לב יותר ממני? הרי לאכול אתה אוכל בביתך מהמאכלים שאשתך מבשלת לך, ואני יכול להבטיח לך שאשתי יודעת לבשל לא פחות טוב מאשתך. בלילה אתה ישן על מזרן כמוני, גם אם המזרן שלך עטוף בעטיפה ססגונית יותר. לי יש דירה של שלושה חדרים המספיקה לצרכי, ולך יש גם שלושה חדרים לצרכיך ועוד ששה חדרים מיותרים… מדוע, אם כן, סבור אתה שטוב לך יותר ממני?"
הגביר ממש התרגז. כך לא מדברים לגביר אמריקאי, צריך דרך ארץ. הוא התרומם ואמר לרב: "כבוד הרב לא מבין, נדמה לרב שאתה ואני אותו דבר, אבל כאשר אני אוכל הרי 'הגביר אוכל' וזה משהו אחר לגמרי, וכשאני ישן הרי 'הגביר ישן' וזה דבר שונה לחלוטין!"
אמר הרב גיפטר: הגביר הזה אוכל כמו בהמה, ישן כמו בהמה ופיו מדבר הבלים. יש סיפור ידוע על רבי חיים מבריסק זצ"ל, שפעם הגיע אליו גביר אחד שירד מנכסיו וקבל בפניו: "יסביר לי כבוד הרב, אכן פעם היו מכבדים אותי כי הייתי עשיר, ואילו כיום כאשר איבדתי את כל רכושי, אני מבין שמכבדים אותי פחות. אבל הרי כאשר הייתי גביר, אמרו כולם שאני חכם גדול, יודע ללמוד וירא שמים. וכולם הגיעו להתייעץ אתי. כיום אמנם ירדתי מנכסי, אבל את חכמתי ואת למדנותי הרי לא איבדתי, מדוע שוב אין איש בא להתייעץ עמי? לאן נעלמו חכמתי ובינתי?". אמר לו רבי חיים: "חכמתך ובינתך לא נעלמו, הם פשוט עברו דירה אל גביר אחר שיש לו כסף, היום הוא החכם. הוא הפיקח והוא הלמדן"…
אמר רבי מרדכי גיפטר: "כל העולם הזה אינו אלא חלומות של גבירים. כל השמחה אינה אלא זיוף אחד גדול. אבל שמחה של תורה היא שמחה אמיתית. שאינה עוזבת את האדם בכל מצב בו הוא נמצא".
כפית מרק עם רבנו תם
היה גר בתוכנו יהודי בשם רבי יצחק שינקר וצ"ל, הוא היה נובהרדוק'ר, יהודי מורם מעם. בנו הוא רבי חיים שינקר, ראש ישיבת "דרכי משה". פעם נעמד הבן באמצע הרחוב והחל לשיר שיר שאביו היה נוהג לשיר, כאשר המלים של השיר הן: "כפית מרק עם רבנו תם…" אתם יודעים איזה טעם יש לכפית מרק עם רבנו תם? אני עדין לא טעמתי את זה, אבל אני יכול לומר בשמו, שיש לזה טעם גן עדן אמיתי. לא מזויף. לא מדומין. אלא אמת לאמיתה. זהו גן העדן של בן תורה.
מסופר במדרש (קהלת רבה ח, ד) כי גוי אחד ראה את רבי יהודה בר עלאי שהיו פניו צהובות אמר: 'אדם שפניו צהובות יש בו אחד משלושה דברים אלו: או שותה יין, או מלווה בריבית או מגדל חזירים'. אמר לו רבי יהודה ברבי עלאי: 'תפח רוחו של אותו איש, אין בי אחד מאותם דברים, לא מלווה בריבית אני ולא מגדל חזירים אני, ששניהם אסורים לישראל. ולא שותה יין אני, שאפילו כשאני שותה ארבע כוסות בליל פסח, אני חש בראשי מפסח ועד עצרת'. אמר לו: ולמה פניך צהובות? אמר לו: "התורה היא שמאירה פני, שנאמר: 'חכמת אדם תאיר פניו'" (קהלת ח, א).
אשריך בעולם הזה
לפני שנים היתה סמוך לישיבת סלבודקה ישיבה בשם 'נהרדעא', בראשה עמד רבי משה קאשי שליט"א [כיום הוא רב באזרביז'אן], ונשיא הישיבה היה מרן הגרי"ג אדלשטיין שליט"א. גיסו של הרב קאשי תרם את בנין הישיבה ורבי גרשון הגיע לשם לדבר.
הייתי אז צעיר לימים, ולא קלטתי את עמוק דבריו, אבל כיום אני רואה בחוש כמה הוא צדק בדברים. כידוע, רבי גרשון אינו אומר מליצות, אלא פיו ולבו שווים.
אמר רבי גרשון: כתוב במשנה באבות (ו, ד): "כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא".
לכאורה מה חדשה המשנה? וכי אין אנו יודעים ש'אשריך בעולם הזה'? נקח את הגביר הגדול ביותר ונביא אותו לכולל פוניבז', ומשם ניקח אותו לבורסת היהלומים. אתם יודעים שבכולל פוניבז' היו תקופות שלא היו משלמים חודשים ארוכים, וגם כששלמו זה היה סכום מזערי, והנה נכנסים להיכל הכולל, כולם שם שמחים ומאושרים, לומדים בחברותות בעונג ובנעימות, לכולם שם יש גמ"חים או כלווים או כמלווים, והכל מתנהל על מי-מנוחות. נסע משם לבורסה. עד שמאפשרים להיכנס, צריך לעבור כמה וכמה בדיקות ואישורים, וכאשר נכנסים פנימה רואים אחד בוכה, אחד צועק, אחד לפני פשיטת רגל והאחר לפני פשיטת יד, אם כן מה החידוש ב'אשריך בעולם הזה'?
הוא הוסיף ואמר: לבן תורה אמנם אין כסף, אבל יש לו נחת מהילדים. אתם יודעים שכל הצרות שעושים לבני תורה, לא נובעות משנאה אלא מקנאה. פשוט הם אינם יכולים לסבול את העולם הזה שיש לבני תורה. אצלם בית הספר הוא מקום של מאבק בין המורים לתלמידים ובין התלמידים לבין עצמם. יש שם אלימות קשה, המורים מפחדים מהתלמידים, ממש 'שדה קרב'. אם המורה יעז לומר מילה לתלמיד, הוא ימצא את כל השמשות של המכונית שלו מנופצות והצמיגים מנוקבים.
ואצלנו? הילדים צומחים פרחים. אילו מידות טובות, כמה טוב לב ושמחה. הרחוקים מתורה לבושים לפי ה'מודה', האופנה. עם מכנסיים בלויים וקרועים, ואצלנו לבושים יפה עם חולצה לבנה, כמו חתנים. תראו איך נראית חתונה שלנו, ואיך נראית חתונה שלהם. הם פשוט לא יכולים לסבול את זה. הקנאה מדברת מתוך גרונם ומביאה לידי שנאה. ראו משפחה של בן-תורה, גם אם יש יותר כסף או פחות כסף, כולם מאשרים ויש נחת מהילדים.
שתיית יין לא מביאה שמחה אמיתית. זו בריחה מהמציאות. לכן אסורה שתיית יין לכהנים.
(מתוך דורש טוב ויקרא)