בספר 'מנחת אבות' מובא המעשה הבא:
בערב פסח אחד, התדפקה אלמנה על דלת ביתו של מרן הגרש"ז אויערבך זצ"ל ו'טענתה' בפיה: "החסה שקניתי לליל הסדר מלאה בתולעים, וממש אין באפשרותי לנקותה".
האלמנה ציפתה מהגרש"ז למענה הלכתי, וזו היתה מטרתה בבואה אליו, לשאול כדת מה לעשות עם החסה. אבל להגרש"ז היתה תשובה מעולם אחר, מעולם החסד בו היה טבול כל כולו"
הביאי אלי את החסה", הורה לה.
אלמלא היו הדברים מודפסים באכסניה אמינה (מרבית הסיפורים בספר הנ"ל סופרו על ידי בניו הגאונים שליט"א של מרן זצ"ל), כמעט ואי אפשר היה להאמין שכך התנהג רבן של ישראל.
גאון זה, שכל עם ישראל נשען על פסיקותיו, וכל דקה מסדר יומו היתה מחושבת להפליא, עמד במשך שעתיים תמימות מול השמש היוקדת, ובדק כל עלה ועלה של החסה הנגועה!!!
רק משסיים את מלאכת הברירה, והחסה היתה נקייה מתולעים, השיב את הירק לאלמנה.
לא יאמן!
עריכת שולחן הסדר- כמה ימים לפני הזמן
רבי בן ציון ברגמן, נכדו הבכור של מרן הגרא"מ שך זצ"ל, סיפר על הנהגה קדושה שהיתה למרן זצ"ל בערבי פסחים.
כמה ימים לפני ליל הסדר פרס כבר מפה לבנה על השולחן, ערך את הכוסות, הגביעים והצלחות, והכל היה מוכן לחג, ועכשיו המתין מרן בקוצר רוח מתי יבוא הלילה הקדוש. ובימים שלפני החג, עסק בלימודו של שולחן זה בדווקא.
סבלנות בליל הסדר
אחד האנשים שהיו ידועים בירושלים בסבלנותם ובענותם המרובה, נקרא 'רבי שבתי סבלן'. מפורסם היה צדיק זה במידותיו התרומיות, ובעיקר במידת הסבלנות, עד שמעולם לא הצליחו להביאו לידי כעס.
מעשה שהיה בערב חג הפסח, כאשר רבי שבתי, שהתפרסם גם ביראת השמים הגדולה שלו, טרח ויגע בכבל שנה להכין כל צרכי הסדר, ולפני התקדש החג הניחם על השולחן בזהירות רבה, כדי שבבואו מבית הכנסת יהיה הכל מוכן ומזומן, ובני הבית יוכלו לגשת מיד אל שולחן הסדר.
התברך רבי שבתי באישה צדקנית כמותו, שמרוב אהבתה למצוות, השתוקקה ליישב כבר לשולחן הסדר, והמתינה בקוצר רוח לשובו של בעלה מהתפילה. בינתיים, התיישבה לה עקרת הבית ליד השולחן המסודר והתבוננה בהנאה יתרה במצות, בבקבוקי היין, בחרוסת ובמרור, וביתר חפצי המצוות.
לפתע ארע דבר לא צפוי. רגלה של האישה נתקעה במפה הגדולה שהשתרכה עד לשיפולי השולחן, וברצותה לשחרר את הרגל משכה מבלי משים את המפה, וכל מה שהיה ברגע זה על השולחן- נפל על הרצפה בקול רעש גדול. בקבוקי היין נשברו, מהמצות כמעט ולא נשארה חתיכה אחת שלמה, וגם כל הסימנים התפזרו לעל עבר. 'סימן' מובהק לכעס ולמריבה שיבואו עוד מעט קט.
בשמחה רבתי ובאווירה מרוממת פוסע רבי שבתי סבלן בדרך לביתו, ובעיני רוחו הוא רואה כבר את השולחן הערוך הממתין לו. מה חשכו עיניו כאשר נתקל ב'בוקה ומבלוקה' של שאריות היין האדום שהתערבו עם החתיכות השבורות של המצות המהודרות שאפה ביגיעה רבה.
מה עשה רבי שבתי? צעק על אשתו? אמר כנגדה מילים לא יפות? עלב בה ? – לא.
הוא ניגש אל מה שהיה פעם על שולחן ליל הסדר, הניח את ראשו עליו, ואמר: "אני מבטיח שלא אעשה זאת יותר"…
כאומר, האשמה למה שקרה מוטלת אך ורק עלי. אם אני הייתי בסדר, זה לא היה קורה. לכן, מבטיח אני לעשות תשובה ולא לשנות באיוולתי, ולא לעסוק עוד בדברים הרעים שבגינם קרה מה שקרה…
סבלנות בתפארתה.
(מתוך הגדה של פסח – חישוקי חמד)