אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם (א, ב)
בחור חילוני הגיע לישיבה תיכונית, 'נשרף' וחזר בתשובה שלמה. בבחירות לאחר מכן הוא התגייס לסייע בשכנוע מצביעים שאינם שומרים תורה ומצוות, ומאחר וניחן בכושר שכנוע, עלה בידו לשכנע מאה חילונים להצביע למפלגות חרדיות.
הפעילים התפעלו ממנו ביותר, והכניסו אותו למעונו של רבי אהרן יהודה לייב שטיינמן זצ"ל. כששמע הרב שטיינמן את פועלו של הבחור, התפעל ממנו ואמר: "יישר כח. עשית קידוש ה' גדול!"
אמר הבחור: "כבוד הרב, אני כבר בגיל השידוכים. אני מבקש שהרב יברך אותי שאקבל שידוך עם דירה מסודרת".
הרב שטיינמן הביט בו כאילו הוא נפל מהירח. "מה??? בנית בגן עדן מאה עולמות, ואתה מוכן למכור אותם בעבור דירה?!"
השיב הבחור: "כבוד הרב, אני בא ממשפחה חילונית. אבא שלי לא מרוצה מכך שחזרתי בתשובה, והוא לא יתן לי שקל אחד לחתונה. אין מי שידאג לי לדירה!"
"אם כך, על אחת כמה וכמה שהקב"ה ידאג לך". אמר לו הרב שטיינמן. "הרי אתה בן של הקב"ה. וכי יעלה על הדעת שהקב"ה אומר שמי שיש לו אבא – הוא ידאג לו לדירה, ומי שאין לו אבא שדואג לו – ישאר בלי דירה? כיצד אתה חושב לבזבז את שכר המצוה שעשית על דירה שתקבל בין כך וכך?!"
באותו רגע הבחור קיבל שיחת מוסר שהייתה שווה כמו מאה שיחות, הוא הבין מה צריך להיות המבט על מצוה ועל קרבת ה'. עשית מצוה וזכית לקרבת ה', במה אתה מחליף את המצוה? במה אתה ממיר אותה?!
אדם צריך לקחת את התורה והמצוות שהוא עושה ולנצלם לקרבת ה'. זה קרבן!
(רבי גואל אלקריף שליט"א – נאה דורש החדש על ויקרא)