בהזדמנות מסויימת שיצא לי לדבר בציבור בחשיבות לימוד ההלכה, הבאתי את דבריו המפורסמים של מרנא החפץ חיים זללה"ה, שמי שלא לומד הלכות שבת בוודאי יכשל חלילה בהלכותיה מחמת שהן רבות וארוכות ומלאות פרטים.
בסיום הדברים ניגש אלי יהודי וטען לי טענה מוזרה שהתפלאתי שיהודי מן השורה טוען אותה בכלל. הוא אמר שמעודו הוא תמה על דבריו האלו של החפץ חיים, כי הרי מוטב יהיו שוגגין ואל יהיו מזידין, ומי שלא למד הוא שוגג מחמת חוסר ידיעה ואי אפשר לקרוא לזה מזיד…
כמובן שטענה זו מופרכת לחלוטין, אבל אותו יהודי לא היה מוכן לקבל את פשטותם של דברים, לכן שיברתי את אוזנו בווארט מתוק הנוגע ללקח נפלא אותו ניתן ללמוד ממגילת אסתר בה אנו עסוקים בימים אלו.
דמותו של המלך אחשוורוש היא אחד הדברים הסתומים והחתומים שלא התפרשו כהוגן, גיריתי את סקרנותו. רוב מוחלט של הדמויות המופיעות בתנ"ך בשמותם מפורשות לנו אם היו צדיקים או רשעים, אם הם לצד הקדושה או להפך.
אחשוורוש הוא אחד האנשים הבודדים שלא ברור מה הם היו.
מחד, בגמרא ובחז"ל הוא מובא כאדם רשע מרושע שהיה שותף להמן עין בעין ולב בלב לגזירת ההשמדה הנוראה, כמו שמביאה הגמרא במסכת מגילה (יד.) – משל דאחשוורוש והמן למה הדבר דומה, לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו, כל אחד מהם מייחל להתפטר מהמטרד ולימים נזדווגו אחד לשני וכל אחד שמח לתת לשני את מגרעת השדה שלו כך שהוא ירוויח. הם הדברים גם אצל המן ואחשוורוש ששניהם רצו לאבד את עם ישראל וכשמצאו אחד את השני עשו יד אחת לטרדם מן העולם. כהנה וכהנה מובא בכמה מקומות במדרשים תיאורים על רשעותו של המלך אחשוורוש ושותפותו המליאה בגזירה ובנסיון ביצועה.
מאידך, במפרשי המגילה מוזכר אחשוורוש כאדם פתי ותמים שלא התכוון מעודו לעשות רע לאף אחד ורק הובל בכחש ע"י שר תחמן ונכלולי למהלך אותו הוא לא צפה בכלל. מספיק אם נביט למפרשי המגילה שטורחים להסביר את כוונתו של אחשוורוש כשהוא מאשר להמן לאבד את היהודים כאשר הוא מחזיר לו את עשרת אלפי כיכר הכסף, הם מציעים שם פירושים שונים מכך שאחשוורוש לא ידע בכלל מי הם היהודים עד זה שלא עלה על דעתו לרגע לאבד אותם כמשמעות הפשוטה של העניין. (מרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל שנסתלק מעימנו בשנה שעברה בעיצומו של יום הפורים מבאר בספרו 'טעמא דקרא' שהוא חשב שהמן מתכוון למילה 'לעבדם' – כלומר לעשות אותם עבדים ולא לאבדם מן העולם).
אז מי הוא המלך המסתורי הזה, אחשוורוש, הלנו הוא אם לצרינו?
כשהוא מסוקרן עד עמקי נפשו פניתי אליו והרעמתי בקולי. תדע לך שלדעתי חז"ל ומפרשי המגילה לא רק שהם לא סותרים אלא אף משלימים אלו את אלו.
אחשוורוש מגלם את האישיות של האדם שהוא תמים אבל התמימות שלו גובלת ביותר מידי רשעות!!
כלומר, ניתן לחיות שנים ארוכות ומסביבך יהום הסער, איגרות יישלחו, אומות שלימות יקומו ויפלו, ואתה תמשיך לטמון את ראשך בחול ולומר "זה לא קשור אלי, אין לי מושג מה הולך כאן"…
אחשוורוש נתן את טבעתו להמן וכל העולם רעש ורגש, אלו מתפחדים ואלו מתכוננים למלחמה. אלו צמים ומתפללים ואלו רוקדים על הדם. כל העולם מתעסק בנושא הבוער ביותר. והוא… עסוק בענייניו בלי להביט ימין ושמאל.
הוא אכן יכול לטעון שהוא לא יודע מכלום. הוא באמת ובתמים לא ידע מכלום. אבל איזו רשעות נוראה היא זו! כמה רוע לב טמון בהתעלמות הזו.
אין צורך להמשיך, נכון? עכשיו ברור לך שלא ללמוד ולא לדעת זה אולי טכנית נקרא שוגג אבל כמה מזיד יש בזה… כמה תביעה יהיה על מי שבידיו 'שוגג' קלוש שכזה.
זה נוגע לכל שטחי החיים, המגילה מלמדת אותנו שלפעמים לא לדעת ולטמון את הראש בחול לא יעזור לנו לטעון שלא ידענו, אדרבה זו תהיה הטענה הגדולה ביותר עלינו, איך לא שמתם אל לבכם לדעת?!
זה נוגע ללימוד ההלכה ולחינוך הילדים, לבין אדם למקום ולבין אדם לחברו.
בקיצור… המגילה מלמדת אותנו לא להיות בת יענה…