אחד מנכבדי היהודים המתגורר בשכונת פלטבוש שבניו יורק, יצא באחד הבקרים מבית המדרש לאחר תפילת שחרית, והנה הגיעה אליו שיחה מבעל הדירה שאותה הוא שוכר, ובה הודיע לו הלה שבתוך חודשיים עליו לפנות אותה ולעבור לדירה אחרת.
הוא נכנס לרכבו פזור נפש והחל לתור בעיניו אחר שלטים המעידים על דירות להשכרה, ולמרות היותו נהג זהיר בדרך כלל, לא היה מרוכז בנהיגה. בשלב כלשהו הוא שם לב לכך, והחליט שמעתה ועד סוף הנסיעה ינהג כיאות.
אך אז סטה רכבו בפתאומיות אל עבר המדרכה, וכל ניסיונותיו לייצב את ההגה הסורר ולהחזיר את הרכב אל מרכז הכביש עלו בתוהו. הרכב התקרב במהירות אל זוג גויים זקנים שהלכו על המדרכה ודרס אותם למוות.
הוא נתבע על ידי הרשויות באשמת הריגת שני הזקנים, וניסה להצדיק את עצמו בטענה שניסה ככל יכולתו להטות את הרכב בחזרה לדרך הישר, אך נראה היה שהשופט לא מקבל את טענתו ופסק דינו יהיה חמור במיוחד.
אך אז נקטה ההגנה מהלך שהיטה את הכף בצורה דרמטית. לדוכן העדים ניגש בוחן תנועה שבחן את זירת התאונה זמן קצר לאחר שאירעה, והוא העיד שהיהודי אכן אינו אשם בתאונה, והסיבה האמיתית שמחמתה אירעה היא כתם שמן גדול שהיה בדיוק במקום שבו עמד רכבו וגרם לו להחליק ללא כל אפשרות בלימה. השופט השתכנע מהדברים, ופסק שהיהודי חף מפשע.
כל מכריו ידעו זה מכבר שהוא נהג זהיר, ושמחו בזיכויו, אך הוא המשיך לחוש רגשות אשמה ואיבד את הטעם בחייו. הוא הסתגר בביתו ושקע בעצבות ודכדוך, כשלנגד עיניו חולפת שוב ושוב תמונתם של שני הזקנים המבוהלים שהוא קיפד את חייהם.
אחד מידידיו ראה את מצבו הקשה, ולאחר שנוכח לדעת שכל הפצרותיו לשכנעו שהוא אינו אשם בתאונה עלו בתוהו, ביקש ממנו לכתוב מכתב לאחד מגדולי הדור ולשאול אותו מה עליו לעשות. ההצעה נשאה חן בעיניו, והם ישבו יחדיו וכתבו מכתב למרן שר התורה הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל, ובו סיפרו את המעשה כהוויתו ושאלו כדת מה לעשות מעתה ואילך.
לאחר שבועיים התקבל מכתב תשובה מהגר"ח, ובו נכתבה מילה אחת: "עמלק!"
היהודי לא הבין את הקשר שבין תשובת הגר"ח לשאלתו. וכי כל הגויים בניו יורק הם מזרע עמלק ויש מצווה להורגם?
בין כך ובין כך זמן פינוי הדירה התקרב, והוא נאלץ לצאת ולחפש מקום מגורים חילופי. הוא פנה למתווך וביקשו שיציע לו דירות העומדות להשכרה, והלה הוביל אותו לדירה נאה ומרווחת וערך לו בה סיור בכדי לבחון אם היא משביעה את רצונו.
היהודי הסתובב בדירה, בחן אותה היטב, וחש שהיא מוצאת חן בעיניו. אך אז העיף מבט חטוף אל הפסנתר שניצב בסלון, וקפא על עומדו:
על כלי הנגינה ניצבה תמונת הזקן אותו דרס למוות!
חלחלה אחזה בו. הוא חש שההרוגים לא מניחים לו ורודפים אותו גם בדירתו החדשה.
"אמור לי", פנה אל המתווך. "מי היו בעליה הקודמים של הדירה?"
אם איני טועה, הם נהרגו בתאונת דרכים מצערת, אך אל תטריד את עצמך מחמת כך", השיב המתווך.
היהודי צנח ברפיון אל כיסא סמוך. "הרצחת וגם ירשת?, עברה מחשבה מייסרת בראשו. "קודם הרגתי אותם, וכעת אני יורש את דירתם?"
לפתע קפצה מול עיניו תשובת מרן הגר"ח זצ"ל: "עמלק". הוא קם והחל מחפש בעיניו בדירה.
לפתע הבחין במגירה פתוחה ותמונה מציצה מתוכה. הוא פסע לכיוונה במטרה להכניס את התמונה ולסגור את המגירה בחזרה, אך כיתוב מטושטש שהיה בתחתיתה משך את תשומת ליבו. הוא הוציא אותה וקרא את הכיתוב, ולא האמין למראה עיניו:
"טרבלינקה 1942".
מעל ניצב חייל נאצי גאה במדי ס.ס. במחנה טרבלינקה הידוע לשמצה, בו נהרגו באכזריות הוריו ביחד על בני העיירה שבה גדל.
עיון בתמונת הנאצי הצעיר היכה אותו בתדהמה: היו אלה תווי פניו של הזקן שהרג בשוגג!
הוא הוסיף ופשפש במגירה, ומצא בה את רשימת הנרצחים שהחייל הנאצי רצח במו ידיו, וביניהם היו גם שמותיהם של הוריו הי"ד. אבן נגולה מליבו וחיוך התפשט על פניו. משמים סובבו שהוא ינקום את נקמת בני משפחתו ובני עמו שנהרגו בידי הצורר הזה, וכעת הבין גם את תשובתו המפתיעה בעלת רוח הקודש של מרן שר התורה זצוק"ל – "עמלק"!
(מרוה לצמא)
יישר כח
יישר כח אין סוף על המיילים והאתר המדהים מחזק וגם עוזר לחזק אחרים בשיעורי קירוב חיזקו ואמצו