נעשה ונשמע! (כ"ד, ז)
במהלך חייו של האדם, לא פעם זקוק הוא לחולל מפנה בנושא מסויים, לעשות שינוי מהותי, להפוך מצב קיים מן הקצה אל הקצה. לפעמים אדם מתקשה בנושא רוחני – להתמיד בלימודו, להתגבר על כעסו או לעמוד בנסיונותיו, והוא מבקש דרך קלה ומהירה לחולל את השינוי הנשאף. כך גם אדם שיש לו חלילה בעיה רפואית, שאין לו נחת מהילדים או שמייחל לילדים, מי שמצפה לשמחה המבוששת מלבוא או שפרנסתו דחוקה – כל אלה מחפשים משהו שיחולל מהפך בחייהם.
ואז, כשאדם מרגיש שהוא נדרש לשינוי דרמטי כזה, הוא שואל עת עצמו איך משיגים את אותו שינוי מיוחל. האם יש כלי דרכו אפשר לשנות את המצב? האם יש דרך לחולל מהפך בתחום חשוב בחיים? האם יש מפתח שפותח את כל השערים? האם יש נוסחת קסם כזו, בעזרתה ניתן לבצע את המפנה הגורלי הדרוש לנו?!
כאן אנו עומדים לחשוף שיש דבר כזה, והוא נחשף בפרשת השבוע, בשתי מילים שנאמרו במעמד הר סיני, והפכו למוטו של העם היהודי: 'נעשה ונשמע!' – צמד המילים הללו, הוא למעשה הכותרת הראשית של כל פעלי היהודי לאורך דורות: הוא מקבל על עצמו לעשות, עם כל הלב ועם כל הנשמה, פשוט קובע ומתחייב לבצע את המוטל עליו!
העובדה שיהודי יכול להכריז 'נעשה ונשמע' אינה מובנת מאליה, היא סוד שטמונה בו היכולת לחולל שינוי, לעשות מהפך. לקבל על עצמנו משהו – ולהביא בעזרתו שינוי בחיים שלנו, במה שמציק לנו. המילים 'נעשה ונשמע' יש בהן את היכולת להחליט ולבצע, לקבל קבלה ולעמוד בה, ובכך לפתוח פתח שמימי רחב לחולל שינוי בחיינו!
תשאלו את מי שכבר ניסה: אלפי סיפורים ידועים, אודות מהפכים שהתחוללו בעקבות קבלה טובה אחת, לפעמים כזו הנראית קטנה וחסרת משמעות. קבלה אחת שאנשים קיבלו על עצמם חוללה שינוי משמעותי, יצרה מהפך של ממש בחייהם. אנשים נושעו ממוות לחיים, באו בברית האירוסין, זכו בנחת מזוקקת, חבקו ילדים לאחר המתנה ארוכה, ראו שפע פרנסה – כל אלה קרו לאחר שקיבלו על עצמם קבלה טובה, שחוללה מהפך של ממש!
איך זה קרה? מהו סוד כוחה של הקבלה האישית כמפתח למפנה בחיים? למה באמת לקבלה יש כח כה דרמטי, עד כדי לחולל שינוי נרחב בחייו של אדם, להרעיף עליו ישועה?!
העניין הוא, שמשמעותה של 'קבלה' – היא בעצם 'ביטול הרצון האישי לבורא עולם'. כשאדם מחליט שהוא לא סוטה כמלוא נימה מקבלה שקיבל על עצמו לעשות רצון בוראו, הוא בעצם מכריז שהוא מבטל את תנאי חייו מול רצון ה', שהוא מכניע את כל קשייו, בעיותיו ואתגריו מול המשימה העילאית לעשות רצון קונו. הוא מוכן לשבור כל הרגל ולבטל את רצונו לחלוטין – כדי ליישם את רצון ה', לפחות בעניין אחד – בעניין אותו קיבל על עצמו.
דבר זה, כך חושפת המשנה במסכת אבות פ"ב, הוא מפתח רב עוצמה: 'עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו'. כשאדם מבטל את רצונו האישי מול רצונו של בורא עולם, הוא הופך את רצונותיו האחרים לחלק מרצונו של בורא עולם. כלומר, הואיל והאדם ביטל את רצונו האישי כדי ליישם את רצון הבורא, הוא זוכה שרצונו ורצון בורא עולם מתאחדים, וממילא שאיפות ורצונות אחרים הבוערים בתוכו – זוכים לסייעתא דשמיא, הופכים לחלק מהתוכנית האלוקית, ומיושמים באופן מיידי!
כמה כדאי וחשוב, לכל אחד מאיתנו, להצטייד בקבלה טובה. אחת, גדולה או קטנה, ובלבד שנחליט שאנו עומדים בה תמיד. זו יכולה להיות קבלה לקום בבוקר בזריזות, להתחזק בכוונה בקטע מהתפילה, לשמור את הפה או את העיניים, לקבוע עתים לתורה או להוסיף חסד יומי. זו יכולה להיות קבלה לומר כמה פרקי תהלים, להקפיד על מתן צדקה לכל עני, או כל קבלה אחרת, ובלבד – – –
שהקבלה הזו היא סוף פסוק, שהיא תהפוך לעובדה בחיינו. שאנו נכריז שאנו מבטלים מכל וכל את הרצונות שלנו בפני השאיפה לעשות רצון בוראנו – ולו בקבלה אחת, ובעצם מבטלים את המהות שלנו מפניו. וכשנעשה זאת באופן קבוע ורציף, ונשתדל לרכוש עוד ועוד קבלות טובות ונעמוד בהן היטב עד שיהפכו אצלנו לטבע – נזכה לראות בעינינו כי כל קבלה טובה פותחת לנו שערים חדשים, אוצרות של שפע, שערי ישועה וברכה!
נס כפול בזכות ברכה אחת!
היה זה במהלך סיור שגרתי, אותו ערך הרב ד"ר מנחם ברייר הי"ו בבית החולים 'מעייני הישועה'. הוא נכנס לאחד החדרים, שם הבחין במאושפז אחד, יהודי מבוגר למדי, שכליותיו פסקו מלתפקד כמעט לגמרי.
הרב ברייר הבטיח לבני המשפחה המודאגים, 'לשים עין' באופן אישי על המטופל הזה. במשך כשבוע עקב אחר מצבו, והבין כי המצב לא משהו… לנוכח זאת, התקשר לבנו של המטופל, וביצע את אשר הורה לו הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, אשר הדריך אותו כי בעת כזו – יש להודיע לבני המשפחה על מנת שיפעלו בתפילות ובקבלות טובות, כי אפילו חרב חדה מונחת על צווארו של אדם אל יתייאש מן הרחמים.
את השיחה הזו עשה הרב ברייר ביום חמישי, ולמחרת – ביום ששי, שעות לפני כניסת השבת, התקשר הבן אל הרב ברייר, וביקש לברר מה שלום אביו. הרב ברייר השיב כי נכון לעכשיו אין כל שינוי, לא לטובה ולא לרעה. המצב סטטי וסיכויי ההחלמה לא גדולים. הבן שמע את הדברים, והבטיח להתקשר שוב במוצאי שבת.
במוצאי שבת, כשהבן התקשר אליו, שב הרב ברייר ובדק את המצב. עתה הופתע לחלוטין: הרופא המטפל הודיע לו כי חלה התאוששות מפתיעה במצבו של המאושפז. באופן נדיר, בנס רפואי של ממש, המגמה התהפכה לחלוטין: עתה נראה שיש סיכוי להחלמה!
כשהרב ברייר בישר זאת לבנו של המטופל, נראה היה כי הלה כלל אינו מופתע. לנוכח זאת, שאל אותו הרב ברייר: 'אמור לי, עשיתם משהו? איך קרה דבר כזה? הרופאים כאן המומים, לא יודעים את נפשם, טוענים שהתרחש כאן נס על טבעי. מה עשיתם שיצר נס כזה?!'
ואז, על הפתעתו עד כה, התרגשה ובאה הפתעה נוספת, כשבנו של המטופל סיפר לו את כל מה שאירע. ובכן, האיש מכהן כמנהל באחד מארגוני קירוב הרחוקים של חסידות בעלזא, ופנה אל כ"ק האדמו"ר מבעלזא שליט"א להזכיר את אביו לרפואה שלימה.
האדמו"ר שמע את הדברים, ולאחר הרהור קל פסק ואמר: 'אם הבעיה היא בכליות, עצתי לך לאסוף אנשים שעד היום לא בירכו ברכת 'אשר יצר', ולבקש מהם לקבל על עצמם לברך מעתה ברכת 'אשר יצר'. לא משנה כמה מצוות אחרות הם עושים או לא עושים – מעכשיו שיקבלו על עצמם בקבלה איתנה לברך 'אשר יצר'!'
לאדם מהיישוב, יתכן שזו משימה מורכבת. כיצד ניתן למצוא קבוצה של אנשים שאינם מברכים 'אשר יצר', ולהשפיע עליהם לברך ברכה זו מהיום ואילך? – אולם, באותם ימים נערך 'סמינר' קירוב רחוקים בארגון אותו מנהל האיש, הוא נסע אל הסמינר, וביקש מקבוצת בנות שמעולם לא בירכו 'אשר יצר', כי מעתה ואילך יקפידו על ברכה זו. הוא חילק להן ברכונים בהם מופיע נוסח הברכה, הסביר אודותיה, והתחנן על נפש אביו שיקבלו על עצמן לברך 'אשר יצר' כראוי!
כשמשימה זו הוכתרה בהצלחה – היה זה באותו יום ששי גורלי. לתומו חשב כי הדבר ישפיע על אביו, ולכן כבר לפני כניסת השבת מיהר להתקשר כדי לבחון אם החלה ההטבה… הדבר אמנם לא קרה מיד, אך ראו זה פלא – במהלך השבת אכן נרשמה התאוששות במצבו של אביו, ובמוצאי שבת התבשר כי אביו במגמה חיובית!
ואין פלא שלא הופתע מכך: הלא ידע שזה מה שיקרה. הרי קבוצת בנות קיבלה על עצמה לברך ברכת 'אשר יצר' לרפואת אביו! הבנות הללו, לראשונה בחייהן התחילו להקפיד על אמירת ברכה זו. היה לו ברור שהדבר יפעל את פעולתו, כי לקבלה טובה יש כח עצום!
ועם כל ההפתעה המטלטלת שיש בסיפור זה, זה לא נגמר כאן:
תקופה ארוכה חלפה, ושוב נערך ערב בארגון הקירוב בראשו הוא עומד. במסגרת ערב כזה, נשים ששבו לכור מחצבתן וגילו את אור היהדות, עולות אל הבמה ומספרות את סיפורן האישי. אותו בן נכח באולם, ואז הוא שומע אשה העולה לבמה, ומספרת בפשטות כי החלה להתקרב לבורא עולם בעקבות ברכת 'אשר יצר', שקיבלה על עצמה לברך בעת אשר השתתפה בסמינר, והמנהל ביקש ממנה לקבל על עצמה לברך ברכה זו לרפואת אביו…
'עמדתי בקבלה זו – רק כטובה אישית למנהל ולמען בריאות אביו, כי למעשה באותו שלב החלטתי שאינני שבה בתשובה, חשתי שזה כבד עליי מדי' – סיפרה האשה. 'חלפה תקופה במהלכה הקפדתי רק על ברכת 'אשר יצר', ובאחד הימים השתתפי באירוע שנערך בשבת. פתאום, כשעצרתי לברך 'אשר יצר', צבטתי את עצמי: לעמוד ולברך אשר יצר תוך כדי חילול שבת? איך אפשר? כיצד יתכן?!
אבל לוותר על 'אשר יצר' אינני יכולה, שהרי קיבלתי על עצמי. לא נותרה לי ברירה אלא לעזוב את המקום במבוכה, מתוך הבנה שאמירת 'אשר יצר' ואי שמירת שבת כראוי אינן יכולות לדור בכפיפה אחת… ואז, גמלה בי ההחלטה לשוב ולדון באפשרות של חזרה בתשובה, עד שחזרתי בתשובה שלימה וכיום אני משתדלת לקיים את המצוות כולן, לצד ברכת 'אשר יצר' כמובן!' – סיימה האשה את סיפורה…
והאיש, שעמד והקשיב בפה פעור ובעיניים דומעות, לא נותר לו אלא להתקשר לאביו הזקן, שהספיק מאז להבריא ולשוב לאיתנו לחלוטין, ולספר לו שהודות להיותו במצב בריאות לקוי – נערה קיבלה על עצמה ברכת 'אשר יצר', והקבלה הזו שהחייתה אותו – החייתה גם את נשמתה של אותה נערה, והשיבה אותה לאביה שבשמים, מדהים!
סיפור מפעים זה, אותו סיפר הרב ברייר בעצמו, מטלטל פעמיים: הנה כי כן, קבלה טובה ואיתנה של אמירת ברכת 'אשר יצר' בלבד, הובילה להבראת החולה ולא זו אף זו – בזכות אותה קבלה טובה, נסללה הדרך של נערה בישראל לשוב לחיק אביה שבשמים, הקבלה הטובה הובילה אותה לחזרה בתשובה!
כי גם קבלה שלפעמים נראית לעינינו קטנה – אם עומדים עליה באופן חזק, אם מקפידים עליה בכל לב, יש לה כח רב עוצמה, היא כלי רב משמעות. לקבלה טובה יש כח לחולל מהפך, לחשב מסלול מחדש בחייו של אדם, לפתוח שערים שהיו נעולים וחתומים, לחולל מפנה גורלי בכל תחומי החיים – ברוחניות, בקשר עם הבורא, בבריאות, בנחת, בפרנסה…
אחים יקרים, מי מאיתנו לא זקוק לישועה, לשער שייפתח לו משמים. הבה נקבל על עצמנו קבלה טובה, כל איש ואיש – במה שלבו חפץ, במה שהוא חש שעליו להתחזק. קבלה טובה אחת שנעמוד עליה איתנים ונקפיד לקיימה היטב – יש לה את הכח לשנות לנו את החיים לטובה, לפתוח לנו שערי שפע, להרעיף עלינו אוצרות ממעל!
הכלב שהפך לתורם מכובד…
היה זה בעת שאחד מיקירי קרתא דבני ברק, הוצרך לטוס לארצות הברית כדי לגייס כסף לחתונות ילדיו. ההחלטה לא עברה בלב קל, הוא התייעץ עם רבו, וכשניתנה לו ברכת הדרך – ניתנו עימה שתי המלצות חשובות: האחת – להקפיד שגם בשהותו בגולה יקבע עתים לתורה. והשניה – להביע הכרת הטוב מעומק הלב על כל תרומה שיקבל, בכל סכום שהוא, דולר אחד כעשרת אלפים דולר!
האיש המריא ארה"בה, נחוש לעמוד בקבלותיו. בעוד הקבלה הראשונה היתה רק בינו לבין עצמו, הרי שהקבלה השניה העמידה אותו במבוכת מה. לעתים עמד בבית כנסת מקומי, וקיבל תרומה של חצי דולר, דולר בודד או 2 דולר. אבל כל מי שתרם לו – זכה להוקרת ענק, להכרת הטוב נלבבת, לברכות מעומק הלב, כאילו תרם סכום עתק…
באחד הימים, הומלץ לו לנסוע לשכונת וילות מסויימת, שיש בה גם יהודים נדיבים, אולם רוב המתגוררים שם נחשבים לכאלה שאינם אוהדים יהודים שכמוהו. ואכן – ברוב הדלתות בהן נקש איש לא טרח לפתוח לו, אנשים התעלמו ממנו. גם מי שפתח – העניק לו דולר או שניים, כשהוא מצידו כמובן מודה על התרומה בכל לב, כפי שקיבל על עצמו…
באחד הבתים, הדלת נפתחה לקראתו, אולם לאחר צעד אחד – החל לנוס בבהלה לאחור… כלב ענק קידם את פניו, הוא חש שבעל הבית פשוט לועג לו – הוא פתח את הדלת לרווחה, ואז שיסה בו את כלבו הענק… הוא החל להימלט, אולם בעל הבית רדף אחריו וביקש ממנו לשוב, כשהוא מושיב את הכלב על ברכיו…
האיש ניסה למצוא את המילים, והאמת שהתקשה בכך. עודו נתון בטראומת המנוסה מהכלב, ומה גם שאינו מנוסה בגיוס כספים, בוודאי לא בסלון בו הכלב זוכה לכבוד מלכים ודווקא בו נוהגים כמעט כבכלב חוצות… הוא ניסה את מזלו וסיפר על מטרת בואו, ובעל הבית, בלי בושה, שלף מכיסו שטר בן 10 דולר, העניק אותו לכלב!!! – כשהוא מורה לכלב להעביר את הכסף לידי העומד מולו…
האיש נרתע לאחור, אולם נראה שבעל הבית נהנה מכל ההצגה. הוא ביקש ממנו להתקרב אליו, ולבסוף האיש אזר אומץ וקיבל את השטר מהכלב… עתה, מוטל עליו להודות למיטיבו, אבל לרגע אחד חשב: האם גם הפעם? לאחר התעללות כזו? האם גם לאחר תרומה כה משפילה הוא נדרש להודות לתורם?!
אבל קבלה היא קבלה, ועל אתר האיש ניגש והודה מקרב הלב, כאילו קיבל עשרת אלפים דולר בחמימות לבבית, ממש לא כאילו קיבל 10 דולר מכלב… עוד הוסיף ואמר, כי לפני זמן קצר למד גמרא העוסקת ב'כלב רע', וכשם שיש כלב רע כנראה שיש גם 'כלב טוב' העוסק בצדקה, כמו הכלב שלפניו…
האיש כה התמוגג מהדברים, ואמר לאורח כי הוא מבקש שיבוא אחריו לבית סמוך. האורח תהה מה התרגיל שהלה מבשל לו הפעם, אולם בלית ברירה נעתר, ופסע אחריו אל הבית הסמוך. כשנקשו בדלת וזו נפתחה, נכנס תחילה האיש ואחריו האורח, כשהאיש אומר לבעל הבית: 'ראה נא ראה, הרב הזה הגיע מארץ ישראל, ופסק שהכלב שלי הוא כלב טוב!'
תוך כדי שיחה, התברר לאורח כי הבית בו הם מבקרים – הוא בית חמיו של אותו אדם ששיסה בו את הכלב. ומסתבר שהמארח בבית הזה הוא יהודי ירא שמים, אלא שחתנו לא הולך בדרכו, והכניס כלב לביתו… מאז יש מתיחות בין האיש לבין חתנו, ועתה – השתמש החתן ב'פסק' של היהודי מארץ ישראל, להוכיח שכלבו – כלב טוב הוא…
לנוכח זאת, רוח של שלום ופיוס השתררה בבית, בזכות האורח מארץ ישראל… האיש וחתנו השלימו ביניהם, ואגב זאת – התעניינו באמת במצבו של האורח. כשהבינו אל נכון עד כמה מצבו דחוק – העניקו לו מתת יד נדיבה בסך 18,000$, עליהם שב האיש והודה, אלא שהפעם בלי להחמיא גם לכלב…
לא יאומן! סיפור מופלא זה, הוא לא פחות ממדהים. מסתבר, שההקפדה על עמידה בקבלה, גם בתנאים קשים ובלתי סבירים, היא שעמדה לאיש לקבל מתת יד הגונה, ולצאת מפגישה בה לעגו לו – ברכוש גדול, בתרומת ענק!
כי זהו כוחה של עמידה בקבלה, של הקפדה איתנה עליה. יש לה קסם נפלא, לחולל ישועות, לפתוח שערים, להעניק מפתחות חדשים. אחים יקרים, הבה נקבל על עצמנו קבלות טובות, נתמיד לעמוד עליהן בכל מצב ובכל תנאי, ונזכה לשפע רב מן שמיא, ולישועות נפלאות בכל תחומי החיים!
ישועה כפולה בקבלה קטנה…
היה זה בסעודת השבת בבית משפחה אחת. אבי המשפחה סיפר לילדיו מתוך 'באר הפרשה' אודות ילד בן עשר, שקיבל על עצמו לקרוא 'קריאת שמע שעל המיטה' כראוי, כדי לזרז את בוא אחיו מעוכב השידוכים בברית האירוסין, ואכן, לא חלפו אלא כמה שבועות, והנה נשמע קול ששון וקול שמחה…
אחד הילדים שמע זאת, גם הוא – כבן עשר בלבד(!), והחליט לנהוג באותו אופן. גם לו יש אח מבוגר שזיווגו בושש מלבוא, ולפיכך רשם על פיתקא קטנה כי הוא מקבל על עצמו לקרוא 'קריאת שמע שעל המיטה' כהלכתה במשך 30 יום, לישועת אחיו. אולם מה רבה היתה אכזבתו כשביום העשרים וכמה שכח מקבלתו זו, ונרדם בלי לעמוד בה…
אביו ניחמו, והציע לו להמשיך הלאה, ולהשלים את היום החסר בסוף שלושים הימים. ואכן, הילד שמר את קבלתו עד היום השלושים ואחד, כשביום המחרת – אור ליום השלושים ושניים – כבר שמר על הקבלה מתוך הודאה לה', כי באותו לילה בא אחיו בברית האירוסין למזל טוב!
מדהים! הנה כי כן, קבלה אחת של ילד אחד, בן עשר בלבד, הובילה להקמת שני בתים בישראל! אחים יקרים, גם כל אחד מאיתנו יכול. הבה נקבל על עצמנו קבלות טובות, ונזכה בישועות נכספות!