סיפור קצר, אך מפעים, שחוויתי בשבוע האחרון:
אני לומד בישיבה-גדולה. ערב אחד ישבתי עם חברי לשיעור ושוחחנו על הא ועל דא. תוך כדי השיחה נעמד בסמוך אלינו בחור משיעור שמעלינו, ראשו כפוף וידו מסתירה את הפה.
מוזר.
אפשר לעזור? שאלנו.
"אני מגהק ולא מצליח לעצור את הגיהוק", באה התשובה…
צחקקנו קלות, ואף פלטנו איזה משפט ברוח זה. המשכנו לשוחח על הא ועל דא.
תזכורת: הבחור היה שיעור מעלינו, והמשפט שזרקנו לעברו היה עשוי לפגוע בו.
*
תאמינו או לא: למחרת אני מוצא את עצמי מגהק ללא הפסקה. תחילה לא ייחסתי לכך חשיבות מיוחדת. קורה. ניסיתי לעצור את זה והמשכתי הלאה. אבל כשהגיהוק חזר אלי שוב ושוב, ללא שליטה, נזכרתי פתאום במה שהתרחש אתמול!
יצאתי לחפש את הבחור. ובינתיים אני נתקף שוב ושוב בהתקפות של גיהוקים. בסופו של יום איתרתי את הבחור והתנצלתי בפניו.
הוא סימן בידו תנועה של "לא קרה כלום".
…והגיהוק שלי הפסיק.
(איש לרעהו)