"ופרעה חולם"
לפני תקופה לא ארוכה הזדמן לי לפגוש יהודי יקר, בעל יכולת נכבד ונדיב גדול לצרכי צדקה חשובים.
ישבנו בדירה השייכת לו, ומאכלסת אותו ואת משרדו בתקופות הקצרות בהן הוא נמצא בארץ הקודש, במגדל דירות הצופה על ירושלים ממבט פנורמי מדהים. דירה רחבת ידיים, מאובזרת בכל השכלולים והטכנולוגיות שנועדו להפוך את החיים למענגים… הרחבות והעשירות זועקות שם מכל פינה. הוזמנתי בתוך מספר מצומצם של אנשים העוסקים בצדקה וחסד, לארוחת ערב מושקעת ומפוארת במחיצתו של העשיר הנדבן, במסגרת מיזם מסוים אליו הוא נרתם ושהיה אמור להועיל ולהזניק את המטרה לשמה נועדנו.
הוא ישב שם בנינוחות ובסבר פנים יפות, בס"ד גדולה הוא אכן השתכנע להירתם ולרתום את חבריו ומכריו לעניין שלשמו התכנסנו. האווירה התחממה וארוחת הערב הפכה למעין מפגש היכרות נחמד וקליל.
אנקדוטה אחת נחרטה בליבי מאותו מפגש, משהו שרשמתי לעצמי בראש שאני צריך לבדוק אותו. במהלך הערב הארוך ששהינו שם, ספרתי לפחות שש הערות אגביות שונות של מיודעינו הנדיב הגדול לאנשים, על חוסר שימת לב לדברים שקשורים לחיסכון. הוא העיר לאחד שמילא מים צלולים מהקולר בכוס לשתיה חמה, על כך שהוא יכול היה לקחת כוס חד פעמית פשוטה. הוא העיר לשני שיסגור את ברז המים שהוא השאיר פתוח יותר מידי לטעמו, לשלישי הוא ביקש לסגור את החשמל היכן שלא היה צריך אותו באותה שעה, וכן על זו הדרך, כשלכל הערה קטנה כזו שנאמרה באגביות ובשיא החביבות, התחברה התוספת שחבל על הכסף, או לא צריך לבזבז סתם וכדומה.
בשעת מעשה התפלאתי מאד על ההנהגה הזו, מדובר על אדם שהתפאר באוזנינו באותה פגישה על העסקים אותם הוא ביצע בארץ באותו שבוע וקצת שהוא היה כאן, תוך שהוא גורף לכיסו סכומי כסף שאצל אנשים מהשורה מופיעים רק בחלומות… אנחנו יושבים בדירה ששווה מיליונים, ושרק האחזקה החודשית שלה עומדת על אלפים רבים כל חודש, והכל בשביל כמה שבועות ספורים בשנה בהם הוא נמצא בארץ. אז למה הוא 'מתקמצן' על פרוטות בודדות, של ההבדל בין סוגי הכוסות או על שעה קלה של תאורה?…
ימים ספורים אחרי אותו ערב נפגשתי עם אחד מאנשיו של העשיר דנן, במסגרת ההתעסקות באותו פרוייקט גדול. שיחה נעימה וידידותית התגלגלה בינינו, והוא העביר לי בין היתר את התרשמותו הטובה של אותו יהודי עשיר מהקבוצה שנפגשה איתו, ואת החיבור שהוא חש כלפי הפרוייקט. השיחה נטתה קצת לעסוק בעשיר הזה ובתחושותיו, ובאופן פלאי הוא התחיל להסביר לי איך מתנהגים עשירים בחיי היום יום.
הוא סיפר לי לתומו, דבר שכנראה מי שבא במגע עם שכבת העשירון הזו יודע היטב: אדם שמשקיע הרבה מאד בהשגת הכסף, מרגיש אחריות גדולה אליו ואיכפת לו מכל שקל, לא מפריע לו לבזבז עשרות אלפים ואפילו יותר במחי יד ובהינף חתימה, למה שהוא צורך בעיניו, אבל הוא לא יתן אפילו לשקל בודד להתבזבז סתם. "יש עשירים", הוא המשיך להחכים אותי, "שלא עובדים כל כך קשה בשביל כסף, הם משקיעים בדברים מניבים, או שאחרים עושים את העבודה בשבילם, והם בגדול יושבים ונהנים מהכסף, אלו בדר"כ לא איכפת להם כל כך, אבל יש כאלו, והיהודי עליו אנחנו מדברים נמנה עליהם, שעובדים קשה יומם ולילה, בשביל להרוויח את מה שהוא מרוויח, ולכן הם חרדים על כל שקל שמתבזבז לחינם, אפילו שהעיסוק שלהם ותנודות הכסף אצלם נעשים על סכומים של קצת יותר ממה שאנחנו מכירים… הוא אפילו לא שם לב שהוא מעיר כל כך, זה בא לו בצורה טבעית ובאינסטינקט".
התובנה הזו התחברה לי עם דבר נפלא, אותו שמעתי לפני כמה שנים ממגיד מפורסם.
במדרשים מתואר אותו בוקר גורלי בארמון פרעה, כבוקר דרמטי ולא שגרתי. פרעה שמתעורר בבעתה אחרי חלום נורא, רוחו מתקשקשת בתוכו והוא לא מצליח להירגע. הוא קורא לחרטומים ואלו מנסים את מזלם בניחושים מניחושים שונים. אלו אומרים שבע בנות תוליד ושבע בנות תקבור, אלו אומרים שבע בתים תבנה ושבע בתים תהרוס וכן על זה הדרך. את כולם פרעה דוחה מעל פניו במהירות. במדרש תנחומא מבואר שהוא שלח את כל אותם חרטומים כושלים אל הגרדום, בגלל שהם לא הצליחו לפתור לו את החלום בצורה נכונה.
לעומת זאת, יוסף הצדיק שמובהל במהירות אל הארמון ממעמקי בור הכלא, ופותר עד מהרה את החלום לשביעות רצונו של פרעה נהפך בו ביום למשנה למלך ולשליט על כל ארץ מצרים.
והשאלה זועקת, מדוע? האם בגלל שהחרטומים הראשונים לא כל כך מוצלחים מגיע להם למות? אפשר לשלול להם את רישיון החרטום ולסגור את העניין… והאם בגלל שיוסף 'חרטום' יותר מוצלח מהם, הוא מתמנה למשנה למלך? ניתן לתת לו תעודה ואפילו פרס אבל מה מוביל את פרעה להפוך אותו לשליט כמעט יחידי על ארץ מצרים, שליטה מלאה של "רק הכסא אגדל ממך" במחי פתרון חלום?
אלא שהביאור הוא, שכשפרעה מתעורר באותו בוקר ורוחו מתקשקשת בתוכו, הוא מבין שמשהו עומד לקרות. כשבאו החרטומים ופתרו לו את החלום בכל מיני פתרונות שקשורים אליו אישית, פרעה התקצף: "מה חושבים אתם לעצמכם?", הוא שאל אותם, "שאני עסוק באותן שטויות רדודות שאתם עסוקים בהם? האם נראה לכם שמלך המעצמה הגדולה בתבל, חולם על אותם הבלים עליהם שאר אנשי העולם חולמים? אין זאת אלא שאתם לא מבינים בעניינה של מלכות, ואין אתם מכירים את עומק ועוצמת המלוכה". על זה היו החרטומים ראויים לעונש החמור. בעוון מרידה במלכות, בעוון חוסר ההכרה ביסודה של המלכות.
לעומת זאת יוסף שמגיע מתוך הכלא, הוא נמצא שם שנים רבות, ולא ידוע אפילו מאיזו שכבה בעם הוא מגיע. אם ממשפחה חשובה או מדלת העם. והנה הוא אך שומע את ענין החלום, הוא מיד תופס את עומק הנושא, הוא מבין שמדובר כאן על חלום מלכותי ולא רגיל, הוא מיד מבין שמדובר על משהו מדיני וכלל עולמי, כראוי לממלכה השלטת הגדולה בעולם באותה העת, הוא מפרש את כל החלום ומתאים את הפתרון למידת המלכות הנכונה וליכולותיה, וממילא אין מתאים כמוהו להיות משנה למלך, הוא מבין את עומקה של המלוכה ואת משמעותה כהוגן. הוא מבין שמלך לא חושב כמו כל אחד, הוא לא חולם את מה שכולם חולמים, הוא לא מתעסק בזוטות שהמון העם מתעסקים.
ללמדך, סיים אותו מגיד, הלא מאן מלכי – רבנן, כל עמל בתורה וכל עובד אלוקים צריך לחוש את התחושה הזו, להבדיל, כמו פרעה. אנחנו בדרגה אחרת, לא חושבים, מתעסקים או מדברים כמו המון העם. כן, אפילו החלומות שלנו אמורים להיות אחרת…
והרי הדברים קל וחומר, אם מלוכה העוברת בירושה מאב לבנו, משהו שבדרך הטבע הנורמלית לא עובדים עליו בשביל להשיג אותו, מצריכה שמירה והתייחסות כזו, גינונים שמתבטאים לא רק בהתנהגות, אלא בשינוי דפוסי החיים ובעמידה על המשמר, על כל דיבור ומחשבה. מלוכה כזו של מאן מלכי רבנן זו הלא מלוכה שנרכשת בדי עמל, זהו דבר שהרוכשים אותו עמלים עליו יום יום ושעה שעה. והזהירות בכל פרטי המלוכה עד הדברים הקטנים שלה, צריכים להיות גדולים שבעתיים.
אם עשיר העמל על כספו ביזע ובמאמץ, לא נותן לאף שקל להתבזבז סתם, מלך שרכש את מלכותו בעמל גדול הרבה יותר, וודאי שלא יכול לאפשר לעצמו 'לבזבז' אף חלק ממלכותו הרמה והנשגבת.
העמל בהשגת מדרגת המלוכה, צריך להביא אותנו לשמור לפרטי פרטים על כל חלקי המלוכה, מדיבור עד מחשבה ומהליכות מלכותיות עד מעשים עם עצמנו ועם זולתנו. לא לפגום במלוכה, להתנהג לחשוב ואפילו לחלום כראוי למעמדנו הרם.
עשירים אנחנו! מלכים בכיפה! הבה ונהיה ראויים.