למרבה הפלא, אחדים משמות אלופי עשיו או מלכי אדום המנויים בסוף פרשתנו, מוכרים כשמות יהודיים לחלוטין, חלקם שכיחים יותר וחלקם פחות.
הבולט שבהם הוא ללא ספק השם 'שאול', המופיע ברשימת המלכים אשר מלכו בארץ אדום. פחות מצוי, אך עדיין שכיח למדי, הוא השם 'זרח', המופיע בפרשתנו בין יתר האלופים האדומיים – אַלוּף נַחַת, אַלּוּף זֶרַח, אַלוּף שַׁמָּה, אַלוּף מִזָה'.
לא פחות תמוה הוא השם הנפוץ כל כך, 'יהודית'. כך הרי נקראה אשתו של עשו – יְהוּדִית בַּת בְּאַרִי הַחַתִּי', אשה שהייתה מקטרת לעבודת אלילים והסבה 'מורת רוח ליצחק ולרבקה' כלשון הפסוק, עד אשר קראה רבקה כי 'קצתי בחיי מפני בנות חת!'
גמרא מפורשת במסכת יומא (לח:) דורשת את הפסוק 'שם רשעים ירקב' – "אמר רבי אליעזר, רקביבות תעלה בשמותן, דלא מסקינן בשמייהו". כלומר, אין לקרוא יהודי בשמו של אדם רשע. רבנו חננאל אף מדגיש בפירושו ש"אין אדם נקרא בזה השם ומצליח".
כיצד ייתכן אפוא שבדורות עברו ועד היום מקובל להעניק את השמות 'שאול', 'זרח', או 'יהודית'?
גדולי האחרונים דנו ארוכות בעניין, ונביא כאן מדבריהם רק על קצה המזלג.
בספר 'שולחן גבוה' של הגאון רבי יוסף מולכו, מגדולי סלוניקי לפני כ-250 שנה, הוא כותב לגבי השם קרח, המופיע אף הוא בין אלופי עשיו שבפרשה, ולמרות זאת נקרא בשם זה גם קרח בן יצהר בן קהת בן לוי. הוא טוען כי אין כל ראיה מכך, כי אדרבה, אכן סופו לא היה כשורה ושמו לא השפיע עליו לטובה!
מרן בעל ה"חתם סופר" זי"ע, גם כן כותב כך במספר מקומות בספריו. בפרשת קרח הוא כותב: "אני תמה על הצדיקים בני לוי שקראו שם בנם קרח, שהוא שם מאלופי עשיו, וקיימא לן לא מסקינן בשמייהו, וחזי מה עלתה לו…" ובתשובותיו (אבהע"ז סימן כב) הוא כותב שייתכן ובדורות הראשונים לא ידעו מעניין הזהירות בשמות, ומוכיח זאת מקרח שלא נזהרו בשמו ובשל כך אירע לו סופו המר (ויצוין שב'ליקוטי יהודה' מביא אף בשם הרה"ק בעל ה'אמרי אמת" מגור זי"ע כדברים האלה, שקרח נקרא בשם רשע וראו מה עלתה בסופו).
גם לגבי השם 'שאול' כותב החת"ס: "נמצא בדברי הימים בבני לוי השם 'שאול, לא ידעתי אם הוא זה נקרא קודם שאול בחיר ה' או אחריו. יהיה איך שיהיה, לא נזהרו לקרוא בשם שאול מרחובות הנהר ממלכי אדום אשר מלכו לפני מלוך מלך לבני ישראל, ושאול בן הכנענית (שהוא זמרי בן סלוא)".
ומוסיף וכותב כי זו הסיבה לכך שיש נוהגים להגות את השם שאול באופן שונה: "עיין מה שכתב 'טיב גיטין' בשם שאול שרגילין לקרותו 'שוֹאל', ואין ספק שהוא מטעם הנ"ל". וכותב עוד: "חנה קראה בנה 'שמואל' כי מה' שאלתיו, ולא קראתו 'שאול' מלשון 'שאלתיו', והפסיקה התיבה במ"ם, אין ספק אצלי כי היתה נזהרת בזה מטעם הנ"ל".
אמנם הגאון הנודע רבי יהודה אסאד זי"ע בספרו "יהודא יעלה" (סימן קצט) כותב בתשובה לבנו לגבי שאול המלך: "נראה לי פשיטא, שאם יש גם צדיק באותו שם, ודאי שפיר מסקינן בשמיה, ולא אכפת לן במה שיש גם רשע בשם זה. והנה שם 'שאול' מצינו עוד בתורה בסוף פרשת וישלח – שאול מרחובות הנהר, ואותן מלכי קדם שזכו והצליחו למלוכה, לפני התורה היו, וקיימו ז' מצוות בני נח, מחסידי אומות העולם היו!".
הווי אומר, כי אין כל פגם בקריאת שם הזהה לשם אחד ממלכי אדום, אדרבה, מלכים אלו טובים וישרים היו שכן קיימו ז' מצוות. והוא מביא סימוכין לכך משם נוסף של אחד ממלכי אדום אשר בפרשה – בַּעַל חָנָן בֶּן עַכְבּוֹר': "פירש הרמב"ן שהיה שמו 'חנן' לבד, והרי חנן ודאי מסקינן בשמיה, וכמה תנאים וגם בכתובים הרבה צדיקים בשם חנן".
הגאון רבי פתחיה מרדכי בירדוגו, מרבני מקנאס, נשאל גם הוא אודות שם הנביא הושע בן בארי והשם יהודית ששימשו את אשת עשיו כמובא לעיל, ובספר תשובותיו "נפת צופים" (סימן מט) מביא בשם רבו מהר"י פינטו ז"ל, שהנה רש"י כותב בפרשתנו ששמה האמתי של אשת עשיו היה 'אהליבמה בת ענה', והשם 'יהודית בת בארי' אינו כי אם כסות עיניים של עשיו שכינה שמה יהודית לומר שהיא כופרת בעבודת אלילים כדי להטעות את אביו, ואם כן אין פגם בשם זה. וכן כתב גם בעל ה'שבט מוסר' בספרו 'מדרש אליהו'.
בספר שיירי מנחה מהגאון רבי בנימין פעלזבורג זצ"ל כותב תירוץ מעניין ביותר:
השמות המקוריים של אלופי עשיו – אינם דומים כלל ועיקר לשמות המוכרים לנו! שכן, אותם אדומיים ודאי העניקו שמות בשפתם הם, באדומית או כל לשון גויית אחרת שהייתה מדוברת ביניהם, והיה זה בהיגוי ובצליל השמור לאותו ניב בלבד, כפי שכל לשון יש לה מאפיינים אחרים בעליל. מה שאנו קוראים בתורה, אינו אלא התרגום של לשון הקודש למשמעות אותה מילה גויית, או מילה הקרובה במבטא לאותו שם גויי – "ובכהאי גוונא לית לן בה", הוא מסיק.
(קטעים מעובדים מתוך מאמרו של הרב מנחם מענדיל רוזנבויים ב'המבשר' תורני וישלח תש"פ)