כתוב בפרשתנו דבר פלא. יצחק אבינו רצה לברך את עשיו, באה רבקה אמנו ואומרת ליעקב, בוא ואשחט גדי עזים מן הצאן, ותיקח אותו לאבא שיברך אותך. היא שמה את הצמר על חלקת צוואריו, ויעקב אבינו נכנס עם המזון המוכן כדי להתברך מפי אביו.
שאול אותו יצחק: "מה זה מיהרת למצוא בני", ומשיב יעקב אבינו: "כי הקרה ה' אלוקיך לפני"…
אומר רש"י הקדוש, כאן נפל יעקב אבינו בלשונו כביכול, הוא עורר את החשד של אביו יצחק. למה? כי אין דרך עשיו להיות שם שמים שגור בפיו, וזה אמר 'כי הקרה ה' אלוקיך'… חשוד מאוד! עכשיו צריכים למשש את ידיו וצווארו, לבדוק מי זה הדובר, האם זהו עשיו או יעקב.
לכאורה זה פלא גדול מאוד. הרי אנחנו רואים לצערנו הרבה מאוד אנשים שאינם שומרי תורה ומצוות, ובכל זאת כל מי שגדל בבית קצת מסורתי, עם מינימום של חיבור למסורת היהדות, רגיל לומר 'ברוך ה', 'בעזרת ה'… 'אם ירצה ה". ועשיו גדל בביתם של גדולי הדור, בן של יצחק אבינו, נכד של אברהם אבינו, אמא שלו נביאה, הסבתא שרה היתה נביאה, אח שלו הוא הבחיר שבאבות, הוא גדל בבית הכי תורני שאפשר רק לדמיין, ובכל זאת אין שם שמים שגור בפיו… איך זה ייתכן?
ובכן, ידוע ה'וויכוח' הידוע שיש בין ציירי הציורים שמחלקים לילדים בגן, לבין רבותינו גדולי הדורות.
ציירי הציורים מציירים את עשיו כ'יהושע הפרוע'… שער גדול גדל פרא, הוא נראה כמו גורילה, גבוה ורחב, פנים מראות רוע, מכנסיים קצרים וידיים שריריות במיוחד.
לעומת זאת, ה'שפת אמת' היה אומר שלעשיו היה שטריימל גדול ובעקיטשע מהודר, הוא היה נראה כמו יהודי ירא שמים, ההולך בדרך התורה והחסידות. חז"ל הקדושים אומרים שלעתיד לבוא יתעטף עשיו בטלית וישב בין הצדיקים בגן עדן, עד שהקב"ה יזהה אותו ויוציא אותו מביניהם, כלומר הוא נראה כמו אחד מהצדיקים. צריך להביא את הקב"ה בכבודו ובעצמו שיזהה מי זה עשיו…
הרי בוויכוח הזה אנחנו יודעים בוודאות איזה צד הוא זה שקולע לאמת, וזה כמובן הצד של גדולי הדורות.
זה רק מגדיל את השאלה שבעתיים. אם עשיו מנסה להיראות יהודי ירא שמים, כמו שראינו שהוא שואל איך מעשרים את המלח והתבן, ומנסה למצוא חן בעיני אביו ולהראות את עצמו צדיק תמים, כיצד ייתכן לומר שאין שם שמים שגור בפיו?
נתאר סיטואציה שבה יצחק אבינו שואל את עשיו: "בני בכורי יקירי, בוקר טוב, מה שלומך?", ועשיו עונה לו "שלומי טוב, תודה רבה…", בלי לומר 'ברוך ה". איך ייתכן שיצחק אבינו אוהב את עשיו וחושב שהוא צדיק, אם אין שם שמים שגור בפיו????
השאלה טעונה תשובה, וכדי לענות עליה, אנחנו נספר על ידידינו, איש החסד, נגיד לעמו, רב פעלים לה' ולתורתו רבי זלמן לייב זילבר, מהעיר מונסי שבמדינת ניו יורק, ארה"ב.
כמו ה'חזון איש'
רבי זלמן לייב הוא יהודי יקר מאוד, שידיו רב לו בעשייה ציבורית. לצד היותו תלמיד חכם ירא ושלם, הוא גם אדם אמיד מאוד שעסקיו חובקי עולם, והוא מגלגל סכומי עתק בעסקאות רצוא ושוב, הוא עומד בראשה של חברת תביעות ענקית, ופעיל בנושאים של קיום החיים היהודיים בארה"ב ומחוצה לה, ללא הפרעה מצד השלטונות וכדו', ובמיוחד התפרסם כעסקן רפואי בקנה מידה בינלאומי, ויש לו קשרים חמים עם טובי הרופאים בעולם. אשריו ואשרי חלקו.
סיפר לי רבי זלמן לייב סיפור מאוד משעשע ומאוד חזק… יום אחד הוא בא לפני מרן הגראי"ל שטיינמן זצ"ל, ואמר שיש לו שתי שאלות לשאול…
"אני רוצה לשאול, אם ראש הישיבה מאמין שזה נכון שמרן החזון איש זצ"ל היה קדוש וטהור והיה רואה מסוף העולם ועד סופו בכח קדושתו הרבה?".
נענה מרן הרב שטיינמן והשיב בחיוב. "אכן, אני מאמין!"
הוסיף ר' זלמן לייב ושאל שאלה נוספת: "האם ראש הישיבה מאמין שאני, זלמן לייב זילבר ממונסי שבארה"ב, אני אוהב לאכול פיצה עם הרבה גבינה צהובה וזה מאוד טעים לי???".
ראש הישיבה חייך והשיב שהוא לא היה חושד בו בכגון דא, אבל אם ר' זלמן לייב מעיד כך על עצמו אולי יש דברים בגו…
עכשיו הגיע רבי זלמן לייב לשאלה השלישית והנוקבת כל כך: "מדי יום אני מקבל שאלות רבות כל כך בענייני רפואה, וצריך לעזור לאנשים להכריע לחיים ולמוות, איזה רופא לבחור, באיזה טיפול כדאי להתנסות, האם לבצע את הניתוח או לדחות אותו לפעם אחרת…
"מה אני, ה'חזון איש'? את החזון איש יכלו לשאול שאלות כאלו והיה לו את הכח לענות. אבל אני סתם אדם פשוט, שלא מגיע לקצה הקרסול של מי שזכה להידבק בעפר רגליו של מרנא ה'חזון איש', איך אני יכול להשיב על שאלות כאלו? אולי אני שופך דמים חלילה, כשהתשובות שלי לפעמים מתבררות כלא מוצלחות רח"ל?"…
ענה לו מרן הגראי"ל כך: "אם אתה מתכוון בתשובה שלך לשם שמים, לא לשם הנאה עצמית, לא בשביל כבוד או כסף או כל מטרה אחרת, אלא אך ורק לשם שמים, התשובה שאתה עונה לשואלים אותך מכוונת לאמת. יש לך סייעתא דשמיא מיוחדת, ולכל מי שמכוון לשם שמים".
אומר הרב דסלר: אנחנו אומרים כל יום 'רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום'. עצה שהיא לשם שמים, לשם ה', היא תקום, זאת העצה הנכונה.
זכאי בדין
לפני קרוב לשני עשורים, גילה רבי זלמן לייב ביום בהיר שהוגשה כנגדו תביעה כלשהי. הוא עשה חשבון שמדובר במשהו די שולי, וגם אם יצא חייב בדין, ההשלכות של המשפט הזה לא תהיינה גורליות במיוחד עבורו.
ובכל זאת, אף אחד הרי לא רוצה להפסיד במשפט, ולכן הוא פנה לרבינו הגראי"ל שטיינמן זצ"ל כדי לבקש את ברכתו.
בשונה מר' זלמן לייב עצמו, הרב שטיינמן דווקא התייחס לעניין בכובד ראש גדול מאוד, ולא נחה דעתו עד שהורה לנגיד האמריקאי לומר כל יום את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו. הרב זילבר היה מאוד מופתע, אבל חזקה עליו מצוותו של ראש הישיבה, והוא אכן הקפיד לסיים כל יום את כל ספר התהילים.
רק שמונה חודשים לאחר מכן הוא הבין כמה ראה הרב שטיינמן למרחוק. התברר פתאום שכל הנושא התחיל להסתעף, והתביעה הקטנה הלכה והתנפחה לממדים מפלצתיים. הסיפור הזה החל לאיים עליו בצורה רציני ואיים למוטט אותו כלכלית וגם נפשית.
הוא המשיך באמירת התהילים וכעבור תקופה הסתיים המשפט כשהוא יוצא זך ונקי מכל אשמה, וידו על העליונה מכל הבחינות… הפלא ופלא.
לאחר שהסתיים המשפט, שב ר' זלמן לייב אל הרב שטיינמן ואומר לו "עשיתי ככל אשר ציוויתני…" ב"ה זכיתי בדין ויצאתי כשידי על העליונה. יישר כח לראש הישיבה על הברכה ועל העצה המופלאה. אבל עכשיו, כשהמשפט הסתיים, האם אני יכול כבר להפסיק את אמירת התהילים דבר יום ביומו, זה נורא קשה לי, כי אני איש עסוק מאוד בעסקים ובגמילות חסדים, ואת מעט הזמן שיש לי אני רוצה להשקיע בלימוד ולא להעביר חלק משמעותי ממנו באמירת תהילים…
נענה הרב שטיינמן ואמר לו: "עליך לסיים את כל התהילים לפחות פעם אחת בשבוע, ובנוסף תגיד כל יום את כל פרק קי"ט בתהילים, מתחילתו ועד סופו".
סגולה להצלחה
עברו כמה שנים. ר' זלמן לייב ייצג תביעה מטעמה של חברה עסקית, שנעשקה על ידי חברת מניות כלשהי, והגיעה לכדי פשיטת רגל של ממש.
בבית המשפט נשמעו טענותיו ועשו רושם, והנתבעים הבינו שאין להם מנוס אלא לנסות להגיע לפשרה. באו לר' זלמן לייב והציעו לו פשרה שבה החברה שהוא מייצג תקבל פיצוי גדול ומשמעותי מאוד ביחס למה שהוא ניזוק. ההצעה היתה טובה, ובכל זאת, ר' זלמן לייב זילבר חשב שהוא יכול לקבל פסק דין טוב יותר…
פנה למרן שר התורה מרן רבי חיים קנייבסקי זצ"ל, ושטח לפניו את הלבטים שלו. האם להסכים לפשרה שמציעה החברה, או להמשיך עם התביעה עד הסוף ואז הוא לוקח סיכון שהתביעה תידחה ובמקביל הוא גם פותח אפשרות לכך שינצח, והחברה שהוא מייצג תזכה בסכום כפול ומכופל, כשכמובן הוא עצמו מקבל את חלקו המכובד מתוך סכום זה.
שמע מרן שר התורה את הצדדים ופסק את פסוקו: "ר' זלמן לייב יגיד כל יום את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו, וימשיך עם התביעה בלי להסכים לשום פשרה"…
אין צורך לומר שההוראה של מרן שר התורה אכן עשתה את שלה, רבי זלמן שב לומר את התהילים כל יום, וכעבור זמן זכה בתביעה בסכום עתק, פי שמונה בערך ממה שהוצע לו באותה הצעת פשרה. הרבה יותר ממה שהוא דמיין שיוכל לקבל עבור התביעה הזאת.
ידידו מנוער של ר' זלמן לייב הוא המשפיע הגה"צ רבי צבי מאיר זילברברג שליט"א. ר' זלמן לייב סיפר לו את הסיפור וגם הוסיף שהוא עדיין אומר את התהילים כל יום, למרות שזמנו דחוק מאוד וזה בא לו בקושי רב.
נענה רבי צבי מאיר ואמר לו, אולי כדאי לחזור למרן שר התורה, ולשאול אותו אם חייבים להמשיך באמירת התהילים, הרי לומר את כל ספר התהילים כל יום זה לא קל בכלל, ולא כל אדם מסוגל לכך.
פנה למרן שר התורה ושאל עד מתי עליו להמשיך עם אמירת התהילים… נענה רבי חיים והשיב בפסקנות: "עד שיבוא אליהו…".
שני נביאים בסגנון אחד
רבותי, אני רוצה לשאול אתכם שאלה. גם אני הקטן, שחרתי את פניהם של שני מאורי הדור, מרן הגראי"ל זצ"ל ומרן הגר"ח קנייבסקי זצ"ל, וביקשתי מהם ברכות וסגולות ועצות עבורי ועבור אנשים אחרים שבשמם באתי. פעם זה מישהו שהסתבך עם משפטים, פעם מישהו שסובל ממחלה או ממצוקה כלשהי וכו'.
הם השיבו כל מיני תשובות ונתנו עצות שונות להרבות זכויות: לקבל שבת עשרים דקות מוקדם יותר, להקפיד להתפלל מתוך סידור, לומר חמישה פרקי תהילים כל יום, לתת כמה שקלים לצדקה מדי יום, ללמוד מסכת מסוימת ועוד.
לא שמעתי שהם אמרו למישהו לומר את כל ספר התהילים מתחילתו ועד סופו, לא מרן הגראי"ל ולא מרן הגר"ח. אף אחד מהם לא היה מחלק כאלו עצות על ימין ועל שמאל.
ואילו כשמדובר ברב זלמן לייב זילבר, הם היו ממש כשני נביאים המתנבאים בסגנון אחד. כל אחד מהם בפני עצמו נתן את אותה העצה, לומר את כל ספר התהילים… למה???
התשובה שאלה הזאת היא אותה התשובה שאנחנו רוצים לענות על השאלה הראשונה שבה פתחנו, לגבי השאלה מה הפשט שאין שם שמים שגור בפיו של עשיו הרשע…
על מה אנשים אומרים 'ברוך ה"? על מה שבא בלי מאמץ.
על מה הם אומרים 'בעזרת ה"? על מה שלא נמצא בידיים שלהם ואין בכוחם לעשות.
אני רוצה לראות צייר שאחרי שהוא עבד קשה וצייר ביד אמן ציור מרהיב במיוחד והוא אומר: "אה, ברוך ה', הקב"ה עשה פה כזה ציור נפלא…".
או נגר שבונה ארון ספרים יפה ומושקע במיוחד, וכשהוא מסיים הוא מתבונן בפרי עמלו ואומר: "מה רבו מעשיך ה', איזה יופי של ארון סידר לנו הקב"ה".
הדרך היא שכשאדם מצליח מאוד בתחום מסוים, הוא משתבח ביכולות שלו, בכישורים הנפלאים שלו. יש לו פיתוי נורא ואיום של 'כוחי ועוצם ידי'…
עשיו היה 'גיבור ציד', הוא היה 'איש שדה'. בעולם ההייטק של אז, הוא היה זה שהמציא הכי הרבה 'סטארט-אפים', ופיתח כלים טכנולוגיים מופלאים לצוד חיות. הוא היה הצייד הכי מוכשר בדור, עם הציוד הכי מקצועי ועם ניסיון של עשרות שנים במקצוע. כל הציידים בעולם היו מנסים לחקות את הטכניקות המיוחדות שפיתח עשיו הרשע. הוא לימד את כולם איך כדאי להחזיק את הקשת, באיזו צורה להשחיז את החץ, וכמה בדיוק צריך למתוח את החבל לאחור כשרוצים שהחץ ישתחרר בצורה חלקה ויעוף בכינון ישיר אל המטרה.
הגיבור ציד הזה, האיש שהביא את אומנות הציד לגבהים חסרי תקדים, וקנה לעצמו שם עולמי כצייד הגדול ביותר, שהוא יגיד "כי הקרה ה' אלוקיך לפני"??? בשביל זה צריך להיות ספוג באמונה עצומה, צריך לחיות עם הרגשה תמידית של "ה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל"… זה לא משהו שכל אחד שגדל בבית מסורתי זוכה להגיע אליו. אפילו מי שגדל בבתי גדולי הדור לא מגיע לדרגה הזאת אם הוא לא עמל והתייגע.
ואיך מגיעים להכרה הזאת שה' אלוקיך הוא הנותן לך כח לעשות חיל? את זה לימדו אותנו שני המאורות הגדולים, מרן הגראי"ל ומרן הגר"ח זכר צדיקים לברכה. להרבות באמירת תהילים.
יהודי פשוט שמגיע ומבקש עצה וברכה, אומרים לו לומר חמישה פרקי תהילים, זה מספיק לו. אבל יהודי כמו רבי זלמן לייב זילבר, שעסקיו המסועפים חובקים עולם, שאלפי אנשים חבים לו את חייהם אחרי שהוא הפנה אותם לרופא הנכון ולטיפול הנכון, אדם שמגלגל מיליארדי דולרים תחת ידיו, ומנהל משפטי ענק נגד הממשל האמריקאי לדוגמה, או נגד תאגידים רבי עוצמה, אחד כזה עלול להתפתות בקלות רבה מאוד למחשבה שהכישורים שלו, הגאונות שלו, האומץ או היוזמה והמעוף שלו, הם שעשו לו חיל. דווקא בגלל זה הוא צריך לעצור כל יום, לשבת עם ספר תהילים, ולומר אותו מקצה לקצה, כדי לזכור את מה שדוד המלך ע"ה הזכיר לעצמו יומם ולילה: "ואנוכי תולעת ולא איש, חרפת אדם ובזוי עם", "ה' מנת חלקי… אתה תומיך גורלי". "אני אמרתי בשלווי בל אמוט לעולם…" אבל ברגע שהקב"ה רק "הסתרת פניך" מיד "הייתי נבהל…" וראיתי שאני לא שווה כלום בלי עזרתו וישועתו של בורא העולמים.