במעלי יומא דשבתא סיפר לי יהודי אחד בעלי חנות משקפיים בבורו-פארק: אם יהודיה נכנסה השבוע לחנות לקנות משקפיים חדשים לבתה תחת הישנים שנשברו לה, אך היות ומצבה הכלכלי היה דחוק מאוד, כי היו לאחר נישואי אחד הילדים, ביקשה לקנות מסגרת חדשה בלבד ולהעביר אליה את העדשות הישנות.
המוכר בדק את המשקפיים הישנים ופסק את פסקו: "זה לא אפשרי. מדובר בעדשות שנעשו לפני חמש שנים ואין כאן מסגרת שמתאימה להן". בלית ברירה החליטה האם להזמין גם עדשות חדשות. הם בחרו משקפיים והסך לתשלום היה מאה ושמונים דולר.
המוכר ראה שכל-כך קשה לה לאם להוציא מאה שמונים דולר, אך לא היה לאל ידו לעזור לה. והנה פתאום קפץ ממקומו וביקש מהם להמתין כמה רגעים כי הבזיק רעיון במוחו. הוא נכנס לאחורי הדלפק, חיפש שם מעט וחזר עם ארבעה סוגי מסגרות. האם והבת בדקו ,והנה הפלא ופלא, יש מסגרת שמתאימה לעדשות הישנות. שאלה האם כמה עליה לשלם, והמוכר ענה: "אין צורך לשלם, קחו לכם חינם אין כסף".
האם הביעה את פליאתה על כך, והמוכר הסביר: "נכדה יש לי, כלה שעוד מעט נכנסת לחופה. בימים האחרונים היא סידרה את חפציה לקראת המעבר לדירתה הפרטית אחרי החתונה והנה מצאה כמה מסגרות משקפיים שהצטברו אצלה במשך השנים ונראות ממש חדשות. היא הביאה אותן אלי ושאלה אותי אם יש לי מה לעשות בהן. אמרתי שאין לי מה לעשות בהן שהרי הן משנים עברו ואי-אפשר למכור אותן. אמרה לי נכדתי הכלה שאם אין לי מה לעשות בהן, היא הולכת לזרוק אותן לפח האשפה, אולם בטעות היא הניחה אותן כאן על השולחן מאחורי הדלפק, ושם הם נשארו והמתינו לכם".
איזו השגחה פרטית! אך לא זהו סוף המעשה.
כאשר שמעה האם את הדברים, התרגשה מאוד וסיפרה: "לפני שיצאתי מהבית דיברתי עם בעלי על הצורך לקנות משקפיים חדשים לבתנו, וביקשתי ממנו שיברך אותי שאמצא משקפיים בזול, והוא הגדיל לעשות ובירך אותי שאמצא משקפיים בחינם… אמרתי לו – אין כזה דבר בחינם, אך הוא בשלו, הקב"ה הוא כל יכול ואם ירצה, יתן לך משקפיים חינם אין כסף. והנה כעת אני רואה כיצד ברכתו התקיימה בצורה מופלאה כל-כך".
סיפורים של השגחה פרטית מתרחשים כל יום ויום ואין להם מספר, שהרי הקב"ה מנהל את העולם והכל נעשה בהשגחה פרטית מדוקדקת, וכל הפוקח את עיניו – מיד רואה. אבל כדי להוציא את המסר הנכון מסיפור, צריך ללמוד אותו, וכשאנו לומדים סיפור זה, אנו מוצאים בו את הענין של 'בעתו'. אנו רואים איך הקב"ה הקדים רפואה למכה כאשר עורר רצון בלב הנכדה להביא את מסגרות המשקפיים שלה לסבה, וסובב שהיא תשכח אותן על השולחן.
אך זה כשלעצמו לא היה בכוחו להמשיך הישועה. רק האמונה והבטחון שהיו לה לאם, כאשר הרגישה תלויה לגמרי בהקב"ה שהוא עוזר דלים, כי כך דרכו של מי שאין לו כלום, שמרגיש תלוי לגמרי בהקב"ה – הם אלו שהביאו לה את הישועה. וכן מובא בשם האר"י ז"ל, שכאשר אדם אומר את התיבות "עוזר דלים" ב'עזרת אבותינו', יצייר במחשבתו שהוא עני ואביון ודופק על דלתו של הקב"ה. דבר זה מביא את הישועה.
כשהאדם מרגיש כך ומתפלל כך, הוא יוצר בכך את ה'בעתו', את עת הישועה. אמור מעתה: לא המצב תלוי בעת, אלא העת תלויה במצב. כשהאדם יוצר את המצב הנכון, ממילא באה עת ישועתו, שהרי הוא נעשה ראוי לזה.
(מתוך קונטרס הבינני חיי שרה)