הרה"ג רבי אהרון דיאמנט שליט"א, ראש כולל קבר רחל, סיפר לקו השגחה פרטית מעשה מופלא מהרב ח' ג' שליט"א מנתניה (בעל המעשה ביקש לא לפרסם את שמו):
אבי, הרב ש' ג' זצ"ל, עלה עם הוריו לארץ ישראל בשנת תשכ"ב, בהיותו בן שתים עשרה שנים. ההורים היו יהודים פשוטים, האב עובד אדמה שכל שיחו ושיגו ביהדות הסתכם בשיעור קצר בין מנחה למעריב. הילד בן השתים עשרה הצליח להשפיע על הוריו שישלחו אותו לישיבת באר יעקב. בישיבה הסתובבו כמה קונטרסים של מאמרים לצעירים מתוך הספר "שומר אמונים". הסגנון דיבר אליו והלהיב את נפשו, והוא החליט להשיג את הספר כולו וללמוד אותו
בהיותו תלמיד ישיבה תקף אותו חולי מעיים חמור, תוך כמה חודשים מאז התפרצות המחלה כבר היה מטופל בשלושים ותשעה כדורים, ימים שלמים שכב במיטה בחולשה ולמד את הספר 'שומר אמונים'. הוא למד ושינן את מאמר 'בטחון והתחזקות' ואת מאמר "השגחה פרטית' בעיון ובהעמקה. אין דבר שקורה ללא השגחה, הכל מאת השם יתברך, הכל טוב, אין רע. אבי ז"ל אמר לי פעם כי במשך חייו הוא חזר על הספר יותר משבע מאות פעמים, וזה הציל אותו.
אבא התרפא מחוליו, נשא אשה ובא לגור בעיר נתניה. רבו, הגאון רבי בן ציון אבא שאול זצ"ל, היה מגיע פעם בשנה לנפוש בעיר נתניה, ובאותה הזדמנות היה אבא מבקרו. באחת הפעמים אמר לו רבי בן ציון זצ"ל: "הגיע הזמן שתעשה משהו למען הקדוש ברוך הוא. יש כאן אלפי יהודים שאינם יודעים דבר ביהדות. תעשה משהו כדי לקרב אותם".
באותם ימים היתה נתניה כעיר הנידחת, מלבד קרית צאנז לא היה כמעט זכר ליהדות והעזובה היתה רבה. "אני אברך צעיר", ענה אבא, "ואין לי שום מושג איך מחזירים בתשובה".
– "זה בסדר", הרגיעו הרב, "אתה צריך לומר רק מה שאתה יודע, כשאתה רואה יהודי תדבר איתו דברים טובים, תחדיר לו קצת אמונה". זו היתה ההדרכה שאבא קיבל, והוא התחיל. ראה יהודי שאינו שומר תורה ומצוות ודיבר איתו דברי אמונה על הריבונו של עולם, בלי לחשוב כיצד דיבורים פשוטים יכולים להשפיע משהו.
עם הזמן יהודים התקרבו ושינו את אורח החיים שלהם, נולדו להם ילדים והם היו זקוקים למוסדות לימוד מתאימים. אבא ראה שמוכרחים לעזור להם גם בנושא הזה, וכך נפתחו המוסדות בנתניה, לפי הצורך והביקוש. תלמוד תורה, גנים, בית ספר, שתי ישיבות קטנות, כולל לאברכים ואגף לבעלי תשובה. המוסדות ממוקמים בקריה שמשתרעת על פני שבעה עשר אלף דונם. מי שנכנס לשם מתפעם מהיופי וההדר של המבנים, הבניינים מורכבים מהחומרים היקרים ביותר בעולם, עמודי שיש וגילופים מרהיבי עין. נכנסים לכעין ארמון, שכל כולו נועד לתורה ותפילה ולהתקרבות אמיתית לבורא העולם,
מי שראה את הבניינים היפהפיים ואת ההתנהלות של כל המוסד האדיר הזה, בטוח שיהודי עשיר כקורח עומד מאחורי זה. על כן באתי לספר את סיפורו של אבי, שהיה אברך פשוט, לכאורה, שהתחיל מדיבורי אמונה פשוטים, והלך צעד אחר צעד בצניעות ובנעימות שובת לב.
ומנין באמת המימון של המפעל האדיר הזה?
אבא מעולם לא ביקש שקל מאיש, לא נסע לחוץ לארץ ותמיד שילם הכל בזמן. שלושים ושתים שנה הוא ניהל את המוסדות, ומעולם לא אירע שמשכורתו של אי מי התעכבה אי פעם, הכל על ידי אמונה תמימה.
בתחילת הדרך, אחרי שכבר הקים את התלמוד תורה, נודע לו שהבעלים של השטח הצמוד אליו עומדים למכור אותו לאנשים שרוצים להקים עליו בית ספר מעורב ר"ל. כמה עמל וזיעה משקיעים כדי להוציא יקר מזולל, להביא ילד נוסף לחינוך תורני. מתאמצים כל כך להרחיק את הילדים הרכים והיקרים האלה מהשפעות רעות, אחר כך יבוא בית ספר מעורב במבנה צמוד ויהרוס הכל? לא יתכן.
אבא דיבר עם בעלי השטח ושאל אם יש לו ענין למוכרו דווקא לאנשי בית הספר ההוא. "אין שום ענין", אמר הבעלים, "אם אתה רוצה תקנה אתה, תניח מיליון דולר והשטח שלך".
"אני קונה", ענה אבא, "מחר אביא את הכסף בעזרת השם",
מהירות – זה שם המשחק. אם אבא לא יקנה, החילונים יקנו, וזאת סכנה לכל המוסדות.
לאבא לא היה כסף ולא שום רעיון מנין להביא אותו. אני זוכר את הלילה ההוא עד היום. אבא הסתגר בחדר עם הספר 'שומר אמונים' ולמד בו. הוא הגיע לפירוש שמביא בשם הבעל שם טוב על המילים "ברוך הגבר אשר יבטח בהשם והיה השם מבטחו", שיש מבטיח, בוטח ומובטח, בוטח – הוא האדם הבוטח, מבטיח – הוא הקב"ה שהוא המבטיח, ומובטח – הוא הסיבה והאופן שהוא בוטח שעל ידי השתדלות זו יבוא לו הדבר שהוא בוטח בו, ואמר הכתוב ברוך הגבר אשר יבטח בהשם והיה ה' מבטחו, שהוא לא בוטח באיזו סיבה שהיא, אלא בוטח רק בהקב"ה, שהוא יהיה הסיבה, והוא אינו צריך לשום סיבה או הכנה להביא לו את כל מה שהוא צריך. אבא הסתובב ואמר את המילים האלה שוב ושוב, ממש בער כאש: "והיה ה' מבטחו"… "והיה ה' מבטחו"… כל הלילה התחזק והתאמן, והעמיק ושינן, השם מבטחו, השם מבטחו.
הבוקר הגיע, אבא יצא מהבית, והנה הוא פוגש את הירקן, אחד האוהדים הגדולים של אבא. "אפשר לתרום למוסדות שלכם?" הוא שאל.
"בוודאי", ענה אבא, ולבקשת הירקן הוא נתן לו את חשבון הבנק. כעבור זמן מה מתקשר מנהל הבנק ומיידע אותו על סכום של 1,800,000 דולר (!!) שנכנס לחשבון שלו. השטח ניצל, ואת היתרה לקח אבא לבניה.
כיצד מגיע ביום בהיר סכום כסף רב כל כך לידיו של ירקן פשוט? חמיו גר בלונדון וחי את חייו בחסכנות מרובה, הוא גר בבית שקנה בארבע מאות פונט, ומעולם לא ידעו שהוא מחביא 'קצת' כסף. שבועות ספורים לפני כן הוא לא חש בטוב, וגיסו של הירקן נסע אליו. כשנכנס לאשפוז בבית החולים, הוא הבחין שבכיסו של חמיו יש חבילה של שטרות – שבעים אלף דולר. "של מי זה?" הוא שאל.
"שלי". התברר שהחם הצנוע והכמעט עני הוא אחד מעשירי תבל, שמבצע את עסקאות הנשק הגדולות ביותר באירופה. הוא היה ניצול שואה, ומחמת הפחד שנשא עימו הוא התחבא כל כך שאפילו לא חתם בעצמו על המסמכים שלו. שני גויים יפנים היו מורשי חתימה, ואם לא הגילוי האגבי של חפיסת השטרות הם היו יורשים אותו חוקית בלי להשאיר פרוטה למשפחתו. הגיס סידר מיד שהירושה תעבור לילדים, ואחרי כמה שבועות הוא נפטר.
כמה שבועות אחרי התרומה המופלאה, באותו בוקר גורלי להצלת השטח, סיפר הירקן לאבא שהוא עשה את כל החשבונות והוא רוצה לתת את המעשרות למוסדות שלו. "ככה יהיה לך שקט כמה שנים ותוכל לשבת על התורה ועל העבודה".
בכמה כסף מדובר? תקשיבו טוב! עשרים מיליון דולר מעשרות!!
ועכשיו תקשיבו טוב יותר: אבא ענה לירקן – "אני לא לוקח את זה, לא מחפש שקט. לקחתי את המיליון ושמונה מאות כשנזקקתי לזה, אבל עכשיו איני צריך, וכשאצטרך הקב"ה ישלח לי. אני מפחד לקחת את הכסף. כל השנים אני עובד על אמונה וביטחון, ועכשיו אתה בא 'לסדר' אותי?" אבא הזמין את הירקן לשבת איתו ולחלק את המיליונים למוסדות תורה וקירוב.
אבא לא למד כל יום שיעור במשך חמש דקות, אלא חי עם האמונה יומם ולילה, וכל פעם נשלח מושיע מהשמים. היה עשיר בארה"ב ששמו דניאל אימריס, מיליארדר שזכה בארבע בנות, וכולן חזרו בתשובה. אחת מהן גרה בנתניה. הוא חילק את הירושה כשהוא חי, כי לפי חוקי ארה"ב אם לא מחלקים בחיים חלק גדול הולך למדינה.
בעלה של הבת בנתניה הוא מהאוהדים הגדולים של אבא, והוא תרם שני בניינים. הוא רצה לתת לאבא גם מיליון דולר ביד, "שיהיה לך לשוטף", ואבא לא הסכים לקחת, וכך הסביר: "אסור שיהיה לי כסף מיותר בבית. אני לא רוצה להפסיד את הקשר עם הקב"ה, את האמונה, את הקיווי, את הביטחון, את התפילות".
כשהייתי אברך צעיר הגיע פעם סכום כסף גדול מאוד. אבא לקח כמה שנזקק לו באותו זמן, ואת השאר חילק. אני כבר ניהלתי איזה מוסד, ונדהמתי לשמוע שהוא מחלק כספים. באתי אליו למחרת וטענתי: אבא, לכולם אתה מחלק, ואותי, הבן שלך, אתה שוכח?!
ענה לי אבא: "בני חביבי, דע לך שאני אוהב אותך יותר מכולם. בכוונה לא נתתי לך, כי אני רואה שאתה בתחילת הדרך, והאמונה לא מספיק מוחשית אצלך, לכן לא זכית לקבל. תעבוד עוד כמה שנים על הביטחון ותראה שהקב"ה יתן לך הכל".
הוא באמת נותן הכל. אבא זצ"ל נפטר לפני שמונה שנים. הבן החשוב ר' י' ח' ממשיך לנהל את המוסדות באותה שיטה. אינו מבקש דבר מבשר ודם, והקב"ה שולח לו את המשכורות לכולם כל חודש. השם יהיה בעזרו הלאה, שיוכל להגדיל תורה ולהאדירה מתוך אמונה וביטחון כמו שאביו לימד אותו.
הרה"ג ר' אהרון דיאמנט שליט"א מוסיף: "בתחילה חשבתי שהיהודי הוא איזו נשמה מזמן אברהם אבינו. איך יכול להיות דבר כזה בימינו? אבל אני רואה שהוא גם הוריש את דרכו לילדים. לא מדובר באיזה דרגות של רוח הקודש, מדובר באמונה פשוטה. תמימה. כל אחד יכול. הספר 'שומר אמונים' אינו עוסק בכוונות ובייחודים גבוהים, זהו ספר הכתוב בשפה השווה לכל נפש. כשיש מצוקה – מה עושים? לוקחים ספר בענייני ביטחון ומאמצים אותו.
כתבתי את הסיפור הזה ותליתי אותו בבית המדרש של 'תולדות אברהם יצחק'. כמה ימים אחר כך, בשבת, פנו אלי חמישה אברכים, וכל אחד לחוד סיפר לי שהוא החליט ליישם את השיטה וראה ישועה בעיניים: אחד בשידוך, אחד בפרנסה, אחד ברפואה. פשוט שזה כך כשחוזרים אמונה ואמונה בלי חכמות.
ברוך הגבר אשר יבטח בהשם, והיה השם מבטחו.
(גיליון אור חזקיה)