אליעזר (לייזר) רוט
זה קרה ביום שני כ"א סיוון, בשעות הערב. שמחת החתונה לבני הזוג אברהם ורחל מוסיקנסקי, באולם 'עטרת פרידמן' באלעד.
היתה זו חתונה ליטאית לכל דבר ועניין, מסגנון האירוע וההגשה, דרך הרכב התזמורת והזמר, ועד אחרון המוזמנים.
והנה פורץ אבי החתן, הרב גדעון מוסיקנסקי את המעגל, רץ לירכתי האולם, וגורר איתו את ידידו הרב מנדל אקער אל תוך המעגל. כולם פותחים עיניים בתמיהה. מה לאברך הליטאי-ארגנטינאי מקריית ספר, ולחסיד רחמסטריווקא מביתר עילית?
ובכן, השניים לומדים מדי ערב בחברותא, את 'הדף היומי בהלכה', וזאת הסיבה לכך שהם רוקדים בכזאת שמחה מתפרצת במרכזו של המעגל.
למעשה, הם מכירים מהעבודה המשותפת במשרדי 'דרשו'. הרב מנדל אקער הוא יועץ מס שעובד ממנהלי החשבונות של הארגון, והרב גדעון מוסיקנסקי הוא מנהל מחלקת הוידאו, שמנצח ביד רמה על הצילום, העריכה והפרסום של עשרות רבות של שיעורי וידאו מדי שבוע בפלטפורמות הפרסום הדיגיטליות של הארגון.
מדובר בשיעורים בלשון הקודש, באידיש, באנגלית, בספרדית, צרפתית, בדף היומי בבלי, בדף היומי בהלכה, פרשת שבוע, מסרי חיזוק יומיים ועוד ועוד.
האמת, שמאז משבר הקורונה, כשהעבודה עברה אל הבתים, הרב מוסיקנסקי נשאר לעבוד מביתו שבמודיעין עילית. הוא מבקר במשרד רק מעת לעת, לפי הצורך. את הזמן שהיה צריך לבזבז על הנסיעות הוא משקיע כדי להספיק ללמוד עם חברותא או לצפות בעוד שיעור משיעורי 'דרשו', להם הוא מאזין בהנאה מרובה, וגם עורך ומתקן תוך כדי כדי שהצופים אחריו יוכלו לקבל דבר מוגמר ומסודר בצורת הגשה נאותה.
"זה היה באירוע הגדול של סיום 'הדף היומי בהלכה' בהיכלי 'ארנה' בירושלים", אומר הרב אקער בשיחה עם 'לקראת שבת'. ישבנו שם, זה לצד זה, יחד עם עובדים רבים אחרים ב'דרשו', ושמחנו בשמחת התורה.
"חשבתי לעצמי, איזה מן דבר זה שאני שמח בשמחה של אחרים ולא מנסה לקחת בה חלק. החלטתי לחפש חברותא ללימוד קבוע ב'דף היומי בהלכה', כי מהניסיונות הקודמים למדתי שבלי חברותא זה לא מחזיק מעמד לאורך שנים".
הרב מוסיקנסקי מספר איך זה קרה מהצד שלו…
"ברוך ה' זכיתי לעבוד ב'דרשו'. אני מודה כל בוקר וכל ערב לקב"ה שזיכה אותי לכך. יש אנשים שעובדים באותו מקצוע ועושים דברים אחרים לגמרי, אני זוכה לעבוד, להתפרנס ותוך כדי ללמוד! אני כל היום מקשיב לשיעורים. יש לך עבודה יותר נחמדה ונעימה מזה???
"מי שמכיר יודע שהעבודה ב'דרשו' זה לא סתם עבודה. אנחנו כמו משפחה. יש לנו קשר מאוד חזק, וההנהלה גם דואגת לטפח אותו עם אירועי גיבוש וכינוסים שאנחנו עושים מדי פעם, במיוחד לפני שיש אירוע כמו סיום הש"ס או סיום 'דף היומי' או לפני בין הזמנים וכדו', כשצריכים לאחד את הכוחות ולצלוח ביחד את האתגר הבא.
"לכן אין זה פלא שכשמגיע אירוע של 'דרשו', אנחנו כולנו מתרגשים, ובמיוחד בסיום 'הדף היומי בהלכה' שהוא כל כולו 'דרשו', מהמסד ועד הטפחות.
"באתי מוקדם לאירוע, יחד עם הבן שלי. אני אמרתי שאני לא צריך כרטיס 'וי איי פי' או 'סדרן' וכדו'. אני רוצה לשבת במקום, להתחזק וליהנות, אבל בפועל, כשהגעתי לשטח כבר ביקשו ממני לעזור פה ושם, ונסחפתי לעשייה".
פאטה מורגנה
"האמת, התרגשתי מאוד. כל אירוע של כבוד התורה מרגש אותי, כל אירוע של 'דרשו' מרגש אותי, וכשזה מגיע במשולב, זה בכלל יוצא דופן. לראות את האולם מלא וגדוש באנשים שלמדו את כל המשנה ברורה מצד לצד, לראות את חתני הסיום שיושבים על הפרקט, מאות חתנים שנבחנו על כל המשנה ברורה מצד לצד, זה מרגש ומיוחד מאוד.
"לקחתי את הבן שלי לסיור. זה היה קצת מצחיק, כי בכל השערים עמדו שומרים ולא נתנו לעבור ממתחם למתחם, אבל בגלל שאני ממשפחת 'דרשו', באתי עם כזה ביטחון עצמי והם אפילו לא העזו לבקש ממני להציג איזה תג או משהו…
"הראיתי לבן שלי את החדר בו ישבו הרבנים לפני שייכנסו לאולם, מכאן ייכנס מרן שר התורה, שזה היה האירוע האחרון בו השתתף, העליתי אותו על הבמה שיראה מקרוב את ההכנות לאירוע, ועוד ועוד. ראיתי את מגידי השיעורים מגיעים, והרגשתי שאני מקנא בהם קנאה עזה. איזו זכות יש להם לזכות ככה את הרבים.
"חזרנו למקום שלנו, התיישבתי שם, לא הרחק מידיד הרב מנדל אקער, ופתאום הכתה בי ההכרה שבעצם אני בכלל לא שייך לפה. "מה אתה עושה פה?", שאלתי את עצמי. "אתה חוגג את הסיום של אחרים. ואיפה אתה היית בשנים הללו? למה אתה לא למדת משנה ברורה מצד לצד. מה החכמה לעודד אחרים לעשות זאת אם אתה עצמך לא חלק מזה???
"חשבתי שאני עוד שניה משאיר את הבן שלי לבד, וחוזר הביתה. ירדה עלי מן הרגשה כזאת של כישלון והפסד צורב. ניסיתי להרגיע את עצמי שאני הרי ערכתי את כל השיעורים באידיש ובעברית ובשפות נוספות, ויש לי חלק בלימוד, מה גם שאני הקשבתי בעצמי לרוב השיעורים, אבל זה לא מספיק, זה הרי לא כמו לפתוח ספר וללמוד בפנים…
"ההרגשה שלי היתה כמו הלך ההולך במדבר, הוא עייף, צמא ורעב, והנה הוא רואה לפניו אילן צומח ואמת המים עוברת תחתיו פירותיו נראים כל כך מתוקים ועסיסיים, אבל כשהוא מתקרב הוא מבין שזה היה 'פאטה מורגנה', אשליה אחת גדולה, אין מעיין ולא אילן ולא פירות ולא צל. הוא נשאר רעב וצמא וחסר כל…
"הרמתי את העיניים שלי לעבר ידידי הרב אקער, ובאותו רגע גם הוא הרים את העיניים אלי. שנינו שאלנו זה את זה, ממש ביחד: אתה רוצה ללמוד איתי חברותא כל יום 'דף היומי בהלכה'….?".
"חשבתי לנצל את המעמד ולבקש ממנו אולי שידאג לי לאיזה שיפור בתנאי השכר אם הוא רוצה שאני אלמד איתו", צוחק הרב מוסיקנסקי, אבל כמובן שלא איחרנו לסכם על לימוד.
אתה אשם!
"מאז אנחנו לומדים 'דף היומי בהלכה'…", הם מספרים ביחד, "כל ערב, אנחנו מתקשרים זה לזה, לפעמים יש קצת משחקי 'חתול ועכבר' עד ששנינו יכולים, ואז יושבים ללמוד במשך חצי שעה ואפילו שלושת רבעי שעה, את הדף היומי בהלכה של אותו יום.
"לפעמים זה תוך כדי חתונה או שמחה משפחתית אחרת, יורדים לרכב ומתקשרים לחברותא, לפעמים זה קורה שעה או שעתיים אחרי חצות הלילה, אנחנו שנינו אנשים עם סדר יום די גמיש, והזמן של הלימוד משתנה מיום ליום, אבל דבר אחד לא משתנה: את השיעור אנחנו לומדים כל יום באדיקות רבה, ומאוד משתדלים שלא לוותר עליו אף פעם".
מעניין לציין שגם הרב אקער וגם הרב מוסיקנסקי מדווחים על עניין מיוחד בלימוד דווקא עם אדם שמגיע מרקע אחר: "זה שאנחנו שונים מאוד האחד מהשני, שסגנון החיים שלנו, החינוך שקיבלנו והרקע שלנו שונים לחלוטין זה מזה, לא רק שזה לא מקשה עלינו ללמוד ביחד, אלא ההיפך, אנחנו משלימים זה את זה, כל אחד מביא איתו את המטען הרוחני שלו, וביחד אנחנו לומדים ונהנים מאוד לראות איך אותה הלכה יכולה לבוא לידי ביטוי בדברים שונים כל כך, ובמקומות שונים כל כך".
נקודה נוספת מעניינת שהם מתמקדים בה זו גם ההשפעה מסביב.
"כשאני לומד עם הרב מוסיקנסקי, כל הבית שלי בעסק הזה", אומר לנו הרב אקער. "הילדים באים לשבת ליד השולחן ומקשיבים, אשתי באה לקפל את הכביסה בסלון כדי להטות אוזן, זה משפיע על כל הבית.
"אבל אני רוצה לספר סיפור מאוד יפה שאירע עמי באחרונה: פגשתי חבר ותיק, ושמתי לב שהוא התחיל ללבוש ציצית צמר. תמיד הוא היה נוהג ללבוש ציצית מבד לבן, ועכשיו הוא עבר לציצית צמר…
"אמרתי לו שזה מאוד יפה לו, וכל הכבוד על המעבר לציצית המהודרת יותר, והוא השיב לי מיניה וביה: "זה אתה אשם בזה!".
"לא הבנתי על מה הוא מדבר, אני לא הערתי לו מעולם על הציצית שלו, ואין לי שום מושג למה הוא חושב שאני גרמתי לו להחליף לציצית צמר… ואז הוא ענה לי בפשטות: "אתה זוכר שעזרת לי להשיג כרטיס לאירוע הסיום של 'הדף היומי בהלכה'???", ובכן, איך אפשר לשכוח? כל כך הרבה אנשים ביקשו כרטיסים כאילו שיש לי דרך להשיג להם, אבל ברגע האחרון אני נכנסתי לאולם כעובד, ואת הכרטיס שלי נתתי לו.
"הגעתי לאירוע", הוא מספר, "התרגשתי כל כך, זה היה ממש מחזק ומרגש, ואז חשבתי לעצמי… מה זה הדבר הזה שאתה ככה שמח לך בשמחה של אחרים? למה שלא תלמד גם אתה 'דף היומי בהלכה'… "מאז אני לומד כל יום 'דף היומי בהלכה', וזה משפיע עלי. כשלמדו הלכות ציצית ראיתי שהמשנה ברורה כותב במפורש שעם ציצית צמר אפשר לקיים מצוות עשה מדאורייתא לפי כל הדעות מה שאין כן בציצית שעשויה מבדים אחרים. באותו רגע החלטתי שאני מחליף את הציצית שלי לציצית צמר, כי יש לי אפשרות להרוויח בכל רגע מצוות עשה מדאורייתא ובמשך שנים אני מוותר עליה מבלי להבין את המשמעות של הוויתור, פשוט, כי עד עכשיו לא למדתי הלכות ציצית במשנה ברורה".
"הנה לנו אדם שלישי שהיה באותו המעמד יחד אתנו, וגם הוא הרגיש את אותה הרגשה. אותו חבר הצליח להשפיע על חבר נוסף ללמוד איתו בחברותא מדי יום והרי כאן השפעה על 4 אנשים. אתה לא יכול רק להתבשם ולשמוח מהעובדה שאחרים לומדים. כדי שהשמחה תהיה אמיתית, אתה חייב לקבל את עול הלימוד הזה גם על עצמך. אז נכון, לא תמיד זה קל, כי היצר הרע מתלבש עלינו וכל פעם שהוא רואה שאנחנו רוצים לעשות דבר טוב הוא מנסה למנוע זאת מאתנו, על אחת כמה וכמה כשמדובר בקביעות, הוא מאוד רוצה לשבור לנו את הקביעות ולעצור אותה, אבל מי שמתאמץ קצת זוכה להחזיק בה מעמד, והקביעות הזאת עוזרת לו לשנות את כל החיים שלו לטובה, הן ברוחניות והן בגשמיות"