את הסיפור הבא שמעתי מגיסי היקר שליט"א המכיר אישית את בעל המעשה:
אברך ת"ח מופלג, אציל נפש ובעל מידות טובות, בחר מתוך אהבה בחיי דחק, כשזוגתו הצדקת עומדת לימינו ומגבה את החלטתו. כדי להשיא את ילדיהם בכבוד הם מכרו את דירתם בשכונה ירושלמית, ועברו לגור לצד ילדיהם באחד הפרויקטים.
במהלך הקיץ כשאירסו בן נוסף, קבלו על עצמם ההורים לתת סך 140,000 ₪. כשגיסי שאל אותם איך הם מקבלים על עצמם סכום שכזה, הם ענו לו בתום ובביטחון כי בסיטואציה הקיימת ברור להם כי זה רצון השי"ת, ולכן הינם בטוחים כי הבורא ית' לא יטשם ולא יעזבם.
החתונה נקבעה לחודש חשון. שעון החול תקתק, ובני הזוג רגועים ושלוים בביטחונם. מממשיכים להשליך יהבם על השי"ת כי ישלח להם את כל צרכיהם.
ערב יום כיפור. דפיקות בדלת ביתם. הגב' פותחת ושליח מבקש למסור בדחיפות חבילה תפוחה. הם עומדים נדהמים ומבולבלים: "חבילה ממי?" הם פותחים וסופרים מאה וארבעים אלף ש"ח טבין ותקילין!
מתברר כי לפני כשנתיים, כשעדיין גרו בשכונה הירושלמית, הרחיבו את דירתם יחד עם עוד כמה שכנים. תוספת הבניה עמדה על עמודים. ביום בהיר אחד השכנים החליט לספח לעצמו את קומת העמודים ולבנות שם דירה נוספת.
מיודענו קרא לשכנו והעיר את תשומת ליבו כי כדאי לשאול מורה הוראה, כי לכאורה השטח שייך לכל הדיירים. אך השכן התעלם. כי היה משוכנע בצדקת דרכו.
מיודענו לא איש מריבה, הוא עמל יומם וליל להבין את דיני התורה אך חלילה לא איש של דיני תורה. מילא פיו מים ושמר על יחסי שכנות טובה עד שנפרדה דרכם כשעברו לגור בפרויקט המרוחק.
עשרת ימי תשובה. בליבו של השכן הירושלמי עלו הרהורים: 'אולי השכן בכל זאת צדק?' הלך לשאול רב, אשר פסק כי השטח שייך לכל השכנים, ומשכך החליט השכן כי עוד לפני יום הכיפורים הוא רוצה להתנקות מחשש הגזל שבידו. התייעץ, והחשבון העלה 140,000 במדויק! הלה שלח את הכסף במזומן כדי להיכנס נקי וזך ליום הקדוש. הבוטח בה' חסד יסובבנו.
(גיליון התחזקות וביטחון במשנת ה'זרע שמשון')