דיירי הבניין לא ידעו מאומה על שכנם הגלמוד שגר בקומה השנייה. זה כמה עשרות שנים שהוא מתגורר בשכונה. תדיר ראוהו עוסק בתורה, וחזותו הרצינית העידה על אישיותו. מעולם לא ראה איש את פנים דירתו. כאשר נתקל בשכניו לבניין הנהן דומיה בראשו כשעיניו נעוצות בקרקע והמשיך בהליכתו. השכנים כיבדוהו והעריצוהו. מעבר לערפל המסתורין, ניתן היה להבחין כי מסכת חייו רצופה היתה בתלאות ויסורים. הם לא שמעו ממנו על כך מאומה, אך הגיבנת הנוראה שעל גבו, גילתה יותר משהסתירה.
שכן אחד, ר' יוסף, התאמץ להתקרב אליו, עד כמה שאפשר היה ולסייע לו. שנים ארוכות ניסה ר' יוסף לגלות את המסתתר מאחורי דמותו המסתורית של שכנו ולא עלה בידו. פעם אף ההין לשאלו על אודות הגיבנת שהוא נושא על גבו, אך תמיד נתקל בחומה אטומה.
כפי שחי בדממה, כך גם נעלם. לפני שקרס ארצה הספיק להפציר במוקדן, שהאמבולנס לא יפעיל את צופריו מחרישי האוזניים. בקשתו מולאה, ולשביעות רצונו המלאה הוא הובהל לבית החולים בחסות החשיכה. עם בוקר הודיעו לר' יוסף מבית החולים כי שכנו מאושפז בו וכי הוא ביקש שיבקרנו.
פניו של השכן האלמוני נראו זכים יותר מתמיד. שמץ של דאגה לא נראה על פניו כאשר הסביר לר' יוסף כי עומד הוא ללכת בדרך-כל-הארץ ולפני כן רצונו לשטוח בפניו בקשה קטנה. ר' יוסף כרה אזניו כאפרכסת, והשכן סיפר:
"בן יחיד לי, בארץ נכר. למרבה היגון הוא סר מן הדרך הישרה, וכל ניסיונותיי להשיבו למוטב לא צלחו. כעת, כאשר אני עומד לשוב לעולם האמת, אפעל משם כדי להחזירו לכור מחצבתו. ממך אני מבקש, אנא, קנה לי עבורו זוג תפילין מהודרות, אותן תשמור ברשותך עד שהוא ידרשן ממך". בסיימו את דבריו הושיט השכן לר' יוסף מעטפה ובה כסף עבור הרכישה.
החשיפה המפתיעה קירבה בין הנוטה למות ובין שכנו אוהבו, ולבקשתו ניאות הגלמוד לספר את תקציר תולדות חייו-יסוריו. הוא לחלח את שפתיו בכוס מים, ור' יוסף שמע דברים אותם לא יכול לשכוח עד יום מותו:
"בן שש הייתי כאשר הלכה אימי לעולמה" שח ביבושת. "אבי לא יכול היה לגדלני. שכנים טובים ניסו למלא את מקומו, אך לא בהצלחה מרובה. כך נדדתי מבית לבית בלי דאגתה של אם רחמניה ובהעדר פיקוחו של אב אוהב. למרות זאת חשקה נפשי בתורה, ולשם כך עשיתי הסכם עם סוחר נרות בעירי, שאני אסובב עם סחורתו על פתחי הבתים. במחצית מרווחי הוא ישכור לי מלמד ובמחצית הנותרת ידאג לצרכי הגשמיים. כך היה.
"יום אחד" סיפר השכן, ודמעה קטנה ושקופה החלה להתגלגל במורד לחיו החיוורת, "סובבתי כדרכי על הפתחים עד שנקלעתי לבית ששהו בו אנשים שסרו מן הדרך. לאחר שהתלוצצו על חזותי הדתית ניסו להכשילני בדבר עבירה, ומשראיתי שאין בפני ברירה, השלכתי את סחורתי וזינקתי היישר אל הרחוב מחלון ביתם שהיה בקומה השלישית! לאחר חודשים ארוכים יצאתי מבית החולים גיבן לכל ימי חיי".
הוא עצם את עיניו, כמעביר שנים אחדות בגלגלי הזכרון, והמשיך: "לימים נישאתי, נולד לי בן, התאלמנתי, ואת השאר אתה כבר יודע", סיים, ואנחה רבתי נמלטה מקרבו. דומה היה כי מעולם לא שמע ממנו איש את קורות חייו ובמאמצים מרובים עלה לו הדבר כעת.
ר' יוסף נפרד משכנו ביראת קודש. במשך כל היום הוא התרוצץ לחפש אחר ה"בתים מאכער" הטוב ביותר, שיעשה תפילין לבנו של היהודי הקדוש. באותו לילה לא הצליח ר' יוסף לעצום את עיניו. נרעש ונרגש התהפך על משכבו מצד לצד כשהוא משחזר בראשו שוב ושוב את הרגע הנשגב בו מחליט ילד יהודי זך וטהור לקפוץ מן הקומה השלישית כדי לשמור על קדושתו.
הבוקר אור, והטלפון צלצל שנית: "הוא מבקש שנית לראותך" הודיעו מבית החולים. הוא רכן אל עבר מיטת החולה, והופתע לשמוע בקשה נוספת: "במטותא מינייכו, הבא אלי מפה של בית הקברות, ברצוני לבחור לעצמי מקום קבורה".
ר' יוסף הלך לאן שהלך ושב עם מפת בית הקברות. השכן הביט בחלקות שנפרשו בפניו ואמר: "ראה, איני רוצה להיטמן באף חלקה, גם לא בזו של חשובי העיר! עליך לדעת, כי מאותו יום בו קפצתי מהחלון והפקרתי את גופי למען כבודו יתברך, לא נכשלתי אפילו פעם אחת בראיה אסורה. לפיכך איני רוצה להיטמן אלא בחלקה שבה קוברים תשמישי קדושה שבלו, או בחלקה שבה נקברים תינוקות רכים בשנים שלא טעמו טעם חטא!!!"
למחרת צלצל הטלפון בשלישית, בפעם האחרונה. קבוצה קטנה ליוותה את השכן למנוחתו האחרונה, סמוך לקבריהם של תינוקות של בית רבן.
*
ארצות הברית. התנועה זורמת כסידרה. אלפי מכוניות נוסעות בסדר מופתי. לפתע אחת מהן סוטה ממסלולה ומתהפכת. הנהג הועף מן הרכב והובהל לבית החולים במצב קשה.
לאחר ימים מספר, נכנס יהודי מבוגר לחדרו של הפצוע: "באתי לבקר חולה אחר. ראיתי ששוכב כאן יהודי נוסף, והריני לבקרך". לאחר שיחה קצרה התברר שהמבקר הכיר היטב את אביו של הפצוע. על מיטתו בבית החולים התייפח בנו של השכן הגלמוד. זה עתה שמע לראשונה כי אביו איננו.
"אינני יודע מה קרה לי!", סח הפצוע לאורח. "זה עשרות שנים אין לי כל קשר ליהדות, אך בימים האחרונים, מאז הפציעה, החלה לבעור בקרבי תשוקה עזה לחזור אל המקורות ולהתקרב בחזרה ליהדות. אודה לך מאד, לו תשיג לי זוג תפילין, כדי שאוכל להתחיל לקיים מצווה זו לפחות".
האורח מילא את בקשתו ושב לביתו, בארץ ישראל. כאן, הוא פגש את ר' יוסף, סיפר לו את דבר המעשה, ור' יוסף יצר קשר עם הבן, מסר לו את התפילין שאביו רכש עבורו, והבן הלך ונעשה בעל תשובה גמור, עד שהפך לירא שמים מרבים.
*
מאז ומעולם ידע עמנו, כי העושה מעשה במסירות נפש, אף שלעיתים אין הוא רואה מיד את תוצאותיו ואת השפעותיו, חזקה על מסירות נפש שלא תחזור ריקם!
מעשה זה שמע כ"ק האדמו"ר מנדבורנה זצוק"ל מפיו של ר' יוסף עצמו, והוא פרסמו בשיחת התעוררות שהשמיע לפני חסידיו.
(מאורות הדף היומי)