באיזה אופן מתנה על מנת להחזיר היא נתינה עולמית? │ ומה הדין אם המקבל החזיר לנותן את ארבעת המינים על ידי שליח?│ תמצית שיעור הלכה במשנה ברורה הלכות לולב במסגרת לימוד 'דף היומי בהלכה' [משנ"ב חלק ו', סימן תרנ"ח סעיפים ד' (ברמ"א) – ה']
ההבדל בין ארבעת המינים שאולים לבין מתנה על מנת להחזיר
בסעיפים הקודמים מבואר, שארבעת המינים ביום הראשון צריכים להיות שלכם, ולכן, כאשר הם שאולים, לא יוצאים בהם ידי חובה, ומבואר בשולחן ערוך בסעיף ג', שאדם שנתן את ארבעת המינים לחברו, ואמר לו, זה יהיה שלך עד שתצא בו ידי חובה, ואחר כך יהיה שלי כבתחילה, המקבל לא יצא בו ידי חובה, משום שזה נחשב כמו שאול, כיוון שזה לא מתנה גמורה, אלא היא מתנה לזמן, ובכל זאת כתוב בסעיף ד', שמתנה על מנת להחזיר מועילה, וטעם הדבר הוא, משום שיש בזה נתינה גמורה, ומה שהוא אומר לו על מנת שתחזיר לי, זה רק תנאי כמו שאר תנאים, שהרי אדם יכול להתנות במכירה שלו או במתנה שלו איזה תנאי שהוא רוצה, אז גם כאן הוא התנה אתו, שאחרי שהוא יוצא בזה ידי חובה, שיחזיר לו את זה בחזרה, ובאמת, אם הוא לא קיים את התנאי, המתנה התבטלה.
מתנה על מנת להחזיר בלב שלם
אומר הרמ"א, שאותו הדבר מותר לאדם לתת לחברו אתרוג במתנה כדי לצאת בו ידי חובה, ולומר לו על מנת שלא תקדיש את זה, הדין הוא, שזה נידון כשל המקבל, והוא לא יכול להקדיש את זה, ובכל זאת זה נחשב כמתנה, ומבואר בביאור הלכה, שאף על פי שבעלמא קיימא לן, שכל מתנה שאי אפשר להקדיש אותה לא נחשבת כמתנה, זה רק בא להוציא אופן כזה שהמתנה היא נחשבת כהערמה בעלמא, והנותן לא התכוון להקנות למקבל את המתנה בלב שלם, אבל אם התכוון להקנות לו את זה בלב שלם, אז אף על פי שהוא אמר לו על מנת שלא תקדיש את זה, הנתינה חלה, וכן אם הוא נותן לו את זה, ואומר לו, אני נותן לך את זה רק כדי לצאת בזה ידי חובת מצות החג, הדין הוא, שהוא יוצא בזה ידי חובה, וזה נחשב כמו של המקבל, כיוון שזה שלו לגמרי לדבר זה, וכן יכול אדם לומר לחברו, זה יהיה שלך במתנה, על מנת שלא תיתן את זה לשום אדם, שהדין הוא שזה שלו, ויוצא בזה ידי חובה.
ארבעת המינים בנתינה גמורה
אדם שנתן לחברו ארבעת המינים נתינה גמורה כדי לצאת בהם ידי חובה, אף על פי שהנותן לא אמר במפורש למקבל אני נותן לך את זה במתנה על מנת להחזיר, בכל זאת, אומדנא דמוכח, שהוא לא כיוון לתת לו את זה לחלוטין, אלא על מנת שיחזיר לו את זה בחזרה, ואפילו אם ביום הראשון הוא כבר יצא ידי חובה, והוא צריך את האתרוג רק לשאר ימי החג, ובשאר ימי החג הרי יוצאים ידי חובה באתרוג שאול, והוא יכול לשאול ממישהו אחר, אם כך, היינו חושבים לומר, שאין כאן את האומדנא דמוכח שהוא נתן לו את ארבעת המינים רק על מנת שייתן לו את זה בחזרה, וכיוון שהוא לא פירש כך, הייתי חושב שזה נתינה מוחלטת לעולם, בכל זאת, הדין הוא, שגם באופן כזה, אדם רוצה יותר לצאת ידי חובה בשלו, ואף על פי שהוא לא הזכיר לו 'על מנת להחזיר', אבל כך היה דעתו, ומדגיש המשנה ברורה, שזה הכל רק כשאין לו אלא את האתרוג הזה, משמע מהמשנה ברורה, שאם יש לו אתרוג אחר לצאת בו ידי חובה, אז אין כאן את האומדנא דמוכח, ואז הנתינה היא נתינה עולמית.
המקבל מקנה בחזרה לנותן את ארבעת המינים
כאשר הנותן נותן למקבל את ארבעת המינים במתנה על מנת להחזיר, לאחר קיום המצוה צריך המקבל לחזור ולהקנות את זה לבעלים במתנה גמורה, כדי שיהיה של הבעלים וייצאו בזה ידי חובה.
קושיית המשנה ברורה על דברי הרמ"א
מלשון הרמ"א משמע, שלכן צריך לחזור ולהקנות את ארבעת המינים לבעלים, כי אם הוא לא יחזור ויקנה את זה לבעלים, אז לא תהיה כאן נתינה גמורה, והבעלים לא יוכלו לצאת בזה ידי חובה, שואל המשנה ברורה, זה לא נכון והבעלים בכל מקרה יוכלו לצאת בזה ידי חובה, כי אם המקבל לא יחזור וייקנה להם את זה, נמצא שהוא לא קיים את התנאי, ומעיקרא המתנה בטלה.
שינוי מדעת הבעלים
כאשר הנותן מפרש במפורש, שהוא נותן את ארבעת המינים רק למקבל הזה ואין לו רשות להעבירם לאדם אחר, אז אם הוא ישנה מדעת הבעלים, גם הוא לא ייצא בזה ידי חובה, כיוון שהנתינה תתבטל.
החזרת ארבעת המינים לנותן על ידי שליח
יש ספק בביאור הלכה, מה הדין באופן שהמקבל לא החזיר את ארבעת המינים לבעלים, אלא הבעלים טרח בעצמו לבוא אליו ולקחת אותם, עוד אומר הביאור הלכה, שאם הבעלים מחזיר את ארבעת המינים על ידי שליח, ודאי שזה נקרא חזרה, ואפילו אם מחזיר אותם על ידי גוי או קטן שהם אינם בני שליחות, בכל זאת הוא מקיים את התנאי שלו בזה.
השיעור המרתק בדף היומי בהלכה
מאת הרב אריה זילברשטיין שליט"א