אליעזר (לייזר) רוט
זמן החורף בשנה מעוברת, מהווה אתגר לא פשוט לכל איש חינוך בתלמודי התורה, בישיבות, בסמינרים ובבתי הספר. מדובר בשישה חודשים רצופים של לימודים.
אם התלמידים עצמם מתנחמים בשבירת השגרה שתבוא עם ימי החנוכה והפורים, אנשי החינוך דווקא מאוד לחוצים מאותה שבירת שגרה. הם יודעים היטב עד כמה קשה להחזיר את התלמידים אל המסלול אחרי היומי דפגרא הללו.
ואם על מחנכים ומגידי שיעורים אמורים הדברים, על אחת כמה וכמה גדול הוא האתגר עבור החוכנים, אותם אברכים שיושבים עם בחורי החמש בישיבות, ולומדים איתם שורה ועוד שורה, דף ועוד דף.
החונכים אינם ברי סמכא להטיל מורא, הם לא מענישים, אין להם שום כלי שבאמצעותו הם יכולים לאכוף מרות את החניכים שלהם.
הכלי היחיד שיש בידיהם הוא הרצון של החניך לקבל מהם וללמוד מפיהם. אם החניך אינו מעוניין, לא יעזור דבר, הם לא יצליחו להתקדם אתו לשום מקום.
ולכן, זמן החורף מהווה נקודת מבחן חשובה ומאתגרת במיוחד עבורם.
פנינו אל הרה"ח ר' יששכר הופמן, רכז חונכים בכיר במחלק החסידית בארגון 'אחינו'. הרב הופמן כבר עשה כברת דרך לא מבוטלת בעבודה מול החניכים, וביקשנו ממנו שישתף אתנו כמה עצות ורעיונות איך אפשר לעבור בשלום את התקופה הבאה עלינו לטובה, למרות האתגר הלא פשוט שניצב בפנינו.
במקום להסביר לנו הסברים, החליט הרב הופמן לספר לנו סיפור…
בכי מעבר לקו
"היה זה בשנת העיבור הקודמת, שנת תשע"ט. הטלפון שלי צלצל בשעת ערב מוקדמת. מהעבר השני של הקו שמעתי קולות יבבה חנוקים. לפי רעשי הרקע הבנתי שמישהו מתקשר מטלפון ציבורי, אבל למרות המאמצים הכבירים שלי לא הצלחתי לזהות את קולו של הדובר.
"מישהו אחר אולי היה נבהל", הוא אומר בחיוך, "אבל אני כבר רגיל בכגון דא. מדובר בבחורים צעירים שמתמודדים עם קשיים ואתגרים, לא פעם הם פשוט נשברים ופורצים בבכי. זה טבעי ולגיטימי, ואני תמיד אומר לחניכים שלי, אם אתם רוצים לבכות תבכו, אבל תבכו באוזניו של האיש הנכון, כדי שאחרי הבכי הזה הוא יעזור לכם לאסוף את עצמכם, ולצאת מחוזקים יותר…
"חיכיתי קצת ואכן הבחור מהעבר השני של הקו נרגע. עכשיו כבר זיהיתי אותו. זה היה מנחם (שם בדוי) בחור חייכן וחביב, עם לב ענק ונשמה גבוהה, אבל הוא מה שנקרא 'בלי ראש ללימודים'. הוא מאוד מתאמץ ומאוד רוצה, אבל זה לא מצליח לו.
"בבין הזמנים של חודש אב הוא נעזר על ידי 'מוקד הישיבה' שסייע לו לעבור מהישיבה בה למד עד כה לישיבה חדשה שתכיל אותו ותוכל לסייע לו להתקדם. בחודש אלול הוא אכן למד והצליח מאוד ב"ה, אבל עכשיו הגיע חודש חשוון, והוא פשוט נתקף פחד ובהלה.
"אני לא יודע איך אוכל להחזיק מעמד כל כך הרבה זמן", הוא אמר לי כשפחד עמוק נשמע בקולו. "זאת שנה מעוברת", הוא הזכיר לי, "אני מרגיש חנוק. אין לי אוויר! כמה שאני אתאמץ ואתאמץ, אין לי סיכוי להחזיק מעמד שישה חודשים תמימים. בחודש אלול החזקתי מעמד כי זה היה חודש אחד, אבל להחזיק לכל אורך התקופה הזאת? אין לי סיכוי!".
"סיכמתי אתו שבעוד שעתיים בדיוק הוא ימתין לי בתחנת האוטובוס הסמוכה לישיבה שלו. אני אגיע לשם ואאסוף אותו משם".
זמן חורף כבקשתך
"הגעתי, אספתי אותו, ירדתי איתו לפארק גדול שנמצא בסמוך, ושבשעת לילה בתקופה זאת של תחילת החורף היה ריק ושמם מאדם. טיילנו שם על המדשאה המוריקה, חוץ מהצפרדעים המקרקרות מהנחל הסמוך, אף אחד לא יכול היה לשמוע אותנו.
"אחרי שקצת שוחחתי אתו על דא ועל הא, נכנסתי לעומקה של סוגיא: "תשמע מנחם יקירי, אני מבין אותך. שישה חודשים זה בהחלט פרק זמן לא מבוטל. שישה חודשים זאת תקופה ארוכה אפילו לאנשים מבוגרים, קל וחומר בן בנו של קל וחומר לבחור צעיר שרק באחרונה תפס את עצמו ברצינות והתחיל ללמוד כמו שצריך.
"אבל אני רוצה לעשות לך מבצע מיוחד. דיברתי עם ראש הישיבה שלך, והוא מוכן לקצר את הזמן. אני מכריז מעתה על קיצור זמן החורף, אתה תחליט כמה קצר הוא יהיה.
"חמישה חודשים אתה כן יכול להחזיק מעמד? לא??? אוקיי, מה אתה אומר על ארבעה חודשים???
"כך ירדנו עוד קצת ועוד קצת, עד שלבסוף הגענו למסקנה שאם זמן חורף יימשך שבועיים בלבד, מנחם שלנו בוודאי יצליח בלי שום ספק להתעלות בתקופה הזאת ולעמוד בה בגבורה.
"בעוד שבועיים מהיום אתה יוצא לחופשת בין הזמנים", אמרתי לו, "ה'בין הזמנים' הזה יהיה במשך לילה אחד בלבד. למחרת יתחיל זמן חדש. אנחנו כבר נראה איך להיערך לזמן החדש.
"עכשיו בוא נסכם מה אתה מספיק בשבועיים הקרובים… כמה דפי גמרא, אתה תכתוב את הכל מסוכם במחברת? יופי! במשך השבועיים האלו אתה תלמד כל יום שלוש שעות רצופות בבוקר ושלוש שעות רצופות אחה"צ, מוסכם? זה 'זמן' של שבועיים בלבד, אתה בטוח תצליח!
"בלי עין הרע, הבחור פשוט זינק מעלה. הוא למד במשך שבועיים בצורה מופלאה שלוש שעות בבוקר ושלוש שעות אחה"צ, ועוד שעה ב'סדר שלישי', ברוב הימים הוא גם קם לסדר 'פאר-טאגס' ללימוד תפילת שחרית. משהו מיוחד!
"אחרי שבועיים הוא יצא לבין הזמנים, לקחתי אותו לטיול קצר בכותל המערבי וקבר רחל, התפללנו, השתחררנו, קניתי לו אוכל, הוא נהנה עד הגג מהשחרור, ואז התחלנו להיערך לזמן הבא.
"שבועיים זה קל מדי", אמרתי לו, "בוא נעלה את זה לארבעה שבועות, אתה מסוגל?", בטח שהוא מסוגל. עכשיו גם הוספנו חצי שעה לשעות בבוקר, מה זה שלוש שעות? זה לא מספיק! הוא פשוט שקע בלימודים, ואחרי זה דאגתי שאבא שלו ייקח אותו לנסיעה לילית במירון-צפת-טבריה, ולאחר מכן הוא נכנס לישיבה לזמן נוסף שנמשך הפעם חודש וחצי, וכך הוא סיים את זמן החורף בהצלחה מרובה.
"השנה, בערב ראש חודש חשוון הוא התקשר אלי. עכשיו הוא כבר לומד בישיבה גדולה, באחת הישיבות החשובות ביותר. "הפעם אני לא מפחד מזמן חורף", הוא אמר לי, "הפעם אני יודע איך להתכונן, אני מחלק את ששת החודשים הללו לשלושה זמנים, עד חנוכה, מחנוכה ועד פורים, ולאחר מכן זמן נוסף מפורים ועד ראש חודש ניסן…".