הרב עמרם בינעט
מאז החלה שנת הלימודים, מתפרסם ב"ה טור זה בקביעות באכסניה המכובדת של 'בית היין'. רבבות קוראים את הדברים, והתגובות שמקבל כותב השורות הן מגוונות מאוד ומעניינות מאוד.
בימי חול המועד סוכות, ניגש אלי אברך צעיר, שסיפר לי כי הוא החל בראש חודש אלול האחרון לעבוד כמלמד בתלמוד תורה באחד הריכוזים החרדיים.
"הייתי בטוח שאני מוכן לעבודה הזאת", הוא סיפר לי, "לפני כן כבר למדתי עם תלמידים באופן פרטי, הייתי ממלא מקום בכמה חיידרים, עכשיו אני מתקדם קצת והופך למחנך כיתה. מה כבר יכול להיות? להסביר משניות וחומש אני יודע, להשליט משמעת אני גם יודע ב"ה, אז הנה בסייעתא דשמיא אני מתקדם והופך למחנך כיתה, עם אותם כישורים שכבר היו לו קודם הוא ישתמש גם עכשיו בעז"ה…".
מספר לי האברך שביום ראשון של שנת הלימודים, הוא נכנס לחדר המלמדים, ומצא שם ערימה של עלוני 'בית היין' שהודפסו על ידי המזכיר של הת"ת, היה זה הגיליון הראשון של 'בית היין'. הוא ראה שזה עלון העוסק בחינוך, לקח עלון אחד והכניס לתיק שלו.
"באותו ערב ישבתי בביתי וקראתי את העלון", כך הוא מספר. "כשהגעתי לטור שלך, שעסק ב'טיפים' למלמד ביום הראשון של שנת הלימודים, הבנתי שבעצם עשיתי במהלך היום הראשון כמה וכמה טעויות. פתאום נפל לי האסימון שאני בעצם לא מוכן בכלל לתפקיד. שאני לא סתם ממלא מקום שבא להעביר את החומר, אני לא עוד מורה פרטי שבא ללמד כמה דפים או כמה משניות ולהמשיך הלאה – אני מחנך! אני האיש שממונה על חינוכם של 30 הילדים היושבים בכתה שלי!
"מאז אני קורא באדיקות רבה את העלון כולו, מדי שבוע, ושואב הרבה מאוד הדרכה לעבודתי כמחנך", כך דברי המלמד הצעיר.
מעניין שהדברים שהוא אמר לי, פעלו עלי את אותה הפעולה שפעל הטור שלי עליו… זה הכה אותי בתדהמה וגרם לי להבין דבר חשוב מאוד: אני לא סתם כותב טור של 'טיפים' ועצות. אני לא סתם מחלק למלמדים כמה רעיונות מהניסיונות שלי, אני כותב בעלון שמשמש כמורה דרך למלמדים צעירים וגם למלמדים ותיקים יותר, אני בעצם שותף לצוות הכותבים שביחד מעניקים הדרכה למאות ואלפי אנשי חינוך והורים.
זה מאוד מחייב!
איקס על הקיר
אבל חשוב לדעת שגם ממלא מקום יכול לחולל שינוי גדול בנפשות התלמידים שלו. לא חייבים להיות מחנך כתה כדי להשפיע על ילדים. אפשר להשפיע גם מעמדה של ממלא מקום, מפקח, מנהל, וכל עמדה אחרת. כמובן שככל שהתפקיד שלך יותר משמעותי בחייו של הילד, כך ההשפעה שלך עליו גדולה יותר, אבל השפעה יש גם למי שרק עובר על ידו, כי ילדים הם נוחים להשפעה, וצריך לדעת לנצל את היכולת הזאת, ולהשפיע עליהם לטובה בסייעתא דשמיא.
אספר כאן סיפור שאירע עמי בהיותו ממלא מקום באחד החיידרים בבני ברק. למעשה היתה זאת משרת ההוראה הראשונה שלי. היה שם מלמד שחלה ולא יכול היה להמשיך, הביאו ממלא מקום שלא הצליח, אחריו הגיע עוד אחד שגם הוא לא הצליח, ואז הביאו אותי.
המנהל תלה בי תקוות מאוד נמוכות: תעשה טובה, רק תחזיק לי את הכיתה הזאת כמה ימים, עד שאמצא מלמד רציני שיוכל ללמד אותם בצורה טובה", הוא אמר לי.
אבל אני הייתי חדור רצון להצליח, רציתי להוכיח את עצמי ולקבל קביעות במשרה הזאת עד שיחלים המלמד שחלה, תהליך שכבר אז ידעו שהוא יימשך חודשים ארוכים ואולי אף יותר.
ביקשתי מהמנהל שיגיד לי אם יש איזה ילד או שניים בכיתה שצריך לקדם אותם, לתת להם דחיפה. המנהל הסתכל עלי וצחק: "תגיד לי מי אתה חושב שאתה? פתאום נהיית לי מחנך דגול?", הוא שאל בחיוך. "לא שמעת מה אמרתי? רק תחזיק את הכיתה כמה ימים עד שאמצא מישהו אחר…".
לא ויתרתי לו, התעקשתי שייתן לי שם של ילד אחד חלש, הכי חלש בכיתה, ואני אשתדל לטפח אותו…
המנהל חשב קצת, לקח עט ביד, ורשם עליו את שמו של אחד הילדים. לידו הוא סימן 'איקס' גדול, והסתכל אלי בעיניים שאומרות הכל… העיניים שלו אמרו שהאיקס הזה הוא בלתי מחיק. זה ילד שאי אפשר לצפות ממנו לשום דבר כי הוא לא יכול להגיע לשום דבר.
לקחתי את הפתק, קיפלתי והכנסתי לכיס. החלטתי שזה ילד שאני אנצל את הימים שלי כדי לקדם אותו, ולו במעט. לא ידעתי כמה זמן אהיה כאן בחיידר, אולי רק יומיים, אולי שבועיים, אבל אני חייב לקדם את הילד הזה, גם בגללו וגם בגללי…
ברוך ה' היתה לי הצלחה גדולה, הכתה התאזנה, הצלחתי לתפוס משמעת וגם ללמד את הילדים לשביעות רצון ההורים וההנהלה, וכך פסקו החיפושים אחרי מלמד קבוע, ואני נשארתי לעת עתה כמחנך של הכתה הזאת.
עברו כמה שבועות, המנהל נכנס כהרגלו לבחון את תלמידי הכיתה. הוא שאל כל ילד שאלה או שתיים, וכשהגיע לאחד הילדים שהתקשה מעט בהשבת תשובה, הוא שמע שילד היושב מאחוריו לוחש לו את התשובה. המנהל הציץ לראות מי הוא זה שמגלה תשובות לחבר באמצע המבחן, והוכה בתדהמה! אותו 'ילד-איקס' שלא שווה כלום ואי אפשר לצפות ממנו כלום, גילה את התשובה לילד אחר…
כשהגיע אל ה'איקס' בעצמו, הוא השיב דבר דבור על אופניו והוכיח ידיעה ברמה סבירה בנלמד.
המנהל יצא משם כשהוא מסוחרר: "איך עשית את זה?", הוא שאל אותי, "איך???".
לא עניתי לו תשובה ברורה, אבל לכם אני אגלה את הסוד: אני זוכר שכשהמנהל עשה את ה'איקס' הזה על יד שמו של הילד, אני הזדעזעתי מאוד. למה? כי ילד שעושים עליו 'איקס' לעולם לא יצליח.
כשאתה לא מצפה ממנו לכלום, גם הוא לא מצפה מעצמו לכלום, ואם לא הוא ולא אתה מצפים ממנו, אז אין סיכוי בעולם שהוא יגיע להישג כלשהו!
אני לא עשיתי שום דבר לילד הזה, רק דבר אחד: הראיתי לו שאני מצפה ממנו להצליח. זהו! הראיתי לו שאני מאמין בו, ושאני מצפה ממנו. אבל לא אמרתי לו את זה בפה, אלא שידרתי לו את ההרגשה הזאת בלי מילים. הוא הפנים את השדרים הללו, הוא החל לפתח ציפיות מעצמו, ובתוך זמן קצר מאוד החל המאמץ לשאת פרי.
מלמדים, מחנכים והורים יקרים: לעולם אל תשדרו לילד את ההרגשה שהוא לא יכול, לא מסוגל, לא שווה שום דבר. חס וחלילה!!! מי שעושה כדבר הזה, פשוט רוצח נפשות. הדרך היחידה להביא את הילד לתוצאות, זה לגרום לו להרגיש ולהאמין שאנחנו מצפים ממנו להצליח, בהתאם לאותה ציפיה הוא גם יטפח את הציפיה הפנימית שלו מעצמו, והיא תסייע לו להתקדם ולעלות מעלה מעלה בסייעתא דשמיא.