"אפילו הגדול שבלוויתנים חסר ערך במדבר" (קונפוציוס)
ביום אסרו חג של פסח נהגו לערוך חגיגות סעודות לכבוד המימונה ונוהגים להשמיע שם כלי שיר, טוב ונכון שאחד המשתתפים יסיים מסכת באותו מעמד אבל אינו מעכב. (ילקו"י עמ' תמט)
דפים שתולשים כל יום מלוח ספירת העומר אינם טעונים גניזה אעפ"י שמצרפים להם חלקי פסוקים של למנצח ואנא בכח (ילקו"י שבועות, עמ' שנד)
השטיבלאך (יקותיאל יהודה גנזל)
אחד המקומות המרתקים בתבל, הוא השטיבלאך בשכונת מאה שערים. מין פסיפס של מגוון אנושי מרהיב. מבריאי נפש ועד פצועי לב. עובדי ה' מופלגים לצד טיפוסים מטיפוסים שונים. ליצני הדור לצד קנאים שמעולם לא יצאו את גזרת כיכר השבת בואכה מלכי ישראל. ובקיצור: מרתק.
את אותה תפילה שהתפללתי בשטיבלאך ב'שחרית' אחת של ימי בחרותי, לא אשכח. אל עמוד התפילה ניגש אברך צעיר שהתפלל בדיוק כמו שצריך. לא מהר מדי ולא לאט מדי. הציבור התפלל בהתלהבות. אבל מתוך הציבור בלט יהודי מסוים שלא חדל מלהפסיק לשליח־הציבור. הוא נעמד לידו ונדנד לו ללא סוף. הוא לא הפסיק מלסמן לו שיאט, ויאט עוד, וימתין, ויחכה , ויאט, ושוב ימתין. הציבור כולו כבר איבד את כוונת התפילה, ואט־אט גם את הסבלנות. אלא שבדיוק אז הסתיימה התפילה.
עם תום התפילה, ניגש אותו נודניק אל שליח־הציבור ובייש אותו לעין כל בצעקות על כך שהוא מתפלל מהר מדי (מעיד אני עלי קולמוס וקנקנתום שהוא לא התפלל מהר, בשום פרמטר) והוא חוטף את התפילה ועוד כמה הערות מסוג זה. האברך לא התרגש, הוא ביקש מהיהודי להשיב לו בסיפור.
תראה את הרכב, כל רכב שהוא, איך הוא נוסע. הוא מתחיל לנסוע ואז בולם – רמזור לפניו. הוא נוסע עוד קצת, והופ, כיכר. הוא שוב עוצר. ממשיך בנסיעה ושוב עוצר, מעבר חציה. נוסע ועוצר, ילד קפץ לכביש. הוא לא יכול לנסוע ישר, הוא כל הזמן חייב להפסיק ולבלום. אבל ברגע שהנוסע מתרומם עם מסוק, הוא כבר לא נתקל בשום מחסום, לא פקק ולא רמזור, לא צומת ולא מעבר חציה. כשמתרוממים קצת – הכל נוסע חלק בלי עיכובים. " רב איד, הֵייבט זִיך אוֹיף אַביסל" – חתם האברך את דבריו. לאמור: תתרומם קצת. אם תתרומם קצת (מלשון רוממות הנפש), כבר לא תצטרך לבלום כל רגע באמצע התפילה – – –
המסר של אותו אברך מלווה אותי עד היום (לא יודע אם זה המסר או הסיטואציה. אבל זה מלווה). והוא נכון לנו לכל פניה ופניה בחיים. פעמים רבות אנחנו לא מפסיקים להיתקל בבלימות. פה מפריע לנו משהו, שם מציק לנו משהו. מציק לנו מה שההוא אמר ומה שקרה לאלמוני. אנחנו לא יכולים להתעלם ממה שקורה, ממה שאומרים, ממה שנעשה. לאחד מפריע המצב בסקרים, לשני מפריע שכן/לא מתחסנים, לשלישי מפריע שיש מי שמפריע לו המצב בסקרים או שיש מי שמפריע לו שכן/לא מתחסנים. וכן על זה הדרך. וכשאנחנו רואים שמשהו עוצר אותנו, רובץ על ליבנו, עובר מהמוח המבין וקולט אל הלב המרגיש ובולם, עלינו לספר לעצמנו על ההבדל בין רכב לבין מסוק ופשוט להתרומם…
אם מתרוממים ומסתכלים על הכל מלמעלה, ממבט עילאי, מבט של יהודי האחוז בכבלי האמונה מבלי רצון להינתק, שום דבר כבר לא מפריע. החיים מתחילים לזרום כמי נהר. במנוחה.
מתוך "ליקוטי שמואל"