יעקב א. לוסטיגמן
לכבוד קוראי 'לקראת שבת' פנינו אל הרה"ג רבי יצחק פרידמן שליט"א, המוסר שיעורי 'דף היומי' תמידים כסדרם בביהמ"ד דחסידי צאנז, ברחוב רבי יהודה הלוי בבני ברק, מחנך דגול ומרצה בכל הקהלים. רבים מכירים את הרב פרידמן מקו 'מתיקות התורה', שבו הוא מזין תוכן נפלא ומתוק מדבש, לשמחת לבם של רבבות המאזינים, ושיעוריו מתפרסמים בקביעות גם בפלטפורמות נוספות.
ביקשנו לשמוע מהרב פרידמן מעט מדברותיו על ענייני הפרשה, וזכינו לדלות ממנו מלוא חופניים מאמרי חיזוק ואמונה, דברי שלום ואמת.
"בתקופה האחרונה נתקלתי במודעה מאוד מעניינת", מספר הרב פרידמן. "היתה שם תמונה של אדם המחייך חיוך רחב ומאושר. ידיו שלובות וכל כולו אומר רוגע ושלווה. התמונה הזאת הוכפלה על פני המודעה 31 פעמים, בסגנון של לוח שנה, וכל תמונה של חיוך משקפת יום אחד בחודש הלועזי.
"הרעיון שעמד מאחורי המודעה הזאת, הוא שבליווי של הארגון שמפרסם אותה, יוכל כל אחד לחייך בכל ימי החודש, גם בימים הקשים לכאורה כמו העשירי לחודש, ה-15 וה-20, הידועים לשמצה בקרב הרגילים לחזר על פתחי הגמ"חים, לא עלינו.
"אם תתאם אתנו פגישה", זה המסר שהעבירה המודעה, "אנחנו כבר נעזור לך להתנהל נכון מבחינה כלכלית, ואז תוכל להיות רגוע ולחייך כל החודש".
"חשבתי לעצמי", ממשיך הרב פרידמן, "שמשהו לא מסתדר כאן. וכי כל אחד יכול לחייך מלוא פיו, ברגע שהוא לא צריך לגלגל גמ"חים? האם כל מי שיש לו כסף הוא בהכרח מאושר? חסרים אנשים עשירים ועצובים? ובכלל, האם הליווי הזה שהארגון מלווה אנשים, מתאים לכל אחד ופותר את הבעיות של כל אחד? ומה לגבי מי שההכנסות שלו נמוכות במיוחד, וההוצאות ההכרחיות שלו גדולות יותר?
"אבל בכל זאת, חייב להיות שיש מפתח אחד שכן יכול להתאים לכולם, מפתח כזה שיכול להביא לכך שכל אדם יחייך מלוא פיו. השאלה היא רק מה הוא המפתח הזה והיכן הוא נמצא…
"נו… ברור! אנחנו כיהודים מאמינים בני מאמינים, יודעים היטב שלמפתח הזה קוראים 'אמונה'! יהודי שמאמין באמת ובתמים בקב"ה, בוטח בו בכל כוחו, ויודע בוודאות מוחלטת שהקב"ה כבר ידאג לו ויסייע לו בכל צרכיו. יהודי כזה יכול לחייך מלוא פיו, גם כשהוא מתמודד עם קשיים כלכליים, וגם כשהוא מתמודד עם קשיים אחרים.
"האמונה גוברת על כל הבעיות, על בעיות בריאותיות חלילה וחס, ועל כל בעיה אחרת, ולכן מה שאנחנו צריכים לעשות זה בראש ובראשונה להתחזק באמונה, ולאחר מכן אנחנו צריכים לחייך, אבל זה כבר יבוא ממילא כי מי שמאמין – מחייך!
"אז מה יעשה מי שנמצא במצב של לחץ ומועקה? יאמין בה', וכשיאמין בה' הלחץ יהפוך להצלחה. הרי אם ניקח את אותיות 'לחץ' נגלה שהן השורש למילה 'הצלחה'. כל מה שחסר להן זה ה' לפני וה' אחרי, והרי האות ה' רומזת לקב"ה, וממילא הלחץ יהפוך להצלחה.
"כעין זה שמעתי משמו של הגאון רבי ראובן קרלנשטיין זצ"ל, שהוא שואל למה כשאוכלים מרור בליל הסדר אוכלים אותו בלי הסיבה? כי הוא מר ואין לאכול אותו דרך חירות, אבל כשאוכלים אותו עם המצה ב'כורך', אז כבר אפשר וגם צריך להסב. לכאורה זה תמוה, למה השתנה דינו של מרור זה מהמרור הקודם?
"אלא, אומר רבי ראובן זצ"ל, התשובה היא שהמרור מרמז לצרות לקושי השעבוד, והמצה מרמזת לאמונה כידוע, ולכן כשיש צרות זה קשה ומר, אבל כשזה מגיע עם אמונה, אז הצרות כבר לא מרות, המרור כבר לא מרור כשהוא מגיע יחד עם המצה, האמונה ממתקת את כל הקושי".
***
"ובאמת, הרעיון הזה הרי טמון בפרשה שלנו. יש ווארט שאמרו צדיקים על הפסוק: 'על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו', בפרשת בהעלותך, שאומרים צדיקים שיהודי בכל מסעותיו, צריך לדעת שהכל על פי ה', לזכור שכל מסע ומסע, בין אם רוחני או גשמי, בין אם מתוכנן ובין אם ספונטני, כל מה שעובר עליו בחיים, הכל זה על פי ה'.
"אומר ה'ייטב לב': זה מה שכתוב בפרשה שלנו בסוף פרשת 'פקודי' על פי ה': 'לעיני כל בית ישראל בכל מסעיהם' – שתמיד צריך להיות לנגד עיניו של כל יהודי, ההכרה הזאת שכל מסעותיו הם על פי ה', וזה 'לעיני כל בית ישראל', שכל בית ישראל צריכים לשמור על כך, שהנושא הזה של 'בכל מסעיהם' הם על פי ה', זה צריך להיות לנגד עיניהם יומם ולילה.
"ומי שמצליח לחיות עם ההרגשה הזאת, זוכה להגיע לדרגות מופלאות. ובעניין זה שמעתי סיפור מופלא מסבי הגאון רבי נחמיה קלויזנר זצ"ל, שהיה מגיד שיעור במשך שנם רבות בישיבת 'חוג חתם סופר' בבני ברק, ועוד קודם לכן היה מסייע לרב מפוניבז' זצ"ל, בניהול ישיבת פוניבז' בבני ברק.
"באותן שנים, הנוהג היה שלא רק שהבחורים שלמדו בישיבה – לא שילמו על כך שכר לימוד, אלא שהישיבה גם דאגה לכל צרכיהם, כי הרי רבים מהם היו יתומים, שעלו מהשואה בעירום ובחוסר כל, ולא היה להם שום דבר כדי להתפרנס. לא היו להם הורים שיוכלו לממן להם את הבגדים והנעליים ושאר צרכיהם, ולכן הישיבה היתה עושה זאת.
"הסדר היה, שכל בחור היה מגיש פעם בחודש רשימה עם דברים שהוא צריך ונזקק להם בדחיפות. סבא שלי היה רושם את הכל, עושה חשבון כמה עולה כל דבר, ומגיש את הרשימה לרב מפוניבז' לקראת ראש חודש.
"הרב מפוניבז' היה עובר על הרשימה מחליט איזו הוצאה לאשר ואיזו לדחות, לפעמים היו דברים לא כ"כ דחופים, או דברים שיכלו לחכות לחודש הבא, וכך אחרי שהחליטו מה שחייבים לתת לבחורים, הוא היה מכין כסף, ונותן לסבא שלי בראש חודש בבוקר את כל הכסף הנדרש. הסבא רבי נחמיה היה נכנס לחדר האוכל בשעת ארוחת הצהרים, ומחלק לכל בחור כסף כפי מה שמגיע לו, לצורך קניית הדברים הנחוצים לו.
"חודש אחד רשם סבא את כל הדברים, קיבץ וחישב, סידר וערך, ולקראת ראש חודש הגיש לרב מפוניבז' את הרשימה המסודרת, כדרכו מימים ימימה.
"בבוקרו של ראש חודש, אחרי תפילת מוסף, ניגש סבא לרב מפוניבז', והמתין לקבל את המעטפה עם הכסף, אבל הפעם הרב לא נתן לו מעטפה: 'אין לי כסף!', אמר לו בפשטות.
"סבא הרגיש לא בנוח: 'אבל הבחורים יתאכזבו מאוד בצהרים, הם חייבים את הכסף כדי לקנות דברים נחוצים מאוד!', אמר, אבל הרב מפוניבז' לא נלחץ: 'אין לי כסף. כשיהיה כסף אתן לך!'.
"שעת הצהרים הגיעה, חדר האוכל מלא מפה לפה, כולם יודעים שעוד מגיע הרב קלויזנר ומחלק כסף לכל הבחורים, אבל הרב קלויזנר מגיע בידיים ריקות. הבחורים כמובן התאכזבו מאוד, כמה אפילו התחילו להתמרמר, מה זאת אומרת אין כסף? איך נקנה גרביים חדשות במקום אלו שבלו? איך נקנה חולצה במקום זאת שנקרעה? מה עם נעליים?
"סבא הבין לליבם ומיהר לרב מפוניבז' כדי להזכיר לו שוב, אולי בכל זאת הוא יוכל לעשות מאמץ ולגייס את הכסף, אבל הרב מפוניבז' משיב בשלווה שעדיין אין לו כסף. 'אל דאגה רבי נחמיה!', הוסיף הרב מפוניבז', 'היום ראש חודש – היום יגיע כסף! הקב"ה כבר ידאג לשלוח לי את הכסף בדרכים שימצא לנכון!'.
"השעות נוקפות וסבא שלי הרגיש מאוד לא נעים, הוא היה בין הפטיש לסדן. מצד אחד הרב מפוניבז' מבטיח שעוד מעט יהיה כסף, מצד שני הבחורים רוצים לקבל את הכסף בהקדם, והוא באמצע לא יודע מה לעשות…
"כשעה לפני השקיעה, ראה הרב מפוניבז' שסבא לא רגוע. הוא הוציא אותו למרפסת המערבית והראה לו את השמש: 'אתה רואה את גלגל החמה?', שאל את סבא, 'הוא עוד לא שקע, נכון? זאת אומרת שעדיין ראש חודש עכשיו. עד שהחמה תשקע – כבר יהיה כסף לכל אחד מהבחורים. אני בטוח בזאת!'.
"'מאותו רגע', סיפר לי סבא, 'לא משו עיני מחדרו של הרב מפוניבז'! עקבתי אחריו בשבע עיניים כדי לראות כיצד ייפול דבר. ברור היה לי שהקב"ה בוודאי ייענה לתפילותיו, וישלח את הכסף בזמן, אבל הייתי חייב לראות את זה קורה'…
"עשר דקות לפני השקיעה, נשמעה חריקת בלמים. מונית נעצרה ליד בניין הישיבה, וממנה יוצא אדם הדור מראה, רץ במהירות במדרגות, נוקש על דלתו של הרב מפוניבז' ונכנס בחופזה. מניח מעטפה על השולחן ואומר: 'כבוד הרב, הבאתי לך כסף לישיבה!'.
"כשסבא שלי היה מספר את הסיפור", מתאר הרב פרידמן, "הוא היה מחקה את תנועותיו של הרב מפוניבז' באותם רגעים. הוא מספר שהרב היה רגוע, בלי להתרגש, הוא פתח את המעטפה, ספר את הכסף והתברר, כצפוי, שהסכום התאים בדיוק נמרץ לסכום שהיה צריך לחלק לבחורים, לא חסרה אפילו אגורה אחת! הוא הושיט לסבא שלי את המעטפה בשלווה ואמר לו: 'נו, רבי נחמיה, עדיין ראש חודש, צריך למהר ולחלק לבחורים את הכסף לפני שתשקע החמה!'…
"התברר שאותו יהודי נדיב רצה לתרום כסף לישיבה במשך מספר חודשים, אבל בכל פעם העניין נדחה לפעם אחרת והוא לא מימש את רצונו. 'היום אחר הצהרים, פתאום התחלתי להרגיש צורך עז לתת את הכסף בקרוב', סיפר הנדיב. "לא מצאתי מנוח, הכסף בער לי באצבעות, הרגשתי שאני ממש חייב לתת אותו לישיבה ויפה שעה אחת קודם, פשוט לקחתי 'טקסי' ובאתי מתל אביב לבני ברק, כדי לתת לכם את הכסף!'…
"עם כזאת אמונה", מחדד הרב פרידמן, "אני די בטוח שהרב מפוניבז' חייך גם הוא כל החודש, גם בעשירי וגם בעשרים. הוא לא איבד את האמונה לרגע, ותמיד ידע בוודאות מוחלטת שהקב"ה יסייע לו וייתן לו כל צרכיו.
"אבל השאלה היא איך עושים את זה בפועל, איך מגיעים לכאלו דרגות של אמונה?
"יש פתרון ידוע לעניין, שאדם ירגיל את עצמו במשך תקופה לכתוב מדי ערב את הניסים שעשה לו הקב"ה במשך היום. כל מאורע של השגחה פרטית, אפילו דברים קטנים לכאורה: הגעת לתחנה יחד עם האוטובוס, ולא היית צריך לחכות לו אפילו חצי דקה? תכתוב! הגעת למכולת והספקת לקנות את החלב האחרון לפני שנגמר, ונחסך ממך הצורך לרוץ למכולת אחרת ולחפש חלב בבהלה? תכתוב! כל דבר טוב שהקב"ה עשה לך.
"כשמתרגלים לכתוב, הראש מתרגל לחפש את הדברים הטובים כל היום. אנחנו מתחילים לשים לב, וכך הולכת ומתחזקת האמונה החזקה והידיעה הברורה, שהקב"ה נמצא אתנו בכל רגע ורגע.
"ולסיום אספר פה עוד מעשה אחד, ששמעתי לפני כמה ימים מחבר שלי, מעשה שאירע עמו בתקופה האחרונה:
"הוא רגיל כבר שנתיים, לכתוב את כל הדברים הטובים שקורים לו בכל יום, לפני שהוא הולך לישון. שעת השינה שלו היא ב-12 בלילה, ובדרך כלל רבע שעה קודם לכן הוא מסיים להתארגן לשינה, ויושב לכתוב כמה דקות את מקרי ההשגחה הפרטית שקרו לו.
"בשבוע שעבר, הוא החליט להקדים בשעתיים ולכתוב את מקרי ההשגחה הפרטית שלו בשעה 10:00 בלילה.
"הוא נכנס לחדר, מדליק את האור ונזכר שבעצם היום השכיבו את הילד בן החמש בחדר ההורים, כי הוא בכה ולא נרדם במיטה שלו. תוך כדי הוא שם לב שמישהו דחף את השידה ולכד את רגלו של הילד בין המיטה לשידה. הוא הזיז את השידה ורצה להרים את רגלו של הילד למיטה, אבל הרגל היתה סגולה, קרה כקרח, והרגישו שלא הגיעה אליה זרימת דם זה כמה שעות!
"כמובן שהוא התחיל לעסות את הרגל של הילד במשך שעה ארוכה עד שהצליח להחזיר אותה לצבע נורמלי, והילד שכמובן התעורר וזעק מכאבים, נרגע והצליח סוף סוף להזיז את הרגל.
"'התרגלתי לכתוב ניסים של השגחה פרטית', מספר לי החבר, 'ובזכות זה זכיתי לנס גדול של השגחה פרטית, כשבאופן חריג הקדמתי בשעתיים, וזכיתי באותו ערב לכתוב על נס מופלא, כשרגלו של הילד שלי ניצלה!'
"הנה כי כן, כשמתרגלים לכך, לומדים לראות כמה טוב ה', ומחזקים את האמונה בו באופן יומיומי, בכל מסעיהם, לעיני כל בית ישראל".