ביתנו במעגל השנה
חלק נכבד מחוויות ילדותי נע סביב השבתות ומועדי השנה. לא את הכל ניתן לצקת לתוך מילים ואותיות, ובכל זאת שרטטתי קווים להווי החיים שגדלתי בו, עובדות מעניינות הזכורות לי, גם מהשנים המאוחרות. ציינתי גם כמה הנהגות שנהגו בביתנו.
לפני הכל אקדים לומר שכמובן, אין לסמוך על דברים אלו להלכה
לכבוד שבת קודש
את ההכנות לשבת החלה אמא ביום חמישי, בדביקות וברוב רגש. כבר אז היתה אווירת השבת יורדת על הבית: תוך כדי אפיית החלות והעוגות היתה אמא מפזמת לעצמה זמירות שבת, ועל כל מאכל שהכינה אמרה בחדווה: 'לכבוד שבת קודש'. כשקיבלה אמא הזמנה לחתונה שתיערך ביום חמישי, היתה תמהה: "כיצד קובעים חתונה ביום כזה? הלוא יש להקדיש את כל הערב להכנות לשבת קודש הממשמשת ובאה?".
אמא נהגה להדליק נרות של שעווה, אולם לאחר פטירתה של אמה – סבתא הרבנית אלישיב – הקפידה כי נר אחד לפחות יהיה של שמן זית. (לא פעם קרה שפמוט השמן הוזז ונפל ארצה, כשהוא מלכלך את כל הסביבה בדיוק בשעת הלחץ של כניסת השבת… אבל אמא לא יצאה מהכלים – חיש ניקתה את השטח, סידרה נר חדש ומיהרה להדליק נרות.) אגב כך אציין כי גם ביום טוב, על פי הוראתו של אבא, הדליקה אמא נרות מבעוד יום, ולא לאחר כניסת החג.
השבת היתה שונה לחלוטין משאר ימות השבוע. בעקבות פסיקת ה'חזון איש' שלא להשתמש בחשמל המיוצר על ידי חילול שבת, הורה אבא כי בביתנו לא תהיה אפילו תאורה הפועלת על גנרטור פרטי, משום מראית עין. בבית דלק רק 'לוקס' שבער באמצעות גז. אורו העמום היה חלק מן האווירה המיוחדת והטהורה שאליה נכספנו כל ימות השבוע.
סעודות השבת
בשנות ילדותנו היו הסעודות מצומצמות בחיק המשפחה בלבד. אבא היה מדבר דברי תורה, משוחח עמנו ומספר לנו ממשלי המגיד מדובנא. סיפוריו היו מרתקים!
לאחר הסעודה היינו יוצאים לטייל עם אבא. בדרך היה מספר לנו סיפורים מהגמרא וסיפורים שקרא ושמע. טיולים אלו עם אבא זכורים לי עד היום בערגה רבה!
בשנים האחרונות הפכה סעודת ליל שבת לסעודה רבתי. אנשים היו באים לאמא ומספרים לה שאין להם היכן לאכול, והיא היתה מזמינה אותם לסעודה. המון אדם היה מצטופף בחדר הספרים, עד שלאמא כמעט לא נשאר מקום. אמא דאגה לכל האורחים ושירתה אותם נאמנה.
אינני יכולה לשכוח את אווירת הקדושה ורוממות הרוח, ששררו בסעודות השבת כשאבא מדבר אך ורק בדברי תורה, ואמא במאור פניה מאצילה על המשתתפים חמימות ושמחה של מצוה.
אבא שר זמירות שבת בסעודה הראשונה ובסעודה השניה. פעם התארח בני אצל סבא הרב אלישיב באחת מסעודות השבת. סבא סבר, כי בשל שקידתו המופלגת של אבא בתורה, הוא אינו מוצא זמן לשיר זמירות של שבת, והתפעל לשמוע מן הנכד כי אבא מקפיד על כך מאוד.
גם בסעודה שלישית אוכלים בביתנו מעט עוף. מקור המנהג: פעם התארח אצל סבא הסטייפלר המגיד הירושלמי הנודע רבי בן-ציון ידלר, והוא העיר כי גם את הסעודה השלישית יש לכבד באכילת בשר. מאז החלו נוהגים כן, ושוב לא פסקו.
מלווה מלכה
אחר ההבדלה אכלנו מיד סעודת מלווה מלכה, על אף שעדיין היינו שבעים. פעם לא חשתי בטוב במוצאי שבת, סבלתי מכאבי בטן חזקים, אולם אבא לא ויתר לי על אכילת הסעודה. הוא הגיש לי חתיכה קטנה של חלה ואמר: "את הכזית הזה תאכלי, והוא לא יזיק לך"…
אמא היתה אומרת לילדים להדליק את כל האורות בבית, כפי הכתוב במשנה ברורה, שנוהגים להרבות בנרות במוצאי שבת.
מיד לאחר מלווה מלכה מקפל אבא את הטלית של שבת, תוך כדי שהוא מזמר את הפיוט 'המבדיל בין קודש לחול'. לאחר מכן אבא מחליף את בגדיו לבגדי חול. באותה שעה היינו ממהרות לסדר את חדר הספרים: החלפנו את מפת השבת במפה של יום חול, טאטאנו את הרצפה, ומיד שב אבא לתלמודו.
מאכל לכבוד ראש חודש
לכבוד ראש חודש היתה אמא מבשלת מאכל נוסף על אלו הרגילים, ואף לכבוד שבת ראש חודש נהגה כך.
הפתרון לעוגת יום ההולדת
אבא מתנגד לעריכת חגיגות יום הולדת. הוא רגיל לומר כי חגיגת יום ההולדת היחידה שמוזכרת בתורה, היא 'יום הולדת את פרעה'. כלומר, אין זה מנהג יהודי.
פעם, כשהגיע אבא הביתה בראש חודש אדר – יום הולדתה של אמא – הבחין בעוגה יפה על השולחן. הוא שאל את אמא לפשר הדבר, ואמא סיפרה לו כי אחת השכנות העניקה לה את העוגה כמתנת יום הולדת. אבא הגיב כי אצלנו אין חוגגים יום הולדת והורה: "השיבי לה את העוגה!".
אמא נבוכה: מצד אחד, לא עלה בדעתה שלא לעשות כדבריו של אבא, ומצד שני, כיצד תפגע בשכנה שטרחה כל כך?
מה עשתה? – נטלה את העוגה, הלכה לשכנה והסבירה לה: "בעלי אינו אוהב שחוגגים יום הולדת, אולם העוגה היפה כל כך שימחה את ליבי. אנא, שמרי אותה אצלך בפריזר עד פורים, שיחול בעוד שבועיים, ושלחי לי אותה במשלוח המנות משום שאני חפצה בה מאד"…
מיותר לציין, כי למשמע הדברים נהנתה השכנה בכפליים.
פורים
פורים היה יום מעייף מאוד. כל היום זרמו אל הבית אנשים והביאו משלוחי מנות, ואמא קיבלה את פניהם בשמחה, והחזירה משלוחים לכל אחד ואחד. נשים רבות היו מגיעות לאמא, כדי שתאציל עליהן מברכותיה ביום מסוגל זה. שנה אחת באו הנשים בזרם בלתי פוסק. אמא כבר היתה באפיסת כוחות, ולפיכך קיבלה את כל הנשים יחדיו ובירכה את כולן בברכה קצרה: "שיהיה לכן הגפן". הגפ"ן – נוטריקון: הצלחה, געזונט (בריאות), פרנסה, נחת.
גם לאבא מגיעים אנשים רבים ביום הפורים. אבא שותה כוס יין לאחר התפילה, ושוכב לישון עד הצהריים כדי לצאת ידי חובת 'עד דלא ידע', לאחר מכן הוא מקבל את הבאים.
כרצון איש ואיש
אם בכל ימות השנה דאגה אמא לספק את צורכי כל השכונה, בפורים – שבו נאמר 'כרצון איש ואיש' – על אחת כמה וכמה… את משלוחי המנות התאימה לכל משפחה ומשפחה כראוי לה. כך למשל, את העוגה ששלחה למשפחת נדל שכנינו – אפתה ללא אבקת אפיה, מפני שרבי גדליה נמנע מאכילת עוגות שעירבו בהן אבקת אפיה. בעת האפיה התפללה שהעוגה תתפח גם כך, כפי שבסייעתא דשמיא אכן היה…
מידי שנה היתה אמא אופה גם אוזני המן. אמא אפתה בסיר פלא עוגות רבות למשלוחי המנות, ואנו הילדים היינו מייחלים שאחת מהעוגות לא תתפח, או תישרף, ונוכל לאוכלה בעצמנו…
פעם שמעה אמא מילדי השכנים, כי אמם אינה קונה שקדי מרק. מאז ואילך בכל פורים היתה אמא מצרפת למשלוח המנות בעבורם שקית שקדי מרק… זה היה כוחה של אמא, לשים לב לכל הפרטים הקטנים, ולהיטיב עם הזולת גם בדברים הנראים לנו חסרי חשיבות.
שושן פורים – כל מצוות היום
במשפחתנו נמשך הפורים יום נוסף על פי פסק ה'חזון איש', שבבני ברק יש לנהוג פורים מספק גם בט"ו באדר. גם בשושן פורים קיימנו את כל מצוות היום: שמענו מגילה בלילה וביום ללא ברכה, שלחנו משלוח מנות אחד, נתנו מתנות לשני אביונים ואכלנו סעודה לאחר 'מנחה גדולה'.
אבא מקפיד לשמור על כל מנהג, ולפיכך נוהג לאכול את המאכלים המקובלים לכל חג וחג. בפורים, למשל, הוא מקפיד לאכול אוזני המן וכן קרעפלאך (הנאכלים אף בערב יום כיפור ובהושענא רבה).
(מתוך הספר 'בית אמי')