שונה היה בוקר זה משאר הבקרים. הרחוב היה ריק מאדם, מלבדו איש לא צעד שם, אף שזו שעה שאנשי העיר כבר מתעוררים למלאכתם, ויהי הדבר לפלא בעיני ה'פני יהושע'…

הרב ישראל ליוש 

ביום י"ד בשבט חל היא"צ של הגאון רבי יעקב יהושע פלק זצ"ל בעל ה'פני יהושע'.

 

ה'פני יהושע' נולד בקראקא בכ"ח בכסליו תמ"א, לאביו רבי צבי הירש זצ"ל, ולאמו מרת מרים ע"ה, נכדת הגאון רבי יהושע העשיל בעל 'מגיני שלמה', ועל שמו נקרא 'יהושע'.

הוא נישא לבת הנגיד רבי שלמה סג"ל מ'לבוב', ולאחר נישואיו עבר להתגורר ליד חמיו שפרנסו בכבוד, למען יוכל לישב באהלה של תורה בשלווה. ואכן תלמידים רבים באו ללמוד תורה מפיו, במעין ישיבה שהקים בביתו.

בג' בכסלו תס"ג נספו אשתו ובתו הקטנה בשריפה שפרצה בעיר, כפי שיסופר במאמר, ואז נישא בשנית לבת הנגיד רבי יששכר בעריש מ'לבוב', אשר החזיקו במשך כל חייו.

בשנת תע"ח, אחר שכבר שימש כאב"ד בכמה וכמה קהילות, נפטר הגאון רבי צבי אשכנזי זצ"ל, בעל שו"ת 'חכם צבי', שהיה רב העיר 'לבוב', וה'פני יהושע' נקרא למלא את מקומו.

בשנת ת"צ נקרא לכהן כרב ב'ברלין', והוא שמח מאוד על ההצעה, כי רבות הציקו לו ב'לבוב', ואכן בשנת תצ"א החל בפועל לשרת שם בקודש. אלא שגם כהונה זו לא ארכה זמן רב, מחמת המציק, איש עשיר שה'פני יהושע' דן לחובתו בדין תורה שהיה לו עם בעל דינו, ומאז מירר את חייו.

בשנת תצ"ד נתקבל ה'פני יהושע' לאב"ד ב'מיץ', ושם גמר לכתוב את ספרו ה'פני יהושע', שבזכותו נתפרסם מאוד, עד שבעיר 'פרנקפורט' נמנו וגמרו אחר פטירת רבם בשנת ת"ק, שרק ה'פני יהושע' ראוי למלא את מקומו. גם שם לא מצא ה'פני יהושע' מנוח לכף רגלו, והרפתקאות רבות עברו עליו עד סוף חייו.

לקראת סוף חייו הוא חלה מאוד, ואיבד את מאור עיניו. בעש"ק י"ד בשבט תקט"ז נצחו אראלים את המצוקים ונשבה ארון ה', וכבר שבת בעולם העליון.

 

"לֹא יָמִישׁ עַמּוּד הֶעָנָן יוֹמָם וְעַמּוּד הָאֵשׁ לָיְלָה לִפְנֵי הָעָם" (יג כב)

הגמ' (שבת כג ב) מספרת שאשתו של רב יוסף היתה מאחרת, ומדלקת נרות שבת סמוך לחשכה. אמר לה בעלה: "תניא, 'לא ימיש עמוד הענן יומם ועמוד האש לילה', מלמד שעמוד ענן משלים לעמוד האש ועמוד האש משלים לעמוד הענן, וביאר רש"י שהפסוק 'לא ימיש וגו" מיותר, שהרי בפסוק קודם כבר כתוב: 'וַה' הֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם בְּעַמּוּד עָנָן לַנְחֹתָם הַדֶּרֶךְ וְלַיְלָה בְּעַמּוּד אֵשׁ לְהָאִיר לָהֶם…', ומייתור זה למדו שעמוד אש שהאיר בלילה בא קודם ששקע עמוד הענן, וכך הוא אורח ארעא, וא"כ גם את צריכה להדליק ולהאיר את נרות שבת קודם שתשתקע השמש".

ה'פני יהושע' הקשה על ביאור רש"י שתי קושיות: א. דוחק לומר שמקרא יתירה ילמדו אורח ארעא! ב. כיצד נלמד הלכה שאסור להדליק סמוך לחשכה מאורח ארעא?

כותב ה'פני יהושע' שלולא פירש"י הוא היה מפרש את הלימוד מפסוק זה באופן שונה, ולא מייתור:

תחילת מסע בני ישראל מארץ מצרים, הלא כבר כתוב בפרשת בא: "ויסעו בני ישראל מרעמסס סוכתה", ומדוע לא מוזכר כבר שם הפסוק "לא ימיש…"?

אלא, מפני שהנסיעה מרעמסס, היתה ביום חמישי בשבת, כמבואר בגמ' (שבת פז ב). ואם כן, מסוכות יצאו לאיתם ביום שישי, כפי שכותב רש"י בפרשתנו שהיה זה ביום השני ליציאתם. לכן כתבה התורה הפסוק "לא ימיש…" דווקא ביום זה, יום שישי, כדי ללמדנו הלכה הנוגעת לערב שבת, שכשם שעמוד האש הקדים לבוא לפני ששקע עמוד הענן, כן צריך להדליק נרות שבת קודם שיחשך.

***

בבואנו לספר על מרן ה'פני יהושע' זי"ע מעט ספורים שהתפרסמו אודותיו, חשוב להעתיק את תיאורו המבהיל של מרן החיד"א בספרו 'שם הגדולים', מפגישתו עם ה'פני יהושע':

"מהר"ר יעקב יהושע מקראקא, הוא הגאון אב"ד ור"מ דק"ק פפד"מ [פרנקפורט דמיין] שנת תק"א, ויצא שמו בכל העולם באמצעות חיבורי טהרה 'פני יהושע' ארבעה חלקים על הש"ס, ואני הצעיר זכיתי לקבל פני שכינה איזה ימים, ומראהו כמראה מלאך האלוקים, ונתן לי ספר 'פני יהושע' על סדר מועד שנדפס בו בפרק. ונח נפשיה דרב שנת תקי"ו"

***

השחר טרם האיר, ומרן ה'פני יהושע' כדרכו השכים קום וצעד כשהוא עטור בטלית ותפילין לעבר בית הכנסת. אלא ששונה היה בוקר זה משאר הבקרים. הרחוב היה ריק מאדם, מלבדו איש לא צעד שם, אף שזו שעה שאנשי העיר כבר מתעוררים למלאכתם, ויהי הדבר לפלא בעיני ה'פני יהושע'…

לפתע, ראה ה'פני יהושע' דוב גדול רץ לעומתו, או אז הבין שהוא בא מיער העבות הסמוך, ומפניו נחבאו כל האנשים, ונסו מהרה לביתם.

מיד התקרב ה'פני יהושע' אל הדוב, הסיר את טליתו מעל פניו ותפיליו, והביט אל הדוב. כאשר ראה אותו הדוב – נתקף בפחד נורא וברח ממנו, הוא יצא מן העיר ונס חזרה אל היער הסמוך. תושבי העיר נרגעו ושמחו, והחיים שבו למסלולם…

***

חכמה רבה היתה לו ל'פני יהושע', ומלבד עמל התורה, השתמש בה גם לעזור לאחיו היהודים שהיו נתונים מידי פעם בפעם בצרות מפני נוגשיהם.

פעם נסע למלכות ב'וינה' כדי לפעול שם לביטול גזירה רעה שנחתה על היהודים. ויהי כאשר החל לדבר לפני המלכה, כעסה מאוד, כי קולו היה עבה ולא ערב לאוזן, ומדוע שלחו היהודים איש עם קול לא נעים שכזה…?!

ה'פני יהושע' שם לב לזאת שחפו פני המלכה כאשר החל לדבר, ואמר: "יודעת הוד מלכותה מדוע קולי כה  עבה…?! אין זה אלא מפני שהוא בלול ממאות ואלפי קולות היהודים הזועקים לעומתך לעזרה, כי תצילי אותם מפני הגזירה הנוראה…".

***

הסיפור שיחתום את מאמרינו, על אף שהוא מפורסם מאוד, ואף ה'פני יהושע' מספר אותו בהקדמה לספרו, בכל זאת, מפני חשיבותו ומשום היותו אבן פינה ויסוד בקורות חייו של ה'פני יהושע', נספר אותו שוב, ואף נוסיף פרט מפעים, פחות מפורסם, אותו סיפר הגה"ק בעל ה'דברי חיים' זי"ע.

יום ג' בכסליו שנת תס"ג, לכאורה היה אמור להיות עוד יום שגרתי בעיירה 'לבוב', מקום מושבו של מרן ה'פני יהושע' זי"ע. אלא שלפתע פרצה אש באחד הבתים, שהיו בתוכו כמה חביות של אבק שריפה, ודליקתן גרמה לפיצוץ אדיר בכל הבתים בעיר. השריפה והפיצוצים שבאו בעקבותיה, גרמו להרס רב, ולאובדן חיי אדם…

שלושים ושש נפשות קיפדו את חייהן באסון הנורא הזה, מי באש ומי במפולת. ביניהם גם רעייתו, ובתו היחידה של ה'פני יהושע', ואף חמותו ואביה, היו בין הנספים…

גם הבית בו ישב באותה עת ה'פני יהושע' ולפניו תלמידים מקשיבים – קרס תחתיו, וה'פני יהושע' מצא את עצמו שוכב בין ההריסות, כשאינו מצליח להזיז את ידיו ורגליו, מחמת עומס המשא הכבד שרבץ על גופו…

"מתיירא הייתי שלא יעשה ביתי קברי" – כותב ה'פני יהושע' – "קורות הבית, רהיטיו, עציו ואבניו נדמו עלי כעדים גמורים, אמרתי פן יפגעו בי להיות יד העדים בראשונה להמיתני…".

וכך כשהוא שוכב בין ההריסות, שומע מלמעלה את קולות ההמון נסים ורצים בפחד ובהלה, ואינם יודעים כלל שהוא נמצא תחתיהם, מבלי יכולת לזוז ולהציל את עצמו, נדר ה'פני יהושע' נדר לאמור: "אם יהיה אלוקים עמדי ויוציאני מן המקום הזה לשלום, ויבנה לי בית נאמן להרבות גבולי בתלמידים, לא אמנע עצמי מכותלי בית המדרש ולשקוד על דלתי העיון בסוגיות הש"ס ופוסקים, וללון בעומקה של הלכה, אף לינות הרבה בענין אחד. ובזה חשקה נפשי לילך בעקבות אבותי ה"ה אבי אמי רבתא, הגאון המנוח המפורסם מוהר"ר יושע זצ"ל, אשר שמו בקרבי… שחיבר ספר 'מגיני שלמה'… ללכת גם אני בדרכיו…

"טרם אכלה לדבר הדברים אל ליבי" – ממשיך ה'פני יהושע' בתיאורו המצמרר – "שמע  ה' בקול עניי ונתן לי מהלכים בין העמודים, כמין שביל ממש נעשה לי ויצאתי בשלום בלי פגע, וחבלה לא היתה בי. אז ידעתי נאמנה כי מה' היה הדבר ממש במקום שאין מצילין…".

וכאן מתאר ה'פני יהושע' שתיכף ביציאתו השקיע עצמו בלימוד הלכה בסוגיות הש"ס ופוסקים, והיה מעלה על הכתב כל מה שנתחדש לו בלימודו, וכך זכינו לאור הגדול ארבעה חלקי ספרי 'פני יהושע', שמאירים לעולם התורה באור תורתם.

נכדו של ה'פני יהושע' מעיד, ששמע פעם מהגה"ק בעל ה'דברי חיים' זי"ע, שסבו ה'פני יהושע' קיבל על עצמו באותו נדר לשבת שנתיים וללמוד מידי יום ח"י שעות רצופות. ובימי החורף, קפאו שערות זקנו מעצמת הקור, והביאו לו מים חמים כדי להפשירן…