מאת: שמעון טיקוצקי
"ולמען ספר שמי בכל הארץ" ט טז
אווירת נכאים שררה בחנות האריגים האנגלית. אפילו שירי הלכת שניגנה תזמורת הרחוב שהתמקמה ממול, לא הצליחו להפיג את העגמומיות בחלל האפלולי. מאחורי דלפק העץ ניצב בעל החנות, יהודי חסידי, ב'ווסט' ואידיש אירופאית, מעיין בספר כלשהו. עיניו הכבויות משדרות הכול.
מדי פעם נכנס מישהו במקרה לחנות, זרק מבט סביב ומיהר לסוב על עקביו, כציפור דרור שנקלעה בטעות למלכודת ונחלצה מתוכה בשלום… כך נראית חנות שלא מצליחה.
כבר כמה חודשים שהמצב בחנות תקוע. לא הולך.
חנות האריגים של ר' אנשיל, שבשנים עברו הייתה מוקד לאנשי עסקים רציניים, שרשמה מדי יום 'טראפיק' – תעבורה בלתי פוסקת של לקוחות 'כבדים', שבקה כמעט חיים. בקושי נכנסים, ואם נכנסים מיד יוצאים. לא ברור למה, הרי למרות הדורות שהתחלפו, הביקוש לאריגים משובחים ויוקרתיים – לא פסק מעולם.
אך בכל הקשור לחנותו של ר' אנשיל נדמה שהביקוש לאריגים אפס מן העולם. כאילו הוא מוכר ציוד לשואבי מים. ר' אנשיל לא יודע את נפשו, איש מחבריו לא מתאר לעצמו מה מצבו האמיתי. בשיחות בשטיב'ל בין מנחה למעריב הוא מתנה את מצבו הקשה באוזני ידידים קרובים, שאפשר לסמוך עליהם שלא יפרסמו את ממדי מצוקתו.
מוחו תר כל העת אחר רעיון שיחייה את החנות הנובלת, אך לא.
באחד הימים הוא מוצא את עצמו על מטוס הממריא משדה התעופה האנגלי לארץ ישראל, לרגל חתונה משפחתית, אלא שגם בהתהלכו בארץ הקודש – החנות הקטנה שם באנגליה ממשיכה לטרוד את מנוחתו.
"אתה כאן, בארץ, נצל את ההזדמנות והיכנס אל הרבי מסדיגורא, בעל ה'עקבי אבירים'", מפציעה בקרבו באחד הימים המחשבה. הוא אמנם לא נמנה על חסידי סדיגורא, אך שמעו הנשגב של הרבי ה'עקבי אבירים' זי"ע, זקן צדיקי בית רוז'ין, הגיע לאוזניו, מפי ידידיו והוא מחליט לנצל את ההזדמנות.
רוח ארצישראלית נושבת מבעד לחלון, הרבי הקדוש ה'עקבי אבירים' מאזין לסיפורו של היהודי המתגורר מעבר לים וליבו הטהור נכמר עליו, פניו מביעות השתתפות כנה בצרתו הקשה.
"שהרבי יברך נא אותי שהעסקים יעלו על דרך המלך, שהחנות תחזור למסלול ההצלחה", מסיים ר' אנשיל ומצפה לשמוע מפי הצדיק דברי ברכה.
הרבי מקשיב ולא מגיב מאומה, הברכה לה הוא מצפה אינה נשמעת מפיו.
"אם ייכנס גוי לחנותך ויציע לך לקנות חנות אחרת, אל תסרב!", אלו המילים הבודדות שיוצאות בסוף מפי קדשו, הא ותו לא. ר' אנשיל מאוכזב, המילים בקושי נקלטות במוחו, הן ממש לא מה שהוא קיווה לשמוע, הוא הגיע כדי לקבל ברכה, אולי אפילו הבטחה, שתעלה את החנות שלו על שביל הזהב.
הוא מנסה לרמוז בעדינות, לבקש מהרבי ברכה, אך לא. הרבי חוזר שוב על מילותיו הקודמות ומושיט לו את ידו לשלום.
המועקה בליבו של ר' אנשיל לא התפוגגה. הוא לא הצליח להבין מה פשר הוראתו של הצדיק.
בלב כבד הוא עושה את הדרך חזרה משמי ארץ הקודש לשמי אירופה, נוחת בשדה התעופה הלונדוני גורר את מזוודתו אחריו, לא יכול להימלט מהתחושה שבעצם הוא זה שנגרר אחריה בחזרה אל החנות שבתוך ימים ספורים תהפוך כנראה ל'כאן תהא קבורתכם' העסקית – שלו.
***
יום ראשון בבוקר, הוא מסובב את המפתח בדלת החנות, פותח שוב את החנות השוממת, היום לפחות הוא יודע מראש שהחנות תהיה ריקה, יום ראשון אינו נחשב ליום מסחר רשמי בארצות הגויים, זהו יום המנוחה שלהם. הוא יושב ליד הדלפק, שולח מבטים על הררי הגלילים הססגוניים שלפתע נדמים לו כיצורים מאיימים.
- "שלום", נשמע פתאום קול אנגלי מאופק.
אדם בעל חזות של גוי אנגלי טיפוסי, לא עשיר ולא עני, נכנס אל החנות, סוקר בעיניו את הבדים, מהתקרה הגבוהה ועד אלו שמגרדים את הרצפה, ומפתיע את ר' אנשיל בהתעניינות אחר בד מסוג מסוים.
"כן, יש לנו את הבד הזה", נזרקת רוח חיים בר' אנשיל שקם, שלא לומר מזנק ממקומו במרץ, גורר את סולם המתכת (מנער את האבק שהצטבר עליו…) ומתחיל לטפס לשמי קורה, אל אחת הקומות הגבוהות, שם שוכן הבד המבוקש.
אך לפתע… בום, טראסק, מפולת. אולי עודף המרץ של ר' אנשיל גרם לכך, אך סביר יותר שהצפיפות בחנות היא האשמה המרכזית. ערימה גדולה של בדים החלה להידרדר מטה, כשאחד הגלילים פוגע ישירות, כטיל שלוח, בפדחתו הבוהקת של הגוי.
ר' אנשיל חש שעוד רגע הוא מתמוטט ממרומי הסולם. "כל הכבוד לך", שמע באוזני רוחו רעם של מחיאות כפיים לעגניות, "עד שסוף סוף כבר היה לך קליינט אחד רציני, הפסדת גם אותו ברגע זה במו אצבעותיך"…
- "זה בסדר", נשמע קולו של הקליינט המנומס, כשהוא ממשש את ראשו הדואב, מוודא שלא ניתז ממנו קילוח של דם.
"אבל אני לא מבין אותך" ממשיך הלקוח בקול מתנגן, "למה אתה מצטופף בחנות כל כך קטנה ודחוסה, למה שלא תעבור לחנות רחבת ידיים, כדי שמקרים כאלו לא יישנו אצלך שוב?!".
ר' אנשיל מביט בו בצער. "חנות חדשה? הפינה הטחובה הזו עומדת לפשוט רגל, בקושי מכסה את הארנונה שלה, ואתה מדבר אתי על לקנות חנות חדשה?".
"האמת יש לי רעיון טוב בשבילך" ממשיך הלקוח מבלי להתייחס להבעות פניו, " לא מזמן קניתי שטח מסחרי באזור התעשיה של העיר, אני מוכן למכור לך אותו במחיר הוגן".
"אזור התעשייה?" מעווה ר' אנשיל את נחיריו, עומד לגרש את הרעיון האווילי בהינף יד. מה יש לו לחפש באזור התעשייה?
אך לפתע מבזיקות באוזניו מילותיו של הרבי ה'עקבי אבירים' מסדיגורא זי"ע. "אם ייכנס גוי לחנותך ויציע לך לקנות חנות חדשה אל תסרב"… רעד קריר מצמרר את גוו. "משהו לא רגיל מתרחש כאן", הוא קולט פתאום.
"כן אזור התעשייה", ממשיך הקליינט לדבר, "לפי דעתי חנות כזו, של טקסטיל, מתאימה לשכון פי כמה באזור תעשייתי, יש שם 'רפדים', בתי חרושת לבגדים, הם הצרכנים העיקריים של הבדים היום, תחשוב על זה".
"אתה יודע מה? בוא נראה את המקום", נתן לו ר' אנשיל אור ירוק.
תוך כמה שעות הם היו שם. בפתחו של האולם הענק רחב הידיים. לא היה צריך להיות בעל דמיון מפותח כדי לראות כאן חנות ענקית, של כמה קומות, מלאה בדים ואריגים מכל הסוגים, ומלאה גם… בלקוחות. הבעיה היחידה היא כסף. הסכום בו נקב האיש, עם כל חביבותו, היה גבוה מאד.
גם אם ימכור את החנות הנוכחית, הוא ייאלץ לקחת משכנתא אדירה כדי לרכוש את המקום.
***
הבוקר שלמחרת מוצא את ר' אנשיל בפתחו של אחד הבנקים הגדולים בלונדון, כדי לבקש משכנתא, אלא שכאן מתברר לו, להוותו, שמדובר בהליך ארוך שייקח חודשים, עד שהבנק ישלח את השמאי מטעמו, ורק לאחר מכן תיסלל הדרך להתקדם עם המשכנתא. הוא ממהר לעדכן את המוכר בפרטים.
"מצטער" אומר לו הלקוח, "הזמן פועל לרעתך. קניתי את הנכס לפני כמה חודשים, בעוד כמה חודשים עומדת להסתיים השנה (הלועזית) אם המכירה לא תתבצע עד אז – לפי החוק איאלץ לשלם מס שבח שיקפיץ כמובן את מחיר הנכס בעוד מאות אלפי פאונדים, אם לא יותר. אם אתה רוצה לקנות אותו כדאי לך להזדרז לפני סוף השנה".
ר' אנשיל נחבט שוב בתהומות הייאוש, ניצוץ התקווה שהבליח לרגע נעלם כירח בין ענני חורף.
בצר לו הוא מחליט להתקשר שוב אל הצדיק שבגינו נכנס לכל העניין הזה, הרבי ה'עקבי אבירים' זי"ע. הרבי מאזין לדבריו בטלפון וכדרכו בקודש אינו מכביר במילים. "תתקדם" הוא אומר לו. ודי באמירה זו כדי לדרבן אותו, מתוך 'אמונת צדיקים' אמיתית.
אלמלי האמירה הזו הוא לא היה צועד למחרת לבנק גדול מפורסם באירופה, מבקש הצעה נוספת למשכנתא, כשהוא משתדל לא לפתח ציפיות מראש.
"אתה מדבר על השטח המסחרי בקומה הראשונה, ליד אזור התעשייה?", פוקח מולו סוכן המשכנתאות של הבנק את עיניו, בחיוך לונדוני דק כקרח.
"כן, בדיוק" מהנהן ר' אנשיל בראשו בהפתעה. "אם כך יש לנו שמאות מוכנה בשבילך, אתה יכול לקבל אותה ברגע זה".
"איך זה יכול להיות?", ממצמץ ר' אנשיל בעיניו.
"לפני כמה חודשים התעניין הבנק עצמו ברכישת הנכס, כחלק מהשקעות שונות שהוא מבצע, לשם כך עשינו שמאות על המקום, אם אתה רוצה לקבל משכנתא הרי שיש לך שמאות מוכנה".
הוא קם נפעם מהכיסא, מרגיש בפעם השנייה שמשהו שמימי מלווה אותו. משהו ניסי מתחולל כאן. הוא יוצא החוצה ומתקשר למשמשו בקודש של הרבי מסדיגורא, כעבור שעה קלה הוא שוב בשיחה עם הרבי, מספר לו על ההתקדמות המפתיעה. "תבצע את הרכישה", מורה לו הרבי ברורות ומאציל את ברכתו.
לא נאריך בפרטי הסיפור, אך בסופו של דבר שני הבנקים התחרו על ליבו של ר' אנשיל, שניהם ביקשו לשכנע אותו לקחת את המשכנתא אצלם, כל שנותר לו הוא לבחור בהצעה הטובה והמשתלמת, בתוך תקופה קצרה הוא העביר את חנותו הקטנה למשכנה המרווח ליד אזור התעשייה, וכאן נפתח פרק חדש בחייו העסקיים של ר' אנשיל.
החנות הגדולה רשמה הצלחה כזו שהוא לא העלה על דעתו בחלומותיו הטובים. תוך תקופה לא ארוכה רשם ר' אנשיל זינוק מטאורי בעסקיו. כיום הוא ידוע כאחד מנדיבי הלב בעיר בה הוא מתגורר. לפני כמה חודשים התארח על שולחנו, בשבת קודש, אחד מאברכי חסידי סדיגורא ששהה בגולה.
במהלך הסעודה שאל אותו ר' אנשיל מי אתם, לאיזו חסידות אתם משתייכים.
"סדיגורא?" קרא ר' אנשיל בהתפעלות, "הבה ואספר לך סיפור שלא שמעת מעולם על רבך הרבי ה'עקבי אבירים' מסדיגורא זכותו יגן עלינו ועל כל ישראל".
מקור: שמעתי מפי הרה"ח החפץ בעילום שמו שליט"א, מחשובי חסידי סדיגורא, ששמע את הסיפור מפי בעל המעשה שליט"א.
(המבשר תורני)