נער הנעשה בר מצוה ביום ראשון תענית י"ז בתמוז נדחה, האם חייב לצום?
הכל חייבים להתענות ארבע צומות [צום גדליה, עשרה בטבת, י"ז בתמוז, ותשעה באב], כך פסק השו"ע בהלכות תשעה באב (סימן תקנ סעיף א).
ובביאור הלכה (ד"ה הכל חייבים) כתב, שקטנה מי"ב שנים ויום אחד, וקטן מי"ג שנים ויום אחד, חייבים להתענות ולא קודם לכן.
ויש לדון בקטן שהגדיל ביום ראשון בתענית י"ז בתמוז שנדחית, האם כיון שביום התענית הוא כבר בן י"ג שנים ויום אחד, חייב להתענות או שכיון שביום התענית האמיתי שהוא בשבת עדיין לא היה בן י"ג ויום אחד אינו חייב להתענות?
בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' תכו) כתב, שאינו מתענה, כיון שהתענית ביום ראשון היא תשלומין לתענית שהיתה צריכה להיות בשבת, ומאחר שאינו חייב בעיקר התענית אינו חייב בתשלומיה. וכן כתב בשו"ת מהרש"ם (ח"ג סי' שסג) לגבי קטן שהגדיל בעשרה באב שחל ביום ראשון, שמעיקר הדין הוא פטור מלהתענות, אך הוסיף שמ"מ כיון שהיה חייב להתענות עוד קודם שהגדיל מחמת דין חינוך [כן דעתו, אכן מסתימת דברי המשנ"ב (כאן ס"ק ה) משמע שאין דין חינוך בתעניות], אין לפוטרו.
מאידך, בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ה סי' קל) כתב שלענין תשעה באב כיון שיש סוברים שעיקר התענית הוא בעשרה באב, ודאי שקטן שהגדיל באותו יום חייב לצום. וגם לגבי צום שבעה עשר בתמוז, דעתו שיש להסתפק שהצום ביום ראשון אינו תשלומין, אלא שבשנים שהצום היה אמור לחול בשבת, עיקר תקנת הצום היתה ליום זה, ולכן מי שהגדיל באותו יום חייב לצום. וכן כתב בשו"ת שבט הלוי (ח"ד סי' עב אות ב וח"ו סי' ע) לגבי תשעה באב, שתקנת התענית בשנה כזו היא ביום ראשון, ולכן מי שהגדיל ביום זה חייב להתענות. ודעת הגרי"ש אלישיב (הלכות חג בחג הלכות ומנהגי בין המצרים פ"ח הע' 9) שאפילו אם נאמר שהצום ביום ראשון הוא תשלומין ליום הקודם, מ"מ כיון שכל הציבור מתענים ביום ראשון והוא כבר גדול ביום זה, אסור לו לפרוש מן הציבור בתעניתם, אלא אם כן הוא כחוש וחלוש, שאז בצירוף דעת הפוסקים [המובאים לעיל] שמקילים שאינו חייב לצום, ובצירוף זה שצום נדחה הוא קל יותר, יש להקל לו. וראה עוד בספר הלכות חג בחג (שם).
איזה הלכה נאמרה בענין התענית, לגבי ילד שיודע ללמוד גמרא עם תוספות?
כמה דינים נאמרו בהלכות תעניות ודיני אבלות החורבן בקשר להבנתם של ילדים באבלות על ירושלים, המשנה ברורה (סימן תקנ ס"ק ה) מביא את ההלכה שקטנים שיש להם דעת להתאבל, אף שאין מחוייבים לחנכם ואפילו לא בתענית שעות, אבל ראוי לחנכם שלא יאכלו רק כדי קיום הגוף, כדי שיתאבלו עם הציבור. כמו כן הובאה הלכה דומה לענין שתיית היין של ההבדלה במוצאי שבת חזון, שפסק הרמ"א (סימן תקנא סעיף י) שהמבדיל יתנו לתינוק לשתותו, והוסיף המשנה ברורה (ס"ק ע) שזה דוקא לתינוק שהגיע לגיל חינוך ודווקא שעדיין אין לו דעת להתאבל על ירושלים.
ובהלכה זו התפתח דיון מעניין בין הפוסקים, מהו הגיל שבו תינוק מגיע לדעת להתאבל על ירושלים, האם זה תלוי בגיל או בכל תינוק לפי שכלו וחריפותו?
דעת המשנה ברורה לכאורה שדבר זה תלוי בגיל [מגיל שש], שהרי כתב (סימן תקנא ס"ק פא) לענין האיסור לגדול לספר קטן בתשעת הימים שהוא משום חינוך שחייב לחנך הקטן להתאבל על ירושלים [והוסיף עוד טעם משום עגמת נפש], והביא בשער הציון (שם ס"ק צא) שלטעם זה לספר לקטן פחות מגיל שש שלא הגיע לחינוך יהיה מותר [מה שאין כן לטעם השני עי"ש], ומוכח לכאורה מדבריו שרק מגיל שש יש בו דעת לקטן להתאבל על ירושלים ושייך בו דיני אבלות על ירושלים.
דעת קיצור השל"ה (מסכת תענית עמ' רא), שילד רגיל הגיל בו הוא מגיע לדעת שיודע להתאבל על ירושלים הוא גיל עשר שנים, אך אם הוא ילד שיודע ללמוד היטב, אז גם בפחות מגיל עשר שנים, מסתבר שיש בו דעת להתאבל על ירושלים. וכן דעת הגר"נ קרליץ (קרא עלי מועד פ"ה ס"ק ד) שילד שיודע ללמוד גמרא עם תוספות, מן הסתם נחשב שיש בו דעת להתאבל על ירושלים.
דעת הגרי"י קניבסקי (אורחות רבינו ח"ב עמ' קלה), לענין נתינת יין ההבדלה במוצאי שבת חזון לתינוק לשתותו, שמותר לתתו לילד עד גיל שלוש עשרה, וביאר הגר"ח קניבסקי (קרא עלי מועד שם) שדעתו שבזמנינו גם בגיל שלוש עשרה, עדיין לא יודעים הילדים להתאבל על ירושלים.