השבוע למדנו:
* האם ניתן לקיים את מצוַת 'כיסוי הדם' זמן רב לאחר השחיטה? * בעל חיים שנולד מבהמה וחיה – האם דינו כבהמה או כחיה? * מדוע אסרו חכמינו ז"ל את המקח והממכר בשבת?
מֵהלכות מצוַת 'כיסוי הדם'
* דם חיה ועוף יש בו מצוַת 'כיסוי הדם' לאחר שחיטה. ואם הדם התערב במים לפני כיסויו – אם כמוּת המים רבה כל כך עד שלא ניכר צבעו האדום של הדם במים, הריהו פטור מכיסוי.
* השוחט חיה או עוף בערב יום טוב, והיה בידו לכסות את דמם לפני שקיעת החמה – יתכן שמותר לכסותו ב'בין השמשות', אך לאחר צאת הכוכבים אסור לכסותו.
* מצוַת כיסוי הדם – נחלקו הפוסקים אם חובה לקיימהּ מיד לאחר השחיטה, או שניתן לקיימהּ לאחר זמן. ובדיעבד, לכל הדעות ניתן לקיימה אף זמן רב לאחר השחיטה, כל עוד נותר הדם בעֵינו.
* חֶלְבָּן של בהמות, אסור באכילה, ודם החיה יש בו מצוַת כיסוי הדם. ו'כּוֹי', שהוא מין בעל חיים טהור, וכן בעל חיים שנולד מבהמה וחיה – ספק בידינו אם הוא נחשב כבהמה או כחיה, ולכן חלבו אסור, ואילו דמו טעון כיסוי.
הלכות שבת ויום טוב הנוגעות לעור בהמה
* לדעת השולחן ערוך, עור של בהמה, בעודו לח – הוא 'מוקצה' בשבת, ולאחר שהתייבש – אינו מוקצה. ולדעת הרמ"א, עור 'בהמה גסה' אינו מוקצה אף בעודו לח, ועור 'בהמה דקה' הוא מוקצה אף לאחר שהתייבש.
* אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'המעבד', הכוללת כל פעולה המכשירה עור של בעלי חיים לשימוש, כגון מליחת העור, ודריכה על העור כדי להקשותו.
* בהמה שנשחטה ביום טוב, מותר להפשיט את עורהּ, כיון שזוהי מלאכה לצורך 'אוכל נפש', אולם, אסור להפשיט את העור ביום טוב באמצעות קרע ברגל אחת בלבד, וכיוצא בזה.
מֵהלכות 'מוקצה' בשבת וביום טוב
* מי שהעמיד בביתו ערימת עפר רך (שאין בה איסור 'בונה') – שבדרך כלל הוא 'מוקצה מחמת גופו' – והקצה לה מקום, וייחד את העפר לשימוש של היתר אשר ידע מראש שיזדקק לו לשם כך – נחלקו הפוסקים אם מותר להשתמש בו בשבת לשימוש אחֵר. אולם, אם ייחדוֹ לשימוש של היתר שאינו ידוע מראש בוודאות, או שלא ייחדו לשימוש כלשהו – מותר לכל הדעות להשתמש בו בשבת לכל צורך שהוא.
* פיסות שעווה וחֵלב, אינן מוקצה ביום טוב, כיון שניתן להשתמש בהן כחומר בעירה לאש, אשר מותר להדליק ביום טוב.
* שימוש ב'מוקצה מחמת חסרון כיס' ביום טוב לצורך אוכל נפש – נחלקו הפוסקים אם הוא מותר; אך שימוש במוקצה 'מחמת גופו' – לכל הדעות אסור אף לצורך אוכל נפש.
מֵהלכות מקח וממכר בשבת
* חכמינו ז"ל אסרו את המקח והממכר בשבת, מפני החשש שיבואו לכתיבת שטר מכירה, ויש אומרים שהאיסור נלמד מהכתוב על יום השבת: "וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר".
* הנזקק בשבת למצרך מסוים, לצורך היום, רשאי לפנות לאדם המוכר מצרך זה, ולקבל ממנו את המצרך, על דעת שישלם לו לאחר השבת, בתנאי שלא יזכירוּ את סך עלות הקניה, ואת דבר פרעון התשלום בימות החול.
הלכות שונות
* יצירת גומה בעפר, אסורה בשבת וביום טוב. במקום הראוי לזריעה, אסורה יצירת הגומה משום איסור מלאכת 'חורש', ובמקום שאינו ראוי לזריעה – היא אסורה משום איסור מלאכת 'בונה'.
* עובר הנמצא בבטן הבהמה לאחר שנשחטה כדין, נפטר בשחיטת אמו, ומותר לאוכלו ללא שחיטה. עובר זה מכוּנה 'בן פקועה', על שֵׁם ש'פקעו' (= קרעו, פתחו) את בטנה של האֵם והוציאוהו מתוכה.