סיפר הגה"ח רבי שמעון שפיצר שליט"א מעשה ששמע מיהודי העוסק לפרנסתו בעיצוב חדרי הפנים של הדירות:
פעם הזמין יהודי מחו"ל את שירותיי בשביל דירה אחת שיש לו בארץ ישראל. הכנתי לו תוכנית משורטטת היטב, אך האיש לא היה שבע רצון. הכנתי לו תוכנית שונה, ושוב לא היה שבע רצון. כך הכנתי לו תוכנית שלישית ורביעית ואף אחת מהן לא מצאה חן בעיניו.
לבסוף הוא השתמש בתוכנית האחרונה, וכששאלתי אותו מה הוא אומר עליה, ענה לי שהיא כשרה 'בדיעבד', ושאעשה טובה לעצמי אם לא אשלח אליו לקוחות כדי לקבל המלצות על עבודתי, כי לפי דעתו אינני יודע את המלאכה.
אמרתי לו בביטחון: דע לך שאיני צריך שתשלח לי לקוחות. הקב"ה שולח לי די והותר. עשה לי טובה ואל תשלח לי לקוחות…
לאחר שהדירה היתה מוכנה, פרסם בעל הדירה שיש לו דירה פנויה להשכרה לחגי תשרי. לא עבר זמן רב וגביר גדול מוויליאמסבורג שהגיע לארץ ישראל לרגל חגי תשרי, ביקש לשכור את הדירה, והדירה הושכרה לו כדת וכדין.
בהיותו בדירה נתפעל הגביר מעיצוב הפנים, הוא התקשר למשכיר וביקש לדעת מי עשה את העיצוב. הלה הפנה אותו אלי, והגביר חתם אתי על עיסקא של שלוש וחצי מיליון שקלים!
ללמדנו, שאם האדם בוטח בהקב"ה, הקב"ה יכול לשלוח לו את פרנסתו במלואה מאותו מקום שאחרים בטוחים שאי-אפשר שתבוא משם. אמנם מחויבים אנו לעשות השתדלות כפי שאנו מחויבים ליתן צדקה, אבל אין להשתדלות שום כוח עצמי להביא לנו את פרנסתנו.
(גיליון הבינני)