"וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה" (ויקרא א', א')
"א' דויקרא זעירא, שמשה לא רצה לכתוב אלא ויקר, כדרך שנא' בבלעם, כאלו לא נראה לו השם אלא במקרה, וא"ל הקב"ה לכתוב גם באל"ף, וכתבה קטנה" (בעל הטורים).
סיפר הגר"מ קרימלובסקי: פעם הלכתי עם מורי ורבי הגאון רבי אברהם גניחובסקי זצ"ל לביתו של יבלחט"א מרן הגר"ח קנייבסקי שליט"א וחיכינו בתור. שמתי לב שכל הזמן הסתתר רבי אברהם מאחורי, והבנתי שעושה כן כדי שלא ירגישו בו ולא יקדימוהו בתור.
אך אני חששתי לכבודו וזזתי כל הזמן יותר ויותר הצידה, כדי שיבחינו בו הגבאים, ואכן מיד כשהבחינו בו קראו לו בהוראת רבי חיים לתחילת התור.
הגיב רבי אברהם ואמר לרבי חיים שהוא מצידו יכול להמתין לפי התור שיש לפניו.
אמר לו רבי חיים: בתרגום יונתן על הפסוק 'ויקרא משה ליהושע בן נון יהושע', תרגם: 'כד חמא משה ענוותנותיה…' ושואלים המפרשים כיצד זה מתקשר לפסוק. אלא, שכתוב בספרים שהמתים יקומו בתחיית המתים לפי סדר האל"ף בי"ת של השמות, לדוגמה: אברהם ראשון, ברוך שני, וכו'.
ונשאלת השאלה, מאחר שמשה קרא להושע יהושע, הרי נמצא שהפסידו, שגרם על ידי כך שהוא יקום בזמן של חמש אותיות מאוחר יותר. אלא התירוץ, שענווים אינם מן המנין, והם יוקדמו לפני כל הסדר של התור, וא"כ יהושע שהיה עניו לא יאוחר בתור כלל…
('איש לרעהו' ע"פ אגן הסהר)
מעניין שכל הדבר בשלימות מקורו באוהב ישראל (ליקוטים חדשים בסוף הספר) וז"ל: איתא במדרש שלעת תחיית המתים יקראו אותם על שמם, ע"פ אלפא ביתא. אברהם בנימין. ועוד איתא שמי שיש בו מדת ענוה יעמוד תחלה בתחיית המתים. ועפ"ז יבואר התרגום יהונתן (במדבר יג, טז), כד חמא משה ענוותנותיה קרא להושע בן נון יהושע, פי' כי כשרצה לקראו יהושע. אמר פן יתרעם יהושע על דבר זה כי יאמר שגרמתי לו בזה שיתאחר לעמוד בתחיית המתים כי מתחלה היה התחלת שמו בה"א ועתה ביו"ד. אמנם כשראה בו מדת עניות נמצא הוא יעמוד בתחלה לתחייה, ואז קרא אותו יהושע, והבן. עכ"ל.