שמעתי שני מעשים שהיו בישיבת פוניבז' אצל רבינו ראש הישיבה הגר"ש רוזבסקי זצ"ל (שמעתי זאת מאנשים שחיו באותה תקופה).
אחד הבחורים שהשקיע הרבה בחברה, התחתן והלך לגור באופקים. לאחר שנים, כל חבריו שכחו אותו, ואף לא טרחו לשלוח לו הזמנה לשמחתם. הוא הרגיש כפיות טובה מצד חבריו, איך בתוך רגע קט שכבר לא היו צריכים אותו, הוא נשכח ונעזב. הדבר חרה לו מאוד, והוא החליט ללכת להפיג את צערו אצל ראש הישיבה.
הוא נכנס לרה"י ושאל אותו: "האם ראש הישיבה זוכר אותי?" ענה לו רבינו: "כן, אתה אחרי החתונה הלכת לגור באופקים. היכן אתה נמצא היום?" השיב לו האברך: "באופקים, ואני לומד שם בכולל של בני עליה". ואז תינה את צערו בפני ראש הישיבה.
בתחילה ניסה רבי שמואל להרגיע אותו ואמר לו: "כנראה החברים שלך עושים רק בר מצוות, והם יודעים שלא תטרח לנסוע עד בני ברק בשביל בר מצוה, ולכן לא שולחים לך הזמנה". אמר לו האברך: "לא, החברים שלי כבר עושים חתונות"…
ואז שאל ראש הישיבה זצ"ל: "האם שום חבר לא שולח לך הזמנות?"
ענה לו: "רק שניים שלחו לי".
"ומי הם?" שאל רה"י.
ענה האברך, שהיו אלו החברותות שלו בישיבה, שלא היו ממש מידידיו, והם רק למדו יחד.
חשב ראש הישיבה לרגע, ואז אמר לו: "דע לך, שתורה היא נצחיות, ולכן רק קשר דרך תורה נשאר לנצחיות לאורך זמן. אבל סתם קשר, כאשר פג הקשר הכל נשכח".
עוד מעשה בבחור שהיה 'עסקן' בישיבה, והיה חבר של כולם, אבל בלימוד לא השקיע מאומה. יום אחד קרא לו ראש הישיבה ושאל אותו: "האם יש לך חברים?"…
הוא צחק: "כולם חברים שלי"…
"ומה עם חברותות?" שאל ראש הישיבה.
ענה הבחור: "זה לא חסר לי, יש לי מספיק חברה גם בלי חברותות".
אמר לו ראש הישיבה: "דע לך, 'עסקנות' וחברים – זה אינטרסים. כשהם צריכים אותך – הם לידך, ברגע שלא צריכים אותך, אתה כלום. חבר אמיתי – זה רק דרך תורה. זה דבר שמקשר באמת, שאר הדברים זה לא חברות".
ועיין בפירוש המשנית להרמב"ם דמאי פ"ב מ"ג וז"ל: "חבר נקרא תלמיד חכם, וכן יקראו לתלמידי חכמים 'חברים'. ואולם נקראו בזה השם, כי חברתם זה לזה – חברה נאמנה, כי היא חברה לשם שמים", ע"כ.
וכן הובא בשם הרב מפוניבז' לבאר מה שכתוב בספרים (חיד"א ועוד) לומר בסוף התפילה קודם יהי רצון פסוק שמתחיל בשמו ומסתיים בשמו, כדי שיזכור את שמו בעולם האמת, שלכאורה הדברים מתמיהים, האם יכול האדם לשכוח את שמו, ששמע כל יום עשרות פעמים?
וביאר, שבעולם הנצחי לא נשאר לאדם שום קשר לעולם שלנו, רק דבר שיש לו קשר נצחי. ולכן, אפילו את שמו, שהוא מכיר היטב בעולם הזה, מ"מ לא נשאר מזה מאומה בעולם הבא בלא קשר לתורה שהוא נצחי. ולכן אמרו שע"י פסוק זה, שאומרו לפי אותיות שמו, יועיל שיזכור את שמו, וישאר בידו שמו בקשר נצחי.
(מתוך מאמרו של הרה"ג רבי ישראל מאיר פלמן שליט"א – גיליון 'אספקלריא')