היום נלמד על: תקנת קריאת התורה
יום ראשון י"ג בסיון תשע"ו
מקור התקנה של קריאת התורה בשבת ובשני וחמישי
משה רבנו תיקן לקרוא בתורה בשבת לפי סדר הפרשיות, כדי שכל ישראל ילמדו את כל מצוות התורה וחוקיה בשלמותם. והוסיף ותיקן לקרוא מעט בתורה גם בימי שני וחמישי, כדי שלא ישהו שלושה ימים ללא קריאת התורה מתוך הכתב. וכן תיקן לקרוא בתורה בראש חודש ובמועדים. והתקנה לכתחילה היא לקרוא בשחרית, ובדיעבד ניתן לקרוא במשך כל היום. ועזרא הסופר תיקן שיקראו בשבת גם במנחה, ושבקריאה זו, וכן בשל שני וחמישי, יעלו שלושה אנשים לתורה. ועוד תיקן שבכל 'עליה' יקראו לפחות שלושה פסוקים, ושסך כל הקריאות יהא לפחות עשרה פסוקים. [סעיף א, הקדמת המשנ"ב, וס"ק א; ביאורים ומוספים דרשו, 3]
מי שהחסיר כמה מילים בקריאת התורה - האם צריך לחפש מקום שבו יוכל לשמועּ שוב?
אין קוראים קריאת התורה אלא ב'מניָן', דהיינו עשרה אנשים המקובצים יחד. ויש מהאחרונים שהסתפק בהגדרת הלכה זו, האם חובת הקריאה חלה דווקא על עשרה אנשים המקובצים יחד, וכל זמן שלא התקבצו אין להם כל חובה, או שחובת הקריאה מוטלת על כל יחיד ויחיד, אלא שאינו יכול לקיים את חובתו כי אם במניָן. ויש מהפוסקים שהכריעו שקריאת התורה היא חובת ציבור (למעֵט פרשיות 'זכור 'ו'פרה', שהן חובת יחיד), ולכן יחיד שלא שמע קריאת התורה, או שהחמיץ כמה מילים בשמיעתה, אינו מחויב לחפש מקום שיוכל לשומעהּ; ועם זאת, החמירו פוסקים אלו לעצמם בדבר. [ביאורים ומוספים דרשו, 2 ו־10]
מה ההבדל אם לא קראו בשבת את פרשת בהר או את פרשת בחוקותי?
ציבור שלא קראו בתורה בשבת בבוקר - יקראו לפני אמירת 'אשרי' בתפילת מנחה. ואם לא עשו כן, ישלימו את הקריאה בשבת הבאה, לפני קריאת הפרשה של אותה שבת; ולא ישלימוה בימות החול. ואם מדובר בפרשיות ויחי, פקודי, בחוקותי, או מסעי, או בשתי פרשיות מחוברות, כגון אחרי מות וקדושים - נחלקו הפוסקים אם ניתן להשלימן; וכן אם לא קראו במספר שבתות - נחלקו הפוסקים אם ישלימו רק את הקריאה האחרונה שהחסירו, או את כל הקריאות. וקריאות התורה של שני וחמישי ומנחה של שבת, קריאת המועדים, או 'ארבע פרשיות' - אינן ניתנות להשלמה ביום אחר. [ס"ק ה-ח; שעה"צ ס"ק ה, וביה"ל ד"ה שבת; ביאורים ומוספים דרשו, 12; וראה שם, 14]