סיפר רבי שלמה רייכנברג מבני ברק חותנו של ראש ישיבת 'נתיבות עולם' רבי יוסף ברוק:
"בגיל 16 נכנסתי לגיהנום באוושוויץ. הייתה תקופה ששהינו בצריף 3000 בני אדם, עשרה בני אדם ישנו על כל דרגש.
"יום אחד, ניגש אליי יהודי מבוגר ומתחיל להרביץ לי בלי רחמנות. שאלתי אותו – מה פשעי ומה חטאתי כי דלקת אחרי?! מה אתה רוצה ממני? אומר לי המכה: בוא איתי לבלוק 10 ואני אסביר לך.
"בבלוק 10 היה היהודי המבוגר והאחראי על כל המחנה. הלכנו יחד, וסיפרתי לאחראי על המכות רצח שקיבלתי מאותו אדם. שאל האחראי את המכה: 'למה הכית אותו?'
"'פשוט מאוד' – עונה המכה- 'ראיתי את רייכנברג מחייך, לא פעם ולא פעמיים, ואם הוא מחייך סימן שהוא לא רעב, סימן שהוא שבע. מי שרעב עד מוות לא מסוגל לחייך. ואם הוא שבע, סימן שהוא קיבל אוכל יותר מכולנו, ולכן יש לו כח לחייך. הנאצים ימ"ש לא מחלקים אוכל בחינם, גם לא גרם אחד, ומכאן המסקנה פשוטה – שאותו שלמה רייכנברג משתף פעולה עם הנאצים ימ"ש, והוא מלשין עלינו, ולכן נתתי לו כאלה מכות'.
"שאל אותי האחראי: 'שלוימי, מה בפיך, מה תענה לו, הרי יש פה טענה?'
"אספר את האמת – אמרתי. הצלחתי אני ועוד מספר חברים להגניב למחנה תפילין, ואין יום אחד שאני לא מניח תפילין. הנחת תפילין במסירות נפש כל כך משמחת אותי, אז אמנם אני שבר כלי, לקחו את ההורים שלי ואת המשפחה שלי, אני מיוסר כולי, אני רעב עד מוות, אבל התחושה שלי היא שאני מנצח את השטן בבית שלו, וזה כל כך משמח אותי, ולכן אני פשוט מחייך".
(הרה"ג רבי חזקיהו יוסף קרלינשטיין שליט"א – 'מדברי המגידים')