מֵהלכות הגעלת כלים לפסח
* כלי הטעון הגעלה, אשר הוסיפו עליו תוספת כלשהי באמצעות דבק, ברגים וכדומה – אם התוספת נוספה לכלי לפני ששימש לחמץ, אין צורך להסירה לפני ההגעלה.
* כלי ש'נכבש' בו חמץ, כלומר ששהה בתוכו נוזל צונן של חמץ במשך עשרים וארבע שעות רצופות – וכבישה נחשבת לענינים מסוימים כבישול – ניתן להכשירו לפסח בהגעלה או ב'עירוי שלושה ימים'.
* כיסוי מתכת של סיר חמץ – טעון הגעלה, כיון שהאדים עולים אליו תדיר בשעת הבישול, ולעיתים גם התבשיל עצמו נוגע במכסה, והוא בולע טעם חמץ.
* מיקרוגל המצופה מתכת – נחלקו הפוסקים אם ניתן להכשירו לפסח על ידי אֵדים, דהיינו באמצעות הנחת כלי עם מים בתוכו, אשר יתאדו בעת הפעלתו.
* מדוֹכה שדכו בה מאכל או תבלין חריף יחד עם פירורי לחם – לדעת השולחן ערוך ניתן להכשירה בהגעלה. ולדעת הרמ"א, מדוֹכה שניתן להכשירה ב'ליבון', יש להכשירהּ ב'ליבון קל'.
* מגרדת ('פומפיה') של חמץ – לדעת הרמ"א אין להשתמש בה בפסח אף לאחר נקיון והגעלה אף כדי לפורר מאכל צונן שאינו חריף. ואף בדיעבד, המאכל אסור באכילה.
* מַרְדֶה העשוי עץ, שמוציאים בעזרתו את המצות מהתנור – אם אירע שהשתמשו בו למצה שהחמיצה לפני הכנסתה לתנור, לא ניתן להכשירו בהגעלה, משום שהוא בולע את טעם החמץ בחום ישיר ללא נוזלים; והוא טעון 'ליבון', ובליבון לא ניתן להכשירו מפני שהוא עשוי עץ.
* מפות שולחן מבד ומגבות של חמץ – ניתן להשתמש בהן בפסח לאחר כביסה במכונה בחום הגבוה מ־40 מעלות צלזיוס.
* ארונות שמאחסנים בהם במשך השנה חמץ שאינו חם, ושולחן שנזהרים שלא יגע בו מזון חם – אין צורך להגעילם לפני הפסח, אך כמובן חובה לנקותם היטב.
הכשרת כלי קמח ובצק לפסח
* משטחי לישה וקערות בצק של חמץ העשויים מעץ – נחלקו הפוסקים אם מותר להשתמש בהם בפסח לאחר הגעלה. ואם הם עשויים מתכת – ניתן להכשירם בהגעלה, ולכתחילה יש להכשירם ב'ליבון קל'.
* כלי בצק ולישה של חמץ, גם באופן שאסור להשתמש בהם בפסח, ניתן לכסותם במפה, בסדין, וכדומה, ולהניח על גביהם מאכלים צוננים. ויש אומרים שלכתחילה אין לנהוג כן.
* נפת קמח – לדעת השולחן ערוך ניתן להכשירהּ לפסח על ידי ניקויהּ מכל שאריות הקמח, שפשופה במים היטב, והגעלתהּ. אבל לדעת הרמ"א אסור להשתמש בה בפסח אף לאחר נקיון והגעלה.
* כלי המשמש במשך השנה לאחסון קמח – אסור להשתמש בו בפסח אף לאחר הגעלה, אלא אם כן מילאוהו במים, והניחוהו כך למשך זמן מה, וניקוהו היטב לפני ההגעלה.
הלכות שונות ב'בליעת' איסור בכלים
* סכין בשרית שחתכו בה מאכל חריף, ואחר כך ריסקוהו במדוֹכה – טעם הבשר שבלע הדבר החריף מהסכין, נבלע במדוֹכה, וכשדכים בה לאחר מכן תבלין אחר, התבלין בולע אף הוא מטעם הבשר.
* אֵדֵי תבשיל לח, דינם בנוגע ל'בליעה' בכלים, כדין התבשיל עצמו. אולם, לגבי מאכל יבש וחם, כגון לחם בשעת אפייתו – נחלקו הפוסקים אם דין האדים כדין המאכל.