יום שני ג' בניסן תשע"ח
האם מותר לנעול בשבת ברשות הרבים נעל שבתוכהּ מדרס אורתופדי?
בעבר, היה מקובל להניח קש בתוך הנעליים כדי לרפדן, וכתבו הפוסקים שמותר לצאת בשבת לרשות הרבים עם נעל סגורה שבתוכה קש; אך אין להקל בכך אלא בשעת הצורך, משום שהדבר עשוי להֵראות כהערמה על מנת להוציא את הקש לצרכים אחרים.
ברם, נעל שיש בתוכה מדרס אורתופדי, רפידה נגד זיעה, 'ספידה', וכיוצא בהן – מותר לצאת עמה בשבת לרשות הרבים, כיון שברור לַכֹּל שאביזרים אלו הוכנסו לנעל אך ורק לצורך ההליכה.
ונעל פתוחה, כרוב נעלי הבית המצויות בימינו – אסור לצאת עמה לרשות הרבים כשבתוכה אחד מהאביזרים הנ"ל, כיון שהוא עשוי לנשור מתוך הנעל ברשות הרבים, ואזי קיים חשש שיטעו ויטלטלוהו ארבע אמות; ונחלקו הפוסקים אם מותר לצאת עם נעל כזו אף ללא כל אביזר בתוכה, כיון שקיים חשש שהיא עצמה תישמט מרגליו.
[שו"ע שג, טו, משנ"ב מח-מט, ושעה"צ מג; ביאורים ומוספים דרשו, 22 ו־26]
האם מותר לחגור 'גארטל' ברשות הרבים?
חֲפָתִים, המשמשים לרכיסת הלולאות שבשרוולי החולצה – הורו הפוסקים שנחשבים כחלק מהחולצה, ומותר לצאת עמהם בשבת לרשות הרבים, למרות שאינם מחוברים לבגד; ויש שהתיר זאת אף כשאינו רוכס בהם בפועל את הלולאות, והם מושחלים רק באחת מהלולאות.
וכן חגורה המושחלת בלולאות הבגד, וכל שכן חגורה התפורה במרכזהּ לבגד, או מחוברת אליו באמצעות כפתורים – כיון שמושחלת בבגד בקביעות או מחוברת אליו, נחשבת כחלק ממנו, ומותר לצאת עמה לרשות הרבים גם כשאינו חגוּר בה.
אולם, חגורה שאינה מושחלת בלולאות, ולא מחוברת לבגד - כגון אבנט (= גארטל) – מותר לצאת עמה לרשות הרבים רק בחגירה מהודקת, ולא בחגירה רפויה, מחשש שתיפול מעליו ברשות הרבים, ואזי קיים חשש שיטעה ויטלטלנה ארבע אמות.
[ביאורים ומוספים דרשו שג, 29]
נשיאת זריקת אינסולין בשבת ברשות הרבים
בזמן חכמינו ז"ל היה מצוי השימוש בפלפל מזַן מסוים, או גרגיר מלח, כרפואה למחלות מסוימות של הפה והשיניים, באמצעות החזקתם בחלל הפה. והתירו חכמינו ז"ל את נשיאתם בפה בשבת ברשות הרבים, כאשר היו מונחות בו מערב שבת.
ובהקשר זה דנים הפוסקים בקשר לנשיאת תרופות ברשות הרבים בשבת, כאשר החולה עלול להזדקק להן בדחיפות, וכגון זריקת אינסולין לחולה סֻכֶּרֶת.
ויש שהתיר להוציא את התרופה ב'שינוי' בלבד, למקום שאינו מוגדר כרשות הרבים מדאורייתא, במידה וההליכה היא לצורך מצוה; (ויקפיד שלא לעצור במהלך ההליכה). אך בהעדר אחד מתנאים אלו, אין לצאת עם התרופה, כיון שבניגוד לתרופות הנ"ל, תרופה זו אינה משמשת את הנושאהּ בשעת נשיאתה.
[שו"ע שג, טו, מז; ביאורים ומוספים דרשו, 24, 25 ו־27]