היום נלמד: יציאה ממקום האכילה
יום רביעי י"ד בכסלו תשע"ז
כללי הברכות כשרוצה באמצע אכילה להמשיך לאכול במקום אחר
אסור לאדם לצאת באמצע אכילה או שתיה אל מחוץ לבית שבו אוכל. ואם יצא וחפץ להמשיך לאכול, בין במקום הראשון ובין במקום אחר - לדעת השולחן ערוך, יברך תחילה ברכה אחרונה על מה שאכל, ויברך ברכה ראשונה שנית לפני המשך אכילתו, ולדעת הרמ"א לא יברך אלא ברכה ראשונה, ובסיום אכילתו יברך ברכה אחרונה. בנוסף, לדעת השולחן ערוך דין זה אמור בכל המאכלים והמשקאות, אך לדעת הרמ"א, במאכל הטעון ברכה אחרונה במקום האכילה - דהיינו: פת, ויש אומרים גם מיני דגן, ויש אומרים גם זיתים, תמרים, ענבים, תאנים או רמונים - אם היתה דעתו בשעת הברכה, או אף לפני הברכה בסמוך לה, לצאת ממקומו, רשאי לכתחילה לצאת ולהמשיך באכילתו; ואם לא היתה דעתו לכך, אינו רשאי לצאת, אך בדיעבד ימשיך באכילתו ללא כל ברכה. [סעיף א, הקדמת המשנ"ב וס"ק ב, ז ו־ח; ביאורים ומוספים דרשו, 1, (7 ו־9)]
באיזה מקרה מותר לכתחילה לגרום לחיוב ברכה מחודשת על האכילה?
כאמור, לדעת השולחן ערוך, היוצא באמצע אכילה אל מחוץ לבית שאוכל בו, צריך לברך ברכה אחרונה על מה שאכל, ולברך שנית על המשך אכילתו, אך לדעת הרמ"א, באכילות מסוימות אין לברך שנית בדיעבד, ובתנאים מסוימים ניתן אף לצאת לכתחילה. ונחלקו פוסקי ספרד אם רשאים בני ספרד לברך כדעת השולחן ערוך, או שאף בזה נאמר 'ספק ברכות להקל' ולא יברכו; ולכתחילה - יש אומרים שראוי אף לבני אשכנז להחמיר כדעת השולחן ערוך, שכל האכילות שוות הן, ולא יצאו מהבית שבו אוכלים. ומי שיצא ידי חובת ברכה ראשונה רק בדיעבד, כגון שבֵּרך 'שהכל' על מיני מזונות - יש שהתיר לכתחילה לצאת ממקום האכילה באופן המצריך ברכה; ויש שחולק על כך, ומתיר לנהוג כן במקרה שהתעורר ספק שמא צריך לברך שנית. [ביאורים ומוספים דרשו, 2-3]
האם מותר להכנס לחדרי השינה באמצע האכילה?
כשם שאסור לצאת באמצע אכילה מהבית שבו אוכל, כך אסור לצאת מהחדר שבו אוכל אל חדר אחר באותו הבית, כיון שלדעת ראשונים רבים, וכן פסקו השולחן ערוך והרמ"א, נחשבת יציאה זו כיציאה אל מחוץ לבית הנ"ל; אולם, ראשונים רבים חולקים על כך, ולכן, בדיעבד, אם יצא מחדר לחדר וחפץ להמשיך ולאכול, לא יברך ברכה אחרונה ולא ברכה ראשונה על המשך אכילתו, אלא ימשיך באכילתו כרגיל, ויברך רק ברכה אחרונה בסיום אכילתו. ואם היתה דעתו לכך בשעת הברכה, מותר לעבור מחדר לחדר; והמקל אף כשלא היתה דעתו לכך, אין למחות בידו. והרגיל לצאת לכל חדרי הבית בשעת האכילה, נחשב כאילו דעתו לכך בשעת הברכה, ואף אם נכנס לחדר שאין אוכלים בו, כגון חדר אמבטיה, וכל שכן למטבח וכדומה. [הקדמת המשנ"ב וס"ק ג; ביאורים ומוספים דרשו, 6]