הרה"ח רבי שמואל גנץ זצ"ל, מחשובי חסידי ויז'ניץ, היה יהודי ירא שמים, דבק בעבודת ה' ותלמיד חכם חשוב. האדמו"ר בעל ה'ישועות משה' זיע"א נהג לכבדו בקביעות מידי ליל שבת קודש בעת עריכת השולחן הטהור, וקבע שהוא ישורר את הניגון: 'אז ביום השביעי נחת'. רבי שמואל היה משורר חרוז אחד, והציבור היה מזמר אחריו וחוזר חלילה, וכך נמשך המנהג במשך רבות בשנים.
עם השנים, כאשר הזקין רבי שמואל, הוא נכנס אל הרבי ואמר לו כי כבר תשו כוחותיו, והוא מתקשה לזמר מידי שבת את הניגון, ובפרט שכרוכה בדבר זה גם טירחה דציבורא. 'לכן, אם הרבי יוסיף לכבדני, אפתח מעתה בשירת הניגון, ולא אזמר את כולו חרוז אחר חרוז לפני הקהל, אלא כולם יזמרו את הניגון יחד עמי עד תומו!' אמר.
כעבור מספר שנים העיד רבי שמואל, כי מעת שנשא את בקשתו בפני הרבי, לא שרו בטיש כלל את הניגון 'אז ביום השביעי נחת'.
עם השנים הלך רבי שמואל והזדקן, עד שכבר לא היה לו כח להישאר עד סוף הטיש, ולפיכך החל לעזוב את בית המדרש מיד לאחר ברכת המזון. לאחר מספר שבועות, כשהרבי שם לב כי רבי שמואל נעדר בקביעות בעת עריכות השולחן, הוא החל לשיר את הניגון, ומיני אז שוררו אותו מידי שבת בשבתו בשלימותו.
רבי שמואל, אשר היה מודע למתרחש והבין את עומק הנהגתו הטהורה של הרבי, אמר לסובביו כי בכך שהרבי חזר לשיר את הניגון, הוא גילה כי עז היה רצונו מאז ומתמיד לשיר את הניגון מדי שבת, ואף על פי כן לא שר את הניגון בבית המדרש כדי שלא לפגוע בכבוד זולתו. זאת למרות שרבי שמואל עצמו היה זה שהציע לרבי מרצונו כי מכאן ואילך רק יפצח בנידון, ולאחר מכן יזמרו כולם יחדיו.
מי שהכיר את האדמו"ר בעל ה'ישועות משה', ידע היטב, כי הוא לא פסח מימיו על שום זמר בשולחנו הטהור. בקושי היה מוותר בשבת חול המועד ומשמיט את אחד הניגונים. למרות זאת הוא התאפק במשך מספר שנים, ולא שר את הניגון, כדי שלא תחלש דעתו של רבי שמואל, שהיתה לו חזקה לשיר את הניגון חרוז חרוז לפני הקהל במשך שנים.
הרבי הגדיל לעשות ולא חידש את המנהג עד שרבי שמואל החל לעזוב את הטיש מיד לאחר ברכת המזון. וגם זאת לא עשה בשבוע הראשון אחר עזיבתו, ואף לא בשבוע השני, אלא רק לאחר שעקב וראה במשך כמה שבועות, כי רבי שמואל עוזב בקביעות את הטיש לאחר ברכת המזון.
רק כאשר היה הרבי סמוך ובטוח כי לא תיגרם לרבי שמואל כל עגמת נפש, חזר הוא לשורר את הניגון מידי שבת, וכך נהג עד סוף ימיו.
מסכת ברכות, הראשונה בששה סדרי משנה, מתחילה בשאלה 'מאימתי קורין את שמע בערבית'…, ופותחת בדברי רבי אליעזר וחכמים – 'עד חצות'.
רבי אליעזר הוא התנא הראשון המוזכר בש"ס, ולא בכדי. עובדה זו באה להזכיר לכל יהודי שלומד תורה להעמיד לנגד עיניו את דבריו של אותו רבי אליעזר, המובאים בגמרא (ברכות כח ע"ב): "תנו רבנן: 'כשחלה רבי אליעזר, נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו: 'רבינו, למדנו ארחות חיים, ונזכה בהן לחיי העולם הבא'. אמר להם: 'הזהרו בכבוד חבריכם, ומנעו בניכם מן ההגיון, והושיבום בין ברכי תלמידי חכמים, וכשאתם מתפללים, דעו לפני מי אתם עומדים, ובשביל כך תזכו לחיי העולם הבא'".
כאשר ביקשו תלמידיו של רבי אליעזר שילמדם ארחות חיים, לא פתח אלא ב'הזהרו בכבוד חבריכם'. את ההנחיה הזו חובה על כל אחד מאיתנו לזכור ולהפנים כבר מתחילת עבודתנו – אף אם זוכה אתה ללמוד ולהבין דף אחרי דף ומסכת אחרי מסכת, לעולם – הזהר בכבוד הזולת, בין אם הוא לומד כמוך ובין אם לאו.
בדרך אגב נציין, כי המהרש"א מציין לגבי מימרא זו של 'הזהרו בכבוד חבריכם', כי רבי אליעזר אשר אמרה הוא אותו רבי אליעזר שאמר: 'יהי כבוד חברך חביב עליך כשלך' (אבות ב, י), וניתן ללמוד מכאן כמה חשיבות ראה רבי אליעזר בזהירות מוקפדת בכבוד הזולת.
(כבודם של ישראל)