הרב יוסף מאיר האס
פשט את ה'ז'ובע' להרגיע את המחלוקת
מעשה שהיה בביכה"נ של 'בתי ברוידא', כשאחד המתפללים החליט ברוב קנאותו לתלות בביהכ"נ מודעה בנושא השנוי במחלוקת בין גדולי הדור. מכיון שהיה ברור לו כי מודעה כזו לא תשרוד בביהכ"נ יותר מרגעים מספר, התחכם ועשה מעשה חצוף. בערב שבת, מספר דקות קודם כניסת השבת, הלך והדביק את המודעה על צידי הבימה של ביהכ"נ, לאחר מכן נטל טלית ישנה ופרש אותה על המודעה, באופן שהבאים קודם שבת לא יבחינו במודעה. כצפוי, במהלך קבלת שבת, הוסרה הטלית ונגלתה המודעה. הרוחות סערו וגעשו, הייתכן כזאת, להדביק בתוככי ביהכ"נ על הבימה, מודעה כזו?!
עד מהרה הגיעה המהומה לאוזני הגאון רבי פנחס עפשטיין זצ"ל ראב"ד העדה החרדית, שישב במזרח ביהכ"נ וקם מיד לפתור את הבעיה בחכמתו המרובה. הוא פסע אל הבימה, כשכולם צופים ומשתהים לדעת מה יעשה. כשהגיע אל הבימה, פשט את ה"ז'ובע" אותו לבש מעל הקפטן, כמנהג ירושלים ופרש אותו על המודעה כשהוא מכריז: "לאיש מהמתפללים אין רשות לנגוע ב"ז'ובע" שלי עד מוצאי שבת". כך שקטה והורגעה המחלוקת שאיימה להתלקח, בזכות תושייתו ופקחותו הרבה.
("המבשר תורני" ויחי תשע"ה עמ' טז)
אנשים כערכנו
מעשה שנפגש מרן הרה"ק בעל 'אמרי אמת' זי"ע מגור, עם אדמו"ר פלוני שאבותיו האדמו"רים היו צאצאים לשושלת קאצק וגור. אמר לו ה'אמרי אמת': "אבותינו היו אנשים גדולים ויכלו אפוא גם לריב ביניהם, אבל אנחנו אנשים פשוטים וקטנים, וביכולתנו לחיות בשלום יחדיו"…
")ראש גולת אריאל" ח"א עמ' תנח)
אשרי משכיל אל דל
סיפר מרן הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ"ל, את הסיפור הזה על מרן הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור זצ"ל מקובנה, שהיה מפורסם כבעל לב טוב בצורה מופלאה ומופלגת ביותר
פעם אחת קיבל רבי יצחק אלחנן מכתב ובו שאלה מסוימת, אך למקרא המכתב ראה מיד שיש לזה תשובה פשוטה ויש על כך פסק מפורש של הש"ך, לכן התפלא מאד על שמפנים אליו שאלה שכזו. תוך כדי כך נזכר כי לרב מרא דאתרא שמעירו נשלח אליו המכתב, יש לו מחלוקת מסוימת בעירו ומן הסתם הוא נכשל ופסק נגד הש"ך, ואז ירימו חרב המחלוקת נגד הרב שלהם, ויעידו כמובן על כשלונו ברבים… מה עשה הגאון הצדיק בעל הלב הטוב והרחמן? הלך וכתב מכתב תשובה על השאלה הזאת שלא כמו שכתב הש"ך. אבל מיד אחרי זה, הריץ מברק ובו הוא מודיע שמה שפסק בתשובתו במכתב הקודם, הוא שלא כדין, כי באמת כתוב בש"ך מפורש שלא כך הוא הדין…
והיה מרן הגרא"ז מלצר מסיים סיפור זה בבכי והפטיר: "הנה כי כן, כאשר כבר רוצים לעשות טוב, צריך גם רעיון כיצד לעשות את הטובה הזו, ובזה היתה גדלותו של רבי יצחק אלחנן, שהיה מסוגל לכתוב נגד ש"ך מפורש, ואחרי זה להודיע שהוא טעה, וממילא לא יעיזו שוב בעלי המחלוקת שם להרים ראש נגד הרב מרא דאתרא שלהם, כי אם רבי יצחק אלחנן יכול לטעות, מה יכולים הם לטעון כלפי רב העיר שלהם?!"…
(שאל אביך ויגדך" ח"א עמ' רפג)
(מתוך 'המבשר')