ובאו כולם בברית יחד
מי שעובר בעשור האחרון בבתי החולים בארץ נוכח בקדוש שם שמים גדול. בחדרי הניתוחים נמולים אלפי יהודים שעלו מברית המועצות, ונכנסים תחת כנפי העם היהודי. התופעה לובשת ממדי ענק, ומכל עבר שומעים על בריתות המוניות. אני עצמי שמעתי שבבית החולים "איכילוב" נסגרו, בזמנו, בימי ששי, כל חדרי הנתוחים, וכל הציוד עבר לשמוש המוהלים, כאשר רופאים יראי אלוקים ניצבים לידם.
בשל מה זכינו לכך שיהודים בני ארבעים, חמישים ואפילו ששים, שבעים שנה ויותר, מסכימים למסור את עצמם למילה?
חשבתי לבאר זאת על פי המובא במדרש, שישמעאל בא בתביעה לקב"ה שלכאורה הוא יותר צדיק מאחיו, יצחק. הוא נימול מתוך כאבים בגיל שלוש עשרה, שאז הנסיון הוא יותר גדול, ואילו יצחק נימול כשהוא בן שמונת ימים.
לכן, לפני ביאת המשיח, רוצה הקב"ה להזים את טענותיו של ישמעאל ולסתמן, ולהוכיח לו שגם בניו אהוביו מוכנים למול את עצמם לא רק בגיל שלוש עשרה, אלא אף בגיל זיקנה ושיבה.
על בריתך שחתמת בבשרנו ועל תורתך שלמדתנו
אחד מתלמידיו של הגאון רבי חיים פינחס שינברג זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה אור', סיפר לנו על מעשה שהיה בעת שהגאון הוזמן להיות סנדק בברית של בן תלמידו.
לאחר קיום המצוה, שאל בעל השמחה את רבו האם יוכל להשתתף גם בסעודת הברית הנערכת בהשתתפות בני המשפחה. הגרח"פ השיב שהוא מצטער שאין בידו אפשרות לקיי•ם את המשאלה הזו, כיון שהוזמן לברית נוספת, והוא נאלץ לעזוב את המקום באופן מידי.
בעל השמחה, שהיה אחד ממקורביו של ראש הישיבה, ידע בודאות שהגרח"פ לא הוזמן באותו יום לברית נוספת, והיו דבריו של הגאון לפלא בעיניו.
הוא העז פניו, ושאל את הגרח"פ לפשר הדברים. ראש הישיבה חייך ואמר: "הנך צודק שלא הוזמנתי לברית מילה נוספת, אבל הוזמנתי לקים את הברית עליה נשבענו כלנו, כל עם ישראל, ושעליה נאמר (דברים כ"ט, א) "לעברך בברית ה' אלקיך ובאלתו", שהיא הברית לקיום התורה וללמודה…".
על תורתך שלמדתנו
פעם הובאה לכולל 'בית דוד' תמונה של מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, שצולמה בביתו, כאשר באו אליו בשאלה דחופה בעת שעסק בלימודו.
הבטתי בתמונה ואמרתי לסובבים אותי:
"בואו ונשים לב: מורי חמי נמצא עתה באמצע הלימוד. הגמרא פתוחה לפניו. אלא שהגיעה שאלה דחופה ויש להשיב עליה, ולכן הוא נאלץ להוציא ראשו לרגע מהגמרא.
אבל הביטו וראו שביד ימינו הוא מחזיק חזק את הגמרא, וביד שמאלו הוא משאיר את האצבע בתוך הרש"י, כדי שברגע שיסים להשיב, יוכל תכף ומיד לחזור ללימודו, ולא יצטרך לחפש את הרש"י שבו עסק"…
על תורתך שלמדתנו
בעת שנערכו ה'תנאים' שלי בבית מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב זצ"ל, נשמעו דפיקות בדלת, ובפתח נראו גבאי בית המדרש 'תפארת בחורים' שהודיעו לחמי שהגיע זמן השיעור.
ללא אומר ודברים, קם הרב אלישיב ממקומו. אמר לי: "זייט מיר מוחל", עזב את כל הכבודה והלך למסור את השיעור.
כשחזר לביתו, פגש שם את הגאון רבי אליעזר גולדשמידט זצ"ל, ובין השנים התפתחה שיחה בענין מבחני הדינות שנערכו באותו יום. בין לבין העלה הגר"א גולדשמידט כמה שאלות קשות שהיו במבחן. ומו"ח החל להתפלפל עמו בסבך הסוגיות הקשורות לשאלות הללו.
ולא היו אלו 'וערטלאך', אלא דברים העומדים ברומן של הסוגיות הקשות בש"ס. בעקבות כך נזכרתי בגמרא המספרת על תנאים שבאו לשוק הבהמות כדי לרכוש בהמה, ונפגשו שם עם הנשיא שגם הוא ביקש לקנות בהמה לנשואי בנו, ודברו שם כל העת בסוגיות הקשות והסבוכות שבש"ס.
להורות לנו לדורות שגם בהיותך בשוק, וגם אם מדובר ביום חתונת בתך, אינך פטור מלמוד תורה, ומלדון בשאלות קשות.
ועל תורתך שלמדתנו ועל חיים
בואו ונשמע על כח התורה, כקרש הצלה לחיים, עד היכן הוא מגיע.
אביו של הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, חלה פעם בצורה אנושה, והרופאים כמעט הרימו את ידיהם מרפואתו. בבתי הכנסת בירושלים הרבו להתפלל עליו, אולם המצב הלך והחמיר.
כשבאו וספרו את המצב הקשה לבנו של החולה, הפוסק הנודע בשערים הגאון רבי ישראל יעקב פישר זצ"ל, עמד ואמר: "רבונו של עולם, הריני מקדיש את שבעה עשרה דפי הגמרא שלמדתי היום, לרפואתו של אבי"!
בני המשפחה מספרים שהתקים בו, ברבי ישראל יעקב, הפסוק "עוד הם מדברים ואני אשמע" (ישעיה ס"ה, כ"ד), וברגע שאמר הגר"י מה שאמר, חלה הטבה במצבו של האב, והיה זה נס ופלא, שגרם לתדהמה רבה בקרב הרופאים.
אבל בכך לא תם הסיפור הפלאי. אביו של הגאון, קם והתהלך כאחד האדם, וכאשר חלפו בדיוק שבע עשרה שנים, מיום אל יום, מאז הקדיש הגר"י את שבעה עשר הדפים לאביו, נפטר האבא לבית עולמו.
ללמדנו על הזכות הגדולה הטמונה בלימוד התורה, ואשר בכוחה להציל אדם אף ממות לחיים, כפשוטו!
(מתוך הגדה של פסח 'חישוקי חמד')