מספר הרב פנחס זרביב שליט"א: מעשה בחברותא שלי, הרב ד. נ. שליט"א, שמשפחתו גדלה והיה צר לו המקום, והחליט להרחיב את דירתו – לסגור את המרפסת על ידי שיעשה לה חלונות ויוסיף לה גג נפתח. אמר ועשה. הלך לקבלן, והחל בבניה, בהשקעה של 30,000 ₪.
אחד השכנים משום מה החליט להלשין לעירייה שיש כאן שכן שסוגר את מרפסתו בלי אישור, וכמובן שזו הזדרזה לשלוח לו פקח שיתן לו דו"ח ויזמין אותו למשפט.
וכאן התחיל כאב הראש הגדול. הוא הלך כמובן להתייעץ עם העסקנים שמבינים בדבר, והם אמרו לו שהדרך היחידה לצאת מזה היא, להוציא רישיון להרחיב את הדירה, ואז הטענה שתישאר עליו היא מדוע בנה בלי רישיון מראש, ועל כך אמנם יקבל קנס, אבל לא יצטרך לפרק את הבניה.
אי אפשר לתאר כמה שעות וכמה ביטול תורה נגרמו לו מכך, מלבד עגמת נפש והטרדה העצומה. כמובן, הדבר הראשון שעולה בראש הוא – 'אני חייב לברר מי עשה לי את זה, אני חייב 'לטפל' בו. אני רוצה לראות את הפנים שלו, להסתכל לו בעיניים. לדעת מי המושחת הזה. יתכן שהוא נראה מדקדק בקלה כבחמורה, יתכן שכלפי חוץ הוא אפילו מראה לי שהוא שמח שבניתי ומאחל לי הצלחה, אבל מתחת לפני השטח הוא הלשין עלי ורוצה ברעתי'…
הסקרנות לדעת מי זה היתה כה גדולה, אבל האיש החליט: 'אני לא רוצה לדעת בכלל מי עשה לי את זה. אני מוחל לו בלב שלם'.
במשך תקופה של שנה וחצי לפחות הוא התגלגל בבתי משפט. אבל הוא תמיד אמר: 'אני לא רוצה לדעת מי עשה לי את זה, אני מוחל לו בלב שלם. הכל משמים, גם בלעדיו זה היה מגיע לי'.
ואת הסיעתא דשמיא שלה הוא זכה בזכות החלטה כבירה שכזו, אי אפשר לתאר.
כאמור, היה עליו להוציא רישיון למרפסת שהוא סגר, ולשם כך היה עליו לשכור שירותי אדריכל. כאשר השכנים שמעו זאת, התחילו גם הם להתעניין על האפשרות להרחיב את הדירה שלהם, ואז הוא אמר להם – היות ואני שוכר אדריכל, ניקח את זה כולם ביחד, וכך זה יהיה זול יותר.
יחד עם כל השכנים הם ביקשו מהאדריכל תוכניות והתרי בנייה להוסיף שניים וחצי חדרים. הדירה שלו הייתה בת שני חדרים, ואחרי התוספת היא תהיה בת ארבעה וחצי חדרים. כולם השתתפו בהוצאות האדריכל, ואכן הרחיבו ביחד את הדירות.
אך למרות זאת, לו היתה בעיה מיוחדת. לפי החוק הוא לא היה יכול לקבל רישיון לסגירת המרפסת – זו שבגללה הוא נכנס לכל העסק – וזאת מכמה טעמים שאין כאן המקום לפרט. הוא ניסה ללכת לכל מיני עסקנים שאולי יוכלו לעזור לו, אך כולם אמרו שאין להם יכולת לעזור.
אם עד עכשיו הוא תלה מקצת מתקוותו בבשר ודם, עכשיו הוא הבין שרק מהקב"ה יכולה לבוא הישועה. הוא ישב והתפלל לה' מעומק הלב, שיעזור לו בזכות המחילה שלו לשכן המלשין, כי אין אף אחד שיכול לעזור לו, והוא תלוי רק בהקב"ה.
וכך הוא ניגש למשפט, וזאת לאחר שלושה דיונים שבהם לא הצליחו להגיע לעמק השווה, ובין דיון לדיון היתה הפסקה של יותר מחצי שנה.
והנה, למרבה התדהמה אומרים לו בבית המשפט שהאדריכל נתן לו היתר לסגור את המרפסת, וזאת משום שבהיתר שניתן לכל השכנים היה כלול היתר לבניית מרפסת, והם עשו חשבון שהרי לו יש כבר מרפסת, ועל כן כנראה שהכוונה שהוא יכול לסגור את המרפסת שכבר בנה. מה שכן, תבעו אותו רק על כך שהוא בנה בלי היתר, ורק אחר כך הוציא על זה היתר. ועל כך הורה השופט לתובע מטעם העיריה לצאת החוצה יחד אתו ולהתפשר על גובה הקנס שישלם.
ואכן הם יצאו והסתדרו על גובה הקנס – שלושה וחצי אלף שקל, בתשלומים לשנה וחצי, וזאת במקום קנס של 7000 ש"ח.
היה זה נס גדול, שאנשים מלומדים וחכמים כשופטים, לא יודעים להבין מסמך אדריכלי פשוט, שמעולם לא התיר לו לסגור את המרפסת…
אבל הנס עדיין לא הסתיים כאן.
הפקידה האחראית בעירייה על הוצאת הרישיונות והיתרי הבניה, היתה עימם כמה פעמים בבית משפט, וטענה תמיד בתקיפות שמי שמוציא בלי רישיון צריך להרוס לו את התוספת בכל מחיר, והתעקשה על כך
פקידה זו היתה אחראית על אגף הבנייה בעייריה, ששם היו צריכים להוציא טופס 4. הם ניגשו אליה כדי להוציא טופס 4, והיא התפלאה מאוד לגלות שבית משפט לא שם לב לטעות… אבל היות והיא לא יכלה לעשות כלום בנידון, היא אמרה: "כל עוד אני כאן – אין שום סיכוי שתקבלו טופס 4. בבית משפט ניצחתם, אבל אני לא נותנת לכם טופס 4 עד שתפרקו את הגג של המרפסת".
מיודענו נשא תפילה לבורא עולם שיעזור לו להוציא טופס 4. הוא הלך להתייעץ עם אחד שמתעסק בעניינים אלו ויש לו קשרים, אולם כאשר אותו אחד פנה לאחראית הנ"ל, היא אמרה לו: "למרות הקשרים שיש לך כאן באגף – לאדם הזה אני לא אתן בשום אופן טופס 4 עד שיפרק את הגג של המרפסת".
אבל ישועת ה' לא בוששה לבוא.
אותו עסקן בעל קשרים, מכיר כל אבן במשרד של היתרי הבניה, והוא נזכר שלמרות שהפקידה הזו נמצאת שם תמידים כסדרם, ונדיר שתיעדר אפילו יום אחד מהעבודה – בכל זאת פעם בחמש שנים היא יוצאת לנופש למשך חודש. הוא ניגש לברר האם עברו חמש שנים מהפעם האחרונה, ולמרבה הפלא גילה שבעוד חודש היא צריכה לצאת לחופש…
הם פשוט חיכו שהיא תצא לנופש, ופקידה אחרת תמלא את מקומה. ממלאת המקום לא ידעה כלל מכל הפרשה הזאת, הם ניגשו אליה וביקשו בתמימות להוציא טופס 4, והיא מיד הוציאה להם את הטופס המבוקש. כאמור, הכל היה באמת מאושר לפי החוק, רק שהפקידה הקבועה סתם התעקשה בגלל אמוציות אישיות.
בכל השתלשלות הדברים ראו כאן את יד ה'. שבדיוק כל השכנים ירצו להרחיב אתו יחד, מה שגרם להוזלה ניכרת בכל ההוצאות; ושבמקום מרפסת אחת הוא יקבל היתר להוסיף עוד שניים וחצי חדרים; ושכל זה קורה בדיוק בזמן שאותה פקידה יוצאת לנופש וכך הכל יסתדר לטובה.
וכמו שאמר לי אותו יהודי: רק בגלל הסיבוכים המשפטיים שנגרמו לי מהמרפסת שסגרתי, הסתובב הדבר שאוציא היתרים להוספת שניים וחצי חדרים. בלי זה, הייתי נשאר עם דירת שני חדרים ובהמשך הייתי חייב לעבור דירה. ואילו עכשיו יש לי דירת ארבעה וחצי חדרים, עם חצר ומרפסת, שאפשר לגור בה עד סוף החיים.
(ע"פ מאמר מאת הרב פנחס זרביב שליט"א בספרו 'למעשה')