יום רביעי כ' באדר תשע"ח
האם יש איסור 'טוחן' בהפיכת לחם לפירורים דקים כקמח?
אחת מל"ט מלאכות האסורות בשבת, היא מלאכת 'הטוחן', שפירושה – חלוקת גוף אחד לחלקים רבים. ויש מהראשונים שכתבו שדבר שנטחן, או שבתחילתו לא היה גוף אחד, והתגבש ונעשה גוף אחד, אין בו איסור טוחן; ובלשון הפוסקים – 'אין טוחן אחר טוחן'. וכן פסק הרמ"א.
ויש אומרים שאין כלל זה אמוּר אלא במאכלים – וכגון פת, שתחילתה בגרגירי חיטה, אשר נטחנו לקמח, ושבו ונעשו גוש אחד על ידי הלישה, ואין בה איסור טוחן, ומותר לפוררה לפירורים – אבל בדברים אחרים, כגון עפר ששפכו עליו מים ועשוהו גוש אחד של טיט, יש 'טוחן אחר טוחן'.
וכמו כן, יש אומרים שלא אמרו שאין טוחן אחר טוחן אלא בדבר שהתקבץ ונעשה גוש אחד בידי אדם, וכגון קמח שנעשה גוש אחד על ידי הלישה, אבל דבר שהתקבץ מאליו, וכגון עפר שנרטב במי גשמים ונעשה גוש טיט – יש בו איסור טוחן.
[שו"ע שב, ז; ביאורים ומוספים דרשו, 38]
האם מותר לומר לגוי לעשות מלאכה בשבת ב'שינוי'?
אמירה לגוי לעשות מלאכה בשבת אסורה מדרבנן. כיֶתר איסורי שבת מדרבנן, מכונֶה איסור זה בשם 'שבות', ואמירה לגוי לעשות איסור דרבנן מכונָה 'שבות דשבות'. אמירה זו מותרת במקרים שונים, ובין השאר, במקרה של 'צורך גדול'.
ודוגמה לדבר: מי שבגדו התלכלך והגוי יכול לנקותו באמצעות עשיית מלאכה דרבנן, ואין לו בגד אחר, והוא נצרך לצאת עם בגד זה לרחוב – רשאי לומר לגוי לנקותו באופן זה.
ובמקרים בהם מותר לומר לגוי לעשות מלאכה דרבנן, מותר גם לומר לו לעשות מלאכה דאורייתא ב'שינוי', כיון שעל ידי כך הופכת המלאכה לאיסור דרבנן.
וכן, מעיקר הדין, מותר במקרים אלו לומר לגוי לעשות מלאכה 'שאינה צריכה לגופה', כיון שלדעת רוב הפוסקים איסורה מדרבנן; אך כיון שלדעת הרמב"ם היא אסורה מדאורייתא, יש להעדיף עשיית מלאכה אחרת דרבנן, וכגון עשיית המלאכה בשינוי.
[משנ"ב שב, לו, ושעה"צ מד; ביאורים ומוספים דרשו, 39]
איזה לכלוך מותר להסיר מהבגדים בשבת?
בגד שנדבק בו לכלוך של בוץ, או תבשיל, וכיוצא בהם – אם הלכלוך יבש, פעמים שיש בהסרתו איסור 'טוחן', כגון אם מדובר בבוץ, או בתבשיל שיש בו איסור טוחן, (וראה לעיל).
ואם אין בלכלוך משום איסור 'טוחן', או שהוא לח, דינו כך: אם לאחר הסרת ממשות הלכלוך ישאר כתם על הבגד – מותר לשפשף את חלקי הבגד זה בזה מצדו הפנימי, כדי שהלכלוך יפול; וכן מותר להסיר את הלכלוך בעזרת הצפורן, או גב הסכין (= צִדה הקהה של הסכין, ויתכן שמותר לעשות כן אף בעזרת צִדה החד של הסכין). אבל אסור לשפשף את חלקי הבגד זה בזה מצדו החיצוני, כיון שפעולה זו נראית כפעולה כיבוס רגילה.
ואם לאחר הסרת הלכלוך לא ישאר כתם על הבגד – מותר להסירו רק מבגד שאין מקפידים על נקיונו; ואילו מבגד שמקפידים על נקיונו – וכמצוי בימינו ברוב הבגדים – אסור להסירו, ולדעת ראשונים רבים, איסור זה הוא מדאורייתא.
[שו"ע שב, ז, משנ"ב לב, לד, לה ו־לו, וביה"ל ד"ה דהוי]