סיפר אברך ת"ח, כי בתחילת השנה שעברה הוציא לאור את ספרו, והחל להפיצו ולמכרו, ובעיקר אצל מנהלי ת"ת שיחלקוהו לתלמידיהם. והנה פנה אליו אחד העומד בראש ארגון נכבד וביקש לרכוש אצלו כמות גדולה של ספרים לתיתם במתנה לכל חברי הארגון, אלא שהתנה עמו שזקוק הוא לקבלה מסודרת, כדי ההוצאה תהיה מוכרת לצרכי מס.
אמנם אברך יקר זה יושב אהלים הוא, ומה לו ולקבלות… ניסה בכה ובכה ולא ידע מאין יבוא עזרו, עד שלא היתה לו ברירה ופתח עסק רשמי למכירת הספר, וכך נתן לאותו מנהל אישור כתוב וחתום שקנה ממנו בכך וכך, וכן נתן עוד קבלות לכמה מנהלי ת"ת, שאף הם ביקשו ממנו זאת מאותו הטעם.
אחר הדברים האלה פרצה ה'מגפה', וכידוע לכל שהרבה עסקים נפגעו ונתמוטטה פרנסתם, ועל כן החליטו אנשי השלטון אשר בארץ מגוריו לתת מענק לאותם בעלי עסקים, וסכום המענק נקבע לפי שיעור הרווח בשנה הקודמת למניינם, שמזה יתברר עד כמה גודל ההפסד בשנה זו.
ומכיוון שהלה הספיק לפתוח את העסק ממש לפני המגפה, על כן החליטו שזכאי הוא לקבל סכום קבוע מדי חדש בחדשו… ומנפלאות ההשגחה העליונה, כי סכום זה ממש הוא הסכום החסר לו בכל חודש מההוצאות שרבות על ההכנסות…
ללמדנו בכפליים. א. אם עסק ה'קבלות' היה נראה כמקשה עליו – הרי נתברר שהיה זה להביא לו רווח הרבה… ב. לעולם אין לו לאדם לדאוג ולחשוב מאין תבוא פרנסתו, כי הרבה שלוחים למקום, והקב"ה יכול לכלכלו באופן שלא יעלה על דעתו כלל , וכדוגמת ה'מגפה' שהיתה הדרך להחיש לו די מחסורו אשר יחסר לו.
*
שמעתי ממכירי הרה"ח רבי שלמה סמסון שליט"א מעי"ת בני ברק, ששהה במשך ג' שבועות בבית החולים כשהוא מורדם ומונשם, ובעזהשי"ת לקראת שמחת תורה הוטב מצבו ובס"ד הצליחו להורידו ממכשיר ההנשמה, אך למגינת לב בני המשפחה עדיין לא הגיב כלל לסובביו, משל שקוע הוא בתרדמה עמוקה.
והנה, לר"ש זה יש קרוב משפחה המשמש כראש ישיבה בחו"ל, ולקראת סוכות חזר לארה"ק, ומחמת שבנו הבחור נדבק בקורונה נכנסו כל בני המשפחה לבידוד עד לקראת שמח"ת – אז הותר לו לצאת מבידודו.
אלא שאחד ממתפללי בית הכנסת שידע מהבידוד ולא ידע מהשחרור, משראהו מגיע לבית הכנסת גער בו וביזהו באופן נורא, ובפחי נפש ובלב שבור חזר לביתו…
במוצאי החג הגיעה השמועה על הבזיונות לאזני בני ביתו של ר"ש, והם התחננו שימסור את זכות הבזיונות והשתיקה לר"ש, וכן עשה. ואז קרה הנס ופלא, כי כעבור זמן קצר – פחות משעה – התקשרו מבית החולים למשפחתו של ר"ש, והודיעו שבעזהשי"ת התעורר משנתו, ואחרי שהות קצרה התקשר בכבודו ובעצמו הביתה וביקש שיביאו אליו את את משקפיו כי הוא רוצה להתפלל…
*
סיפר בעל המעשה, כי בחורף שנת ה'תש"פ, נתגלה שבגופו מקננת מחלה קשה רח"ל, ועבר סדרת טיפולים למגר את המחלה. והנה לקראת סוף החורף נתרגשה ובאה לעולם פרשת ה'מגפה', והזהירוהו הרופאים כי עליו לשמור על עצמו ביותר, בשמירה על גבי שמירה , לבל יפגע בו הווירוס, מאחר שהמערכת החיסונית אצלו חלשה ביותר עקב הטיפולים שעובר ואין בגופו כח להתמודד עם הווירוס, ושלא יהיה אצלו בבחי' 'והיה כל מוצאי יהרגוני' ח"ו…
ואכן קיים בהידור את מצוות 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', והתרחק מחברת הבריות ככל שבידו, אכן 'עצת ה' היא תקום', ואף הוא נדבק באותו נגיף, ונחלש מאוד בתחילה, והיו הכל בטוחים כי בוודאי מצבו יתדרדר שבעתיים ל"ע.
אך ראה זה פלא, לא זו בלבד שהתאושש מצרת הנגיף, אלא שהנוגדנים שהתפתחו בו להילחם עם הווירוס – נלחמו אף במחלה, והמתיק הקב"ה מר במר… (ודאי אין הדברים אמורים ללמוד מכאן להקל ראש בסכנת המגפה, כי עדיין לא נקבע שיש כאן דרך סלולה ורפואה לאותם החולים במחלה… אלא) ללמדנו כי ה'קושי' והצרה שבאה לאדם הם ביד ה', ולטובתו השלימה.
(באר הפרשה)