שבוע טוב | פרשת דברים תשע"ו

 

החומר הנלמד השבוע בתוכניות דירשו:
דף היומי: מסכת בבא קמא דף סח. – עד: ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אליהו אורנשטיין שליט"א
דף היומי בהלכה: מ"ב חלק ב' סימנים קנ"ב עד אמצע הסעיף 'והני מילי' עד סימן קנ"ג ניתן לצפות באתר בשיעורו המרתק של הרב אריה זילברשטיין שליט"א
מוסר: שמירת הלשון חלק ב' פרק כ"ו  עד פרק כ"ז 'ומה יפה'

 

 

 יום ראשון | ג' באב

 

• שאלה מעניינת שנידונה בקרב גדולי הפוסקים, כשתשעה באב חל בשבת ונדחה ליום ראשון, אם יש באותו שבוע דין 'שבוע שחל בו תשעה באב', למנהג בני עדות המזרח שאינם נוהגים את דיני 'תשעת הימים', אלא בשבוע שחל בו. שיטת הסמ"ג היא ששבוע זה יש בו דין שבוע שחל בו, אולם רוב הפוסקים מקלים וסבורים שבשנה זו אין דיני 'שבוע שחל בו'.

 

• בשנת ת"ח נרצח הגאון הקדוש רבי שמשון (ב"ר פסח) מאוסטרופולי, זצ"ל הי"ד

רבי שמשון היה בקי עצום בכל חלקי התורה, ונחשב לאחד מגדולי המקובלים בכל הדורות. העיד על עצמו והעידו תלמידיו שהיה לומד בקביעות עם 'מגיד' שנשלח אליו משמים ולימדו סודות התורה, והמה בכתובים.

רבי שמשון הותיר אחריו מספר חיבורים, וכמה מחיבוריו לא ראו מעולם. אחד מחיבוריו המפורסמים הוא 'אגרת הקודש', שנהוג לקרותה בערבי פסחים, והעיד רבי שמשון בעצמו שכל הקורא אותה, ובפרט בערבי פסחים, אינו ניזוק כל אותה שנה.

ביום שלישי לחודש אב, שנת ה' אלפים ת"ח, נטבחו רבי שמשון ובני קהילתו שבעיר פולנאה. להלן מספר שורות מתוך הספר 'יוון מצולה', שחיבר תלמידו הגה"ק רבי נתן הנובר הי"ד:

והיה בתוכם איש אחד חכם ונבון ומקובל האלקי ושמו מוהר"ר שמשון מק"ק אוסטרופולי. ובא מלאך המגיד אליו בכל יום ולמד עמו סתרי תורה. ועשה המקובל הנ"ל פי' על הזוהר על פי קבלת מהאר"י ז"ל ולא זכינו שיבא להדפוס. ואמר לו המגיד לפי הגזיר' שיעשו תשובה גדולה שלא יבא כך הגזירה רעה. ודרש כמה פעמים בב"ה והזהיר לעם שיעשו תשובה על הצרה שלא תבא, וכן עשו תשובה גדולה בכל הקהילות ולא הועילה כי כבר נחתם הגזירה רעה. וכאשר באו האויבים וצרים על העיר נכנס המקובל הנ"ל לבית הכנסת ושלש מאות בעלי בתים עמו, כולם חכמים גדולים וכולם מלובשים בתכריכין ובטליתו' על ראשיהם ועסקו בתפילה גדולה עד שבאו האויבים לעיר ונהרגו שם כולם בבית הכנסת על אדמת קדש הי"ד.

 

• בשנת תר"ץ נפטר הגאון רבי ישעיה (ב"ר דוד יהודה לייב), זילברשטיין זצ"ל, מגדולי רבני הונגריה בדורו.

רבי ישעיה היה מתלמידיו של בעל הכתב סופר זיע"א, ובהמשך היה מראשי מנהיגי היהדות האורתודוכסית בתקופת כהונתו ברבנות, ובתקופת מלחמת העולם הראשונה פרסם קריאה יחד עם רבה של בודפשט לכלל רבני הונגריה, שיורו לכל היהודים שנאלצו לצאת למלחמה, להפקיד בידי בתי הדין שבעריהם גט על תנאי, שיינתן לנשותיהם אם לא ישובו חלילה מהחזית, זאת כדי למנוע מנשות ישראל להיקלע למצב של עגינות.
החזיק בבעלותו חנות בדים שהפכה בית ועד לחכמים, ותלמידי החכמים בעירו היו סרים לחנותו כדי לפלפל עמו בש"ס ובפוסקים. בהמשך כיהן כממלא מקום אביו בעל ה'שבילי דוד', ברב העיר וויצן, והתפרסם בפרישותו הרבה, עד שאמרו עליו שלא הכיר אפילו את הרחובות הסמוכים לביתו, ושהיה שוכח פעמים רבות לאכול את ארוחת הערב שהוגשה לפניו, ושקוע בתלמודו עד שהיו תלמידיו מודיעים לו שהגיע זמן קריאת שמע של שחרית. זיע"א.

 יום שני | ד' באב

 

• בשנת ג' אלפים תי"ד ביום ד' אב שקלו את הכסף והזהב שהביאו בעליית עזרא מבבל, לבניין בית המקדש השני, ובשנת ג' תכ"ח, ביום זה, החלו נחמיה וסיעתו לבנות מחדש את חומות ירושלים, ונמשכה בנייתן 52 יום.
• בשנת ש"פ נפטר רבי מנחם עזריה (ב"ר יצחק ברכיה) – הרמ"ע מפאנו.

היה מגדולי הפוסקים והמקובלים בדורו. חיבר כשלושים ספרים העוסקים בהלכה ובקבלה, בהם גם פירוש על 'פרד רימונים' להרמ"ק. המפורסם שבספריו הוא 'שו"ת רמ"ע מפאנו', ובין היתר נתמנה על ידי מרן ה'בית יוסף', לפקח על הדפסת ספרו 'כסף משנה' על הרמב"ם.

• בשנת תש"א, נרצח באכזריות הרה"ק רבי שלמה (ב"ר בן ציון) הלברשטאם מבאבוב, זצוק"ל הי"ד, יחד עם עוד שתי רבבות מתושבי העיר למבערג (לבוב) שבה התגורר באותה תקופה.

הרבי מבאבוב זי"ע נתפס על ידי פורעים אוקראיניים שפעלו בשיתוף פעולה עם אנשי הגסטאפו, וטבחו במאות מיהודי למבערג. הוא נלקח למפקדת הגסטאפו ביום שישי א' אב, בעת שחלץ תפילין דר"ת, והוא לבוש בבגדי שבת. הוחזק שם ימים אחדים יחד עם בנו רבי משה אהרן הי"ד, ועם שלושת חתניו שנתפסו בשב"ק. ביום ד' אב נלקחו ליער יאנובר שבפאתי העיר, ונרצחו שם ביריות שירו הנאצים ועוזריהם ימ"ש. ותירב בבת יהודה תאניה ואניה.

 

 

 יום שלישי | ה' באב

 

• שבעה להסתלקותו לשמי רום של רב האי גאון צדיק וחסיד, הגאון רבי משה מרדכי (ב"ר מאיר) חדש זצ"ל, ראש ישיבת 'אור אלחנן'.

תורה תורה חגרי שק, והתפלשי באפרים. אבל יחיד עשי לך ומספד תמרורים, על גאון וצדיק שעזבנו, והותרנו נשברים, דוויים ואבלים באבוד מורה דרך ומרביץ תורה לעדרים.

ראש הישיבה זצ"ל נודע באהבת ישראל המופלגת שלו, לצד גאונותו בתורה ועמקות הסברה שהיתה באה לידי ביטוי בשיעורים הכלליים שמסר מדי יום חמישי בפני מאות תלמידיו.

מספר הרב ש. מתלמידיו: "לפני שנים אחדות חליתי ל"ע במחלה הקשה, ובחסדי שמים אחרי תפילות רבות החלמתי ממנה ושבתי לאיתני הראשון. ראש הישיבה זצ"ל ביקר אותי בבית החולים, ליווה אותי לכל אורך הדרך, היה מתעניין בקביעות במצבי והרבה בתפילות לרפואתי.

"לאחר שראש הישיבה חלה, הגעתי לבקר אותו ולדרוש בשלומו, וראש הישיבה סיפר לעומד לצדו על השמחה הגדולה שלו כשהוא רואה אותי בריא ושלם בחסדי שמים. ראש הישיבה תיאר לו בפירוט את מצבי באותם ימים, ופרץ בבכי כשנזכר בצער שעבר עלי ובסכנה בה הייתי נתון. עמדו שם בני משפחתו ושאלו אותו: "אבא, על עצמך לא בכית, למרות שגם אתה עובר את אותם דברים, ואילו על תלמידך אתה בוכה לאחר שכבר החלים ולא נותר זכר למחלה ממנה סבל?…".

• בשנת של"ב נתעלה לשמי רום קדוש ישראל רבינו יצחק ב"ר שלמה לוריא אשכנזי, האריז"ל זיע"א.

נולד בשנת רצ"ד בירושלים עיה"ק, בהמשך עבר להתגורר במצרים, שם למד תורה מפי הרדב"ז והג"ר בצלאל אשכנזי בעל 'שיטה מקובצת'. במשך שנים רבות היה סמוך על שלחן דודו רבי מרדכי פרנסיס שהיה מופקד על המכס במצרים. בהיותו כבן 36 עלה האר"י הק' לארה"ק, והשתקע בצפת, שם לימד סודות התורה לעדת תלמידיו שדבקו בו והפיצו את אור תורתו הבהירה, ובראשם מורינו רבי חיים ויטאל זצוק"ל, שהעלה על הכתב חלק מקבלת האריז"ל, עם הכוונות שיש לכוון בתפילות ובקיום המצוות.

וכה העיד עליו תלמידו מהרח"ו, בהקדמה לספרו 'עץ חיים': "לא היה מי שישיג חכמה זו על אמתתה כמוהו, כי היה יודע במשנה ותלמוד ואגדות ומדרשות על כל דבר ודבר כמה פנים בפרד"ס, ומעשה בראשית ומעשה מרכבה, בשיחות עופות ובשיחות דקלים ואילנות ועשבים, בסוד כי אבן מקיר תזעק ושלהובי פחמים ובשיחת מלאכים.

"והיה מדבר ברוחות מהגלגולים רוח טוב ורוח רע. והיה מכיר בריח הבגדים כמו אותו ינוקא דפרשת דברים, ובעופות אלמים. ומביא נשמת אדם בעודו חי ומדבר עמו כל צורכו וחפצו, ואחר כך מסירהו. והיה רואה נשמות בעת צאתם מהגוף, ובבתי הקברות, ובעלותן בכל ערב שבת לגן עדן. והיה מדבר עם נשמת הצדיקים שהם בעולם הבא, והיו מגלין לו רזי תורה.

"…וכל זה היה יודע בכל עת ובכל שעה ורגע. וכל החכמות האלו תמיד היו מונחים בחיקו. ועיני ראו ולא זר. וכל זה השיג מרוב חסידותו ופרישותו, אחר התעסקו ימים רבים בספרים ישנים גם חדשים בחכמה זו. ועליהן הוסיף חסידות ופרישות וטהרה וקדושה, וזהו הביאו לידי רוח הקודש, והיה אליהו נגלה לו תמיד".

וידוע ומפורסם שאמר האריז"ל שכל המדרגות שהשיג לא השיג, אלא בזכות שהיה מקיים את המצוות בשמחה גדולה ועצומה.

• בשנת ת"ש נפטר הגאון האדיר רבי חיים עוזר (ב"ר דוד שלמה) גרודזינסקי זצ"ל.

כיהן כרב העיר וילנא, והיה נשיא מועצת גדולי התורה של 'אגודת ישראל'. בימיו נתפרסם חיבורו הגדול שו"ת 'אחיעזר', ולאחר פטירתו נסדרו שני ספרים בהם מקובצות איגרות רבות שכתב בימי חייו.

נחשב לאחד מענקי הגאונים של הדורות האחרונים, והעידו תלמידיו שבכל חכמתו המופלגת יכול היה לבצע שתי משימות במקביל, כך היה מנהל שיחה עמקנית עם תלמידו, ובה בעת היה כותב תשובה הלכתית מקיפה ומפורטת בידו, כששתי המשימות אינן מתערבבות זו בזו.

בסוף ימיו פעל רבות בעסקנות ציבורית לטובת פליטי מלחמת העולם השניה שנהרו לליטא ולעיר וילנא, וביום ד' אב נסתלק לבית עולמו, בדרך כל הארץ, כשהוא מתאבל ומקונן על צרות הדור. באותם ימים כתב בזו הלשון: "לא הייתה כזאת גם בימי הביניים אשר כל הגולה כמדורת אש, בתי מדרשות וספרי תורה נשרפים בראש כל חוצות… קהילות ישראל גדולות וחשובות נתלשות ממקומן ושערי מדינות נעולות בפניהם, נעים ונדים בין גלי ים… עם ישראל כולו טובע בנהרי נחלי דם… אוי מה היה לנו!"

 

 יום רביעי | ו' באב

 

• בשנת תר"ן נפטר הגאון רבי אלעזר משה (ב"ר צבי הירש) הלוי הורוויץ זצ"ל.

רבי אלעזר משה, היה תלמידו של הגאון רבי אריה לייב שפירא מוקבנה (המכונה רבי לייבלה מקובנה), ובשנת תר"כ, נקרא לכהן פאר כרבה של העיר פינסד, שהיתה עיר גדולה לאלוקים. מינויו כרב העיר נעשה על פי המלצת המרא דאתרא רבי מרדכי זקהיים זצ"ל, שאמר לפני פטירתו שכדאי לבני העיר למנות כממשיך דרכו את הגרא"מ הורוויץ.

הותיר אחריו ברכה את ספרו 'אהל משה', ב"כ, ובין חתניו נושאי בנותיו היו גם הגאון רבי ברוך אפשטיין זצ"ל, בעל ה'תורה תמימה', והגאון רבי חיים יהודה ליטווין זצ"ל המכונה 'העילוי מסאסניץ'.

• בשנת תרפ"ו נפטר הגאון רבי שלמה זלמן (ב"ר מרדכי) ברויער זצ"ל.

היה תלמידו של מרן בעל ה'כתב סופר'. כיהן כרבה של העיר פאפא, ולימים מילא את מקום חמיו הרש"ר הירש זצ"ל, כרב העיר פרנקפורט, שם לחם מלחמת ה' בגיבורים כנגד מהרסי ומחריבי הדת שניסו לפרוץ פרצות בכרם בית ישראל ולהחדיר את הרפורמה הארורה בכל דרך.

 

 

 יום חמישי | ז' באב

 

• וּבַחֹדֶשׁ הַחֲמִישִׁי, בְּשִׁבְעָה לַחֹדֶשׁ–הִיא שְׁנַת תְּשַׁע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, לַמֶּלֶךְ נְבֻכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ-בָּבֶל, בָּא נְבוּזַרְאֲדָן רַב-טַבָּחִים, עֶבֶד מֶלֶךְ-בָּבֶל–יְרוּשָׁלִָם. וַיִּשְׂרֹף אֶת בֵּית ה' וְאֶת-בֵּית הַמֶּלֶךְ, וְאֵת כָּל-בָּתֵּי יְרוּשָׁלִַם וְאֶת-כָּל-בֵּית גָּדוֹל, שָׂרַף בָּאֵשׁ. וְאֶת-חוֹמֹת יְרוּשָׁלִַם, סָבִיב נָתְצוּ כָּל-חֵיל כַּשְׂדִּים, אֲשֶׁר רַב-טַבָּחִים. 

(מלכים ב' פרק כ"ה)

 

• בשנת תש"ס נסתלק לשמי רום כ"ק מרן אדמו"ר מסלונים, הרה"ק רבי שלום נח (ב"ר משה אברהם) ברזובסקי זצ"ל, בעל ה'נתיבות שלום'.

הרבי מסלונים נודע בדרך החינוך הייחודית שפיתח, בהתבסס על המסורה המקובלת מפי אדמו"רי סלונים וגדולי התורה והחסידות לדורותיהם. סדרת ספריו 'נתיבות שלום' התקבלה כסר חסידי קלאסי, שאלפים הוגים בו בקביעות ושואבים ממנו מלוא חפנים חיזוק, התעוררות והשקפה חסידית טהורה.

היה חברו הקרוב של כ"ק אדמו"ר רבי שלמה דוד יהושע מסלונים זצוק"ל הי"ד, ולמד אתו חברותא בבחרותו. נישא לרבנית חוה בת הרה"ק רבי אברהם וינברג מסלונים, בעל ה'ברכת אברהם', ובמשך שנים רבות היה יד ימינו של חמיו וסייע לו בהנהגה הציבורית, עד שהתמנה לאדמו"רות בשלהי ימי חמיו.

בצעירותו הוסמך לרבנות על ידי רבי מאיר קרליץ זצ"ל, אחיו של מרן החזון אי"ש. ההדיר את ספרי אדמו"רי בית סלונים, וליקט את דברי תורתם לספרים חדשים שחיבר. כמו"כ הקים וייסד את ישיבת 'בית אברהם' סלונים, עמד בנשיאות ועד הישיבות ובחינוך העצמאי, והיה חבר במועצת גדולי התורה.

 

 

 יום שישי | ח' באב

 

• בשנת תרנ"ח נפטר הגאון רבי שמחה זיסל (ב"ר ישראל) זיו ברוידא זצ"ל – 'הסבא מקלם'.

הסבא מקלם נודע בראש אסכולת המוסר הקרויה על שם עירו וישיבתו. בצעירותו דבק באבי תנועת המוסר רבי ישראל מסלנט זיע"א, ולארך השנים פיתח מספר דגשים עיקריים, ובראשם הקפדה מוחלטת על סדר וניקיון, 'גדלות האדם' ושליטה עצמית מוחלטת, מבלי לבצע אף תנועה מיותרת, ללא מחשבה מוקדמת אודות הצורך בפעולה זו.

מסופר על הדקדוק העצום שלו בזהירות בענייני ממונות שפעם שב ממסע שערך לצורך גיסו כספים, ובעודו עורך דין וחשבון עם מנהל הכספים הניח על שלחנו חצי סיגריה. במענה לתמיהתו של מנהל הכספים השיב הסבא שהוא הצית את הסיגריה בעת ששב ממסע גיוס הכספים, וכשהגיע לביתו היה באמצע לעשן אותה, אך מאחר ומרגע זה הוא כבר אינו בגדר של 'גבאי צדקה', הוא לא ראה הצדקה לעשן את הסיגריה עד תומה, משום שהיא נקנתה מכספי הישיבה.

פעם אחרת הורה לסגור את חנות המכולת שפעלה בעיר, ושבה היו מונחים מוצרים ללא מוכר, כשכל לקוח שילם עבור המוצרים בהתאם למחיר, ומעולם לא חסרה שם פרוטה. שאלו את הסבא מדוע הורה לסגור את המכולת והשיב שבספירת הכספים שנכנסו לקופה נמצאו חמש פרוטות עודפות: "אם נשארו חמש פרוטות זה משום שאחד הלקוחות קנה מוצר בחמש פרוטות, והיה לו רק מטבע של עשר. משום שלא היתה לו אפשרות לקבל עודף, החליט להניח את המטבע הזה, והעדיף שהמכולת תהיה חייבת לו במקום שהוא יהיה חייב למכולת. הבעיה היא", המשיך הסבא מקלם להסביר, "שבפעם הבאה הוא עלול למצוא היתר לעצמו ולומר שכשם שהמכולת נשארה חייבת לו פעם אחת, לא יקרה כלום אם הוא יהיה חייב למכולת בפעם אחרת, ומכאן ועד לביטול כל הסדר ומכשלה בענייני ממונות, קצרה הדרך…"

• בשנת תרע"ד נסתלק לבית עולמו הגאון רבי שמעון (ב"ר אהרן אבא) אגסי זצ"ל, מגדולי רבני בגדאד.

הרב אגסי היה בן למשפחת סוחרים שהיגרה לעיראק מפרס. בצעירותו הקדיש את חייו ללימוד התורה, ועל אף שהיה מקובל באותם ימים שבגיל 13 יוצא הנער לעבוד או ללמוד מקצוע, החליט רבי שמעון להשים מגמת פניו ללימוד התורה, בתמיכת הוריו שהרשו לו לחרוג מהנוהג המקובל.

התבלט בשקידתו העצומה ובידענותו המופלגת, ולאחר שנישא והוליד ילדים, נפטרו שניים מבניו, וכעבור מספר שנים נפטר עליו גם בנו בכורו בליל יום הפורים, לאחר שכבר השתדך עם נערה ממשפחה נכבדה.

בשל יגונו הרב החליט רבי שמעון להקדיש את חייו ביתר שאת להתעלות רוחנית ושקידה בתורה, והחל להשקיע את כל כולו בלימוד תורת הנסתר, כשהוא קובע חברותא ללימוד עם המקובל רבי יהודה פתאיה זצ"ל. נסתלק לבית עולמו לאחר שלקה במגפת דבר שפרצה בעיר באותה עת, ובכתביו נמצא חזיון שכתב שנתיים קודם לכן, בו נאמר לו שהגיעה שעתו להיפרד לבית עולמו, אך הוא ביקש להישאר בעולם הזה עוד זמן מה כדי שיוכל להשיא את בנו עזרא ציון, עם יבמתו, וניתנה לו רשות.

לפני פטירתו ירד לבאר שהיה במרתף ביתו וטבל עצמו במימיו. לאחר מכן עלה לשכב במיטתו שהונחה בעליית הגג תחת כיפת השמים, והשיב נשמתו הטהורה ליוצרה בטהרה וסילודין.

• צפו במדור מדהים על פרשת השבוע, מיטב הווארטים הסיפורים והמשלים באור הפרשה.

• צפו בזמני כניסת ויציאת השבת ברחבי הארץ.

 

 

 שבת קודש | ט' באב

 

• איכה ישבה בדד העיר רבתי עם היתה כאלמנה, גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה, דרכי ציון אבלו, ואין לי מנחם על אשר ביום נשרפו ארמוני, ותאמר ציון עזבני ה'.

• שבת חזון. מפטירין ב'חזון ישעיהו', ונוהגים מנהגי אבלות באופן חלקי.

בקהילות אשכנז נהגו שלא ללבוש בשבת זו בגדי שבת, אלא בגדי חול, ובקריאת התורה קוראים את "איכה אשא לבדי טרחכם ומשאם וריבכם" בניגון של מגילת איכה. כמו"כ קוראים את ההפטרה בטעמים של מגילת איכה.

עם זאת, בקהילות הספרדיות, וכך גם בקהילות החסידיות נהגו ללבוש בשבת זו בגדי שבת כמו בכל שבת, ונמנעו מקריאה בטעמים של איכה, אלא שכן נמנעו בחלק מהקהילות החסידיות מלרקוד בשבת זו במעגל גם במקומות שנוהגים כך בכל שבת, ונהרא נהרא ופשטיה. המנהג הרווח של הקהילות הליטאיות בארץ הקודש, הוא ללבוש בגדי שבת כרגיל, על פי פסק הגר"א שהורה לנהוג כן, דלא כהרמ"א, וכן נהג מרן החזו"א.

כמו"כ נחלקו הפוסקים בשאלת האיסור ללמוד תורה אחרי חצות היום בערב תשעה באב שחל בשבת, ונהרא נהרא ופשטיה.

• בשנת תקע"ה, נסתלק לבית עולמו 'החוזה מלובלין' הרה"ק רבי יעקב יצחק (ב"ר אברהם אליעזר) הורוביץ זצוק"ל.

הרה"ק מלובלין היה תלמידו המובהק של הרה"ק רבי אלימלך מליזענסק, והיה לממשיך דרכו, כשרוב תלמידי הרבי רבי אלימלך דבקו ברבינו החוזה. תלמידי רבינו החוזה ייסדו שושלות חסידיות לרוב, ומהם נתפשט אור החסידות על פני כל הארץ.

דברי תורתו של 'החוזה מלובלין' קובצו בשלושה ספרים: 'זאת זכרון', 'זכרון זאת' ו'דברי אמת'. נסתלק לשמי רום ביום מר ונמהר, תשעה באב, לאחר שנפל למשכב מאז שמחת תורה באותה שנה, בעת שניסה להכניע את כוחות הטומאה שהפילוהו מחלון ביתו. קדושתו המופלגת היתה לשם דבר, וידוע ומפורסם היה בפיל כל שבכוחו לראות את כל העולם כולו מקצה לקצה, ומכאן נקרא שמו 'החוזה'.

• בשנת תרע"ד הודיעו גרמניה וצרפת על הצטרפותן למלחמה הגדולה שלימים כונתה 'מלחמת העולם הראשונה'.

גרמניה לקחה צד והודיעה שתעזור לממלכה האוסטרו הונגרית, ואילו צרפת הצטרפה לצד שכנגד ונלחמה עם 'מדינות ההסכמה' לצד רוסיה והאימפריה הבריטית.

הצטרפותן של גרמניה וצרפת הפכה את המלחמה ממלחמה מקומית למלחמה עולמית. בהמשך הצטרפו מדינות נוספות ודם רב נשפך כמים, כשבכל מקום ומקום, היהודים היו הראשונים לסבול מתוצאות המלחמה, ולא פעם קרה שאחינו בני ישראל הוצבו בחזיתות זה מול זה, כשכל אחד מהם לבוש במדים של הצבא שכנגד.