חז"ל אומרים (קידושין ל' ע"ב) שאפילו האב ובנו שעוסקין בתורה בשער אחד נעשים אויבים זא"ז (מתוך שמקשים זל"ז ואין זה מקבל דברי זה, רש"י), ואינם זזים משם עד שנעשין אוהבים זה את זה, שנא' את והב בסופה.
פעם כשערך האדמו"ר בעל 'צבי לצדיק' מבלאז'וב זצ"ל את שולחנו הטהור בסעודת ראש חודש בנוכחות קהל רב, דיבר בקדשו מהלכה או מסוגיא מסוימת והרחיב לפרשה. אך בנו אהובו רבי יהושע זצ"ל, לימים האדמו"ר בעל 'קרן ישועה', שישב לצדו, העיר בלחישה כי במקור הדברים כתוב אחרת.
הגיב האב בחביבות ואמר לו בקול רם: אם תראה לי בפנים כדבריך, אכבד אותך ואת כל הקהל הקדוש ב'יישעניצע' – שם של מעדן יקר וחשוב בימים ההם.
עמד אפוא רבי יהושע ממקומו וניגש אל ארון הספרים, הוציא מתוכו שו"ע ורמב"ם או ספרים אחרים ודפדף אנה ואנה כמחפש את מקור הדברים, אולם אחרי רגעים אחדים נענע בראשו ועשה תנועות כמי שנואש למצוא את מה שחיפש והבין בעצמו שטעה, וישב אל מקומו בשתיקה.
רק אחרי הסעודה, כשקם ה'צבי לצדיק' מאת השולחן ונכנס לחדרו המיוחד, נטל רבי יהושע שנית את הספר ובאין רואים נכנס אל אביו מדלת אחורית והראהו שהצדק עמו.
ברגע זה פתח הרבי לרווחה את דלתות חדרו הפונה אל בית המדרש, וקרא בקול אל החסידים ששהו בהיכל: "ראו נא ראו מה שעשה בני בעת השולחן, שהעדיף לבייש את עצמו ברבים כמי שטעה ולא גילה את כל האמת שהצדק דוקא עמו, מפני כיבוד אב".
(קו' 'תולדות יהושע', בהקדמת ספר 'קרן ישועה', הוצ' מכון זכרון ישראל)