סיפר הגה"צ רבי אלימלך בידרמן שליט"א: בעיר בית שמש דר אברך המתעסק לפרנסתו בהסעות. אברך זה היה בבחרותו מתמיד ותלמיד חכם, אך לאחר נישואיו, אף שנשאר ירא שמים ומקפיד על קלה כבחמורה, עזב אט אט את הלימוד, עד שהגיע למצב נורא שלא היה פותח גמרא או כל ספר קודש אחר מראשית השנה ועד אחריתה ועד בכלל.
פעם אחת הסיע ברכבו כמה נוסעים מחוץ לעיר, ולפניהם נסע–עמד איזה רכב שנסיעתו הייתה במהירות של הולכי רגל… קצרה רוחו של הנהג והחליט לעקוף בדרכו את ה'זוחל' הלז, ועשה כן במקום האסור על פי כללי הנסיעה. באותו רגע קפצו מתוך ה'זוחל' זה כמה שוטרים, החלו לגעור בו על מעשיו וגילו לו כי קנס גדול מוטל עליו כעונש על עבירה זאת, ובפרט לאחר שמצאו לתלות בו 'קופה של שרצים' – שדיבר בפלאפון ונטל עמו תינוק שלא ישב במושב המיוחד לתינוקות. מלבד הקנס הכבד, אמרו לו כי הם עומדים לאסור עליו להנהיג את הרכב למשך שנה תמימה – והרי בו תלויה פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו…
אחד הנוסעים שהכיר היטב את הנהג משנות בחרותו, פנה אליו ואמר לו: קבל על עצמך ללמוד מהיום והלאה דף גמרא בכל יום ויום ותראה פלאות. אך הנהג טען לעומתו שאי אפשר לו לעסוק בתורה, אך לזאת ניאות – לומר בכל יום 'תהילים המחולק' ותו לא.
בינתיים המשיכו השוטרים במלאכתם… כראות הנהג כי כלתה אליו הרעה, והבין שכעת יאבד את מקור פרנסתו למשך שנה תמימה, בלית ברירה נענה ואמר: מקבל אני על עצמי ללמוד בכל יום דף גמרא.
ויהי אך יצוא יצאו הדברים מפיו, ומיד נקראו השוטרים בדחיפות להציל איזה יהודי, והניחוהו לנפשו, באמרם לו: בבית המשפט נמשיך…
וכבר עברו כמה ימים וחדשים, אין קול ואין עונה, והנהג ניצל לגמרי בזכות קבלתו בעסק התורה. וכבר מפורשים הדברים במשנה: כל המקבל על עצמו עול תורה מעבירין ממנו עול מלכות ועול דרך ארץ. כי בקבלת עול תורה יוסר ממנו כל עול אחר.
(ע"פ באר הפרשה)