"עַל-כֵּן, יַעֲזָב אִישׁ אֶת אָבִיו, וְאֶת אִמּוֹ; וְדָבַק בְּאִשְׁתּוֹ" (ב כד)
רבי שלום זצ"ל אהב לספר את המעשה הבא:
פעם אחת, חלה בנו התינוק במחלת ילדים מדבקת. ההורים לא רצו שהילד ידביק את אחיותיו הקטנות, לכן לקח אותו רבי שלום בעגלה והביאו לביתה של החותנת,עד שיתרפא.
באמצע הדרך הוא פגש את רבי אייזיק שר זצ"ל.
רבי אייזיק התעניין: "רבי שלום, לאן אתה הולך עם הילד?"
רבי שלום עונה: "לשויגער. יש לילד מחלת ילדים מדבקת, אינני רוצה שידביק את שאר הילדות".
אך רבי אייזיק בשלו: "שאלתי לאן אתה הולך?"
רבי שלום חשב שר' אייזיק לא שמע את תשובתו, וחזר עליה באריכות ובסבלנות: "הילד לא בריא, יש לו מחלת ילדים מדבקת. איננו רוצים שהוא ידביק את שאר הילדים, ולכן חשבנו שעד שיבריא, כדאי שלא ישהה בבית שיש בו ילדים קטנים. אנחנו עכשיו בדרך לשויגער"...
"כן, אבל לאן אתה הולך?"... חזר רבי אייזיק ושאל.
ורבי שלום מנסה שוב להסביר, אך ללא הועיל.
אז פונה אליו רבי אייזיק ואומר לו: "אתה מפריד את הילד משאר הילדים- כדי שלא לפגוע בהם ולהזיק להם? אם כך, אתה חתולה!"...
"חתולה??" תמה ר' שלום.
"כן, חתולה. אמור לי, האם החתולה אינה מסורה לגורים שלה? האם היא אינה דואגת להם שלא ינזקו? אם כך, במה אתה שונה ממנה?"...
רבי שלום שם אוזנו כאפרכסת, לשמוע את דברי החכמה והמוסר של רבי אייזיק, ורבי אייזיק ממשיך: "לא, אתה לא חתולה. חלילה! אתה הרי יודע שיש מצוה של 'והלכת בדרכיו', מה הוא גומל חסדים אף אתה גומל חסדים. יש כאן ילדות קטנות שעלולות להידבק מאחיהם החולה, צריכים לעשות איתם חסד, למנוע מהם נזק בגוף, 'לא תעמד על דם רעך'.
את כל זה החתולה אינה עושה. לאדם ולחתולה יש את אותו מניע, אותו רצון, ומה שעושה את ההבדל זו הכוונה. האדם מתכון לעשות חסד, לקיים מצוה. בזה מותר האדם מן הבהמה".
רבי שלום מספר שנפתחו לו העיניים- חסד עושים בבית!!!
כששב מהכולל, שינה את מסלולו. הוא לא הלך הביתה כהרגלו, אלא פנה לכוון הבור בשכונה.
באותה תקופה לא היו ברזים. היו שואבים מים מהבור. הדלי היה כבד, מלא מים. הוא ידע שבאותו זמן אשתו הלכה לבור, לשאוב מים לצרכי הבית. הוא רץ לבור ונשא בעצמו את הדלי.
תמהה הרבנית : "מה קרה? מה יום מיומיים?"
והתשובה לא אחרה לבוא: "רבי אייזיק פתח לי את הראש. חסד עושים גם בבית!"
לא שם לב שזו אשתו
פעם סיפרתי את הסיפור הנ"ל בדרשת ליל שבת בבית כנסת איצקוביץ'. במוצאי שבת מטלפן אלי יהודי, ואומר לי שיש לו להוסיף על כך ספור משלו.
אחד האברכים בירושלים מיהר לכולל בבוקר. הוא לא רצה לאחר.
החברותא מחכה, יש 'שמירת סדרים'. אולם בדרך הוא שם לב שאשה אחת סוחבת שני סלים כבדים, היא מתנשפת בכבדות, פוסעת כמה פסיעות ונעצרת למנוחה, ממשיכה מעט ושוב נעצרת.
רחמיו נכמרו על המסכנה. העולם בנוי על חסד, אבל מה עושים? הוא ממהר לכולל. ומה עם ביטול תורה? מה עם החברותא הממתין לו, מה עם שמירת הסדרים? ויש גם שיקול של צניעות. מדובר באברך ירא שמים, שומר עיניו מראות ברע.
הכל נכון. אבל מצד שני, אם יתעלם וימשיך בדרכו , זו ממש אכזריות... מה עושים?
אין הרבה מה לחשוב. גם אין אפשרות לגשת ולשאול מורה הוראה. לאחר מחשבה קצרה החליט כי "לא תוכל להתעלם" גובר על שאר השיקולים. הוא ידע שמן הסתם האישה תודה לו על הרצון הטוב, אף תסרב בנימוס לבקשה שלו לסחוב עבורה את הסלים, לכן החליט להיות עקשן, ולא לותר על המצווה שנקרתה בדרכו.
בעיניים מושפלות ניגש אל האישה והציע לה לשאת עבורה את הסלים הכבדים. להפתעתו, האישה נענתה ברצון. היא הניחה אותם על הארץ. הוא הרים אותם והחל לצעוד תוך שהוא שואל את האישה: "לאן צריך להביא אותם?" אך האישה לא עונה...
הוא שב ושאל בקול רם יותר: "היכן להניח אותם?"
ואז הוא שומע את האישה משיבה לו: "מה קרה לך? זו אני!".. הוא נושא את עיניו , ומתברר לו שזו אשתו!...
ואז הוא אומר לה: "אוי, באמת לא שמתי לב. חשבתי שזו מישהי זרה. אם ככה, בודאי תוכלי להסתדר בעצמך... אני מאחר לכולל"...
א- שוטה! שוטה גמור! אדרבה, החסד מתחיל בבית! כל מעשה שאדם עושה בתוך ביתו עם בני ביתו, שיתכוון לשם חסד, שיעשה זאת בשמחה, הרי הוא זוכה לקיים מצוה! וכי קלה היא בעיניך?
רבי אייזיק מספר, שפעם באו אליו איש ואישה לדין תורה. ועל מה הדין תורה?
בימים ההם התריסים בבתים היו כבדים ומסורבלים מאד, וקשה היה לפתוח אותם. בני הזוג רבו ביניהם על מי מוטל לפתוח את התריס בבוקר, הוא מצביע עליה והיא מצביעה עליו...
אמר להם רבי אייזיק: "מה עושה הקב"ה בכל יום? 'המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים'. הקב"ה מאיר לעולם. והנה, יש לנו מצוה חשובה ויקרה מאד – 'והלכת בדרכיו', אדם יכול לעשות פעולה שעל ידה יאיר את הבית...ויהי אור! הרי זו זכות ללכת בדרכי ה'! זו זכות להאיר את הבית!"
מאז – הם המשיכו לריב, אלא שהתהפכו היוצרות: כל אחד רצה לזכות בזכות הגדולה ללכת בדרכי ה' ולהאיר את הבית.....
(מתוך יחי ראובן רבי ראובן קרלנשטיין זצוק"ל)