פעם כשנפרד אחד מרבינו לחץ את יד רבינו, והרגיש שידיו היו קרות מאוד, אמר לרבינו שיתפלל שיהיו יותר חמות, אמר לו רבינו: "אתה צריך להתפלל שאוכל לשבת וללמוד במנוחה", אמר לו הלה: "במטותא מרבינו, הדבר האחרון שמדאיג, זה הרוחניות של רבינו…". שמע רבינו ואמר: "בדיוק להיפך, הגשמיות הכל בסדר, אבל צריך להתפלל שאוכל לשבת וללמוד במנוחה"

"ויט שכמו לסבול" (מט טו)

וברש"י:  עול תורה

מסכת כלה

שאלו את רבינו מדוע לא כתב ביאור על מסכת 'דרך ארץ' כמו על מסכת 'כלה', ואמר שהיות וכבר נדפס על גליון הגמ' שם פירוש, לכן לא חיבר גם פירוש משלו, ורק על מסכת 'כלה' רבתי שאין עליה פירוש, הוצרך לעשות פירוש משלו.

וידוע שרבינו אוחז שלימוד מס' כלה הוא סגולה גדולה לשידוכים, והרבה פעמים מייעץ למעוכבי שידוך ללמוד מס' כלה, ואף רבינו כשמגיע בסדר לימודו למס' כלה, מבקש שיביאו לפניו שמות לברכה למעוכבי שידוך, וכשמסיים המסכת מתפלל עליהם.

ספר בהיר

רבינו רגיל לומר שבשנה מעוברת, בחודש אדר ב', יוצא לו ללמוד פחות דפי גמרא כל יום, לפי חשבונו הקבוע ל'חובותיו' היומיים, ולפיכך בדרך כלל יש לו אז יותר זמן כדי לכתוב את ספריו. ואכן את פירושו ל'ספר הבהיר' כתב רבינו בחודש אדר ב' שנת תשע"ה.

בענין 'ספר הבהיר' אמר רבינו כמה פעמים שאין זה ספר קבלה, ואע"פ שמעורב בזה קצת קבלה מ"מ הוא בכל המדרשים שיש בהם קצת קבלה, וזה כמו מדרש, והוסיף רבינו, אמנם 'רזיאל המלאך' זה ספר קבלה, אבל הרבה מגדולי האחרונים כתבו על קבלה, הרמ"ק כתב על קבלה, והחיד"א כתב על קבלה, והגר"א כתב על קבלה (וכמדו' שהוסיף עוד אחד).

ושאל אחד לרבינו, אם אביו ה'קהילות יעקב' למד קבלה, והשיב רבינו: "כל גדולי ישראל למדו קבלה, החזו"א למד קבלה ואבא למד קבלה", ושתק רבינו לרגע והוסיף: "זכורני כשהייתי ילד 'נדנדתי' פעם לאבא שיסביר לי פשט באיזה ספר קבלה שאבא למד בו, אמר לי אבא 'אל תנדנד, כשתהיה גדול תבין'"…

וסיפרו לרבינו בשם הגרמ"צ ברמן שליט"א, שהיה ישן אצל החזו"א, ופעם נכנס וראהו לומד בספר מסוים, ותיכף כשנכנס החביאו החזו"א, ואח"כ ראה שזה היה ספר 'פרי עץ חיים', ואמר רבינו שזה נכון שהחזו"א למד בזה (רמש"ג).

רזיאל המלאך

אמר רבינו: "כעת אני כותב ביאור על ההקדמה של 'רזיאל המלאך', וכשאגיע לספר עצמו הלוואי שאבין". ובהקדמת הספר כתב רבינו: "וכתבנו בס"ד על כל הנגלה שבו, והנסתרות לה' אלוקינו וכו', ועוד חזון למועד בס"ד לנסתר שבו אם נזכה".

הפירוש על הירושלמי

"מלך הירושלמי"

כבר משנות ילדותו, נמשך רבינו מאד לתלמוד הירושלמי, והיה לו חשק גדול לכתוב ביאור על זה (ובאמת אף אביו, מרן ה'קהילות יעקב' זצ"ל רצה לעשות כן, והתחיל לכתוב ביאור על תחילת מסכת כלאים, אלא שלא הספיק אלא עמוד אחד, ונדפס בסוף מסכת כלאים עם ביאור רבינו בגליונות הגריי"ק, ואמנם כידוע סימנים רבים יש ב'קהילות יעקב' עם ביאורים עמוקים ונפלאים בירושלמי), ולכן כשהתחיל חתנו שליט"א להוציא לאור את הפירוש, שמח מזה רבינו שמחה גדולה. ופעם התבטא הגר"ד לנדא שליט"א על רבינו, שהוא 'מלך הירושלמי' וזכה למה שרבים וטובים לא זכו.

כיצד נערך הביאור

את פירוש רבינו על הירושלמי כותב חתנו, הגאון ר' זליג ברוורמן שליט"א, מפי רבינו. הבסיס של הביאור הוא מגיליונות רבינו על התלמוד הירושלמי שלו, שרשם במשך שנים רבות, וזה מתחלק לב' חלקים: חלק א' הוא החלק של ההגהות שליקט מכל המפרשים, וכן הגהות מרבינו עצמו מה שהיה נראה לו מוכרח, והכל לפי הגירסא היותר ברורה ומובנת, על מנת שיובן הירושלמי ביתר קלות, וזה נדפס מתחת לגוף הירושלמי. וחלק ב' הן הערות שכתב רבינו בגיליון הירושלמי שלו, שבתחילת כל ענין או סוגיא חדשה כתב רבינו ביאור והקדמה קצרה לסוגיא, וכן עשה בכל סוגיא וסוגיא, וע"ז בנו ג"כ הביאור.

העשירות של הסנדקאות

פעם שאלו את רבינו היכן העשירות מהסנדקאות שלו, שהרי הוא סנדק כמעט בכל יום, ובמשך שנים רבות היה נוסע בכל רחבי הארץ בשביל מצוות סנדקאות [ועי' מהר"ל ריש הל' מילה, ורמ"א יו"ד סימן רס"ה סעי' י"א שסנדק זוכה לעשירות], והשיב שאביו זצ"ל אמר שהעשירות שלו הם הספרים שחיבר, וכך הדבר גם אצלו. והוסיף רבינו בהתרגשות: "וכי הנכדים שנולדים כל שנה אינם עשירות? הנכדים זו העשירות הגדולה ביותר!".

ופעם אמר רבינו בשם האריז"ל, שסנדקאות זו סגולה לכפרת עוונות.

מי שיעמול קשה-יבין!

שח רבינו: "החזו"א היה יושב ולומד בעיון מופלג סוגיות הגמ' ואח"כ היה כותב, וכתב את ספרו בלשון קשה, באומרו שמי שיעמול קשה – יבין!". ופעם אחרת סיפר רבינו: "כשהייתי ילד צעיר מאד, שאלתי פעם את החזו"א למה הוא כותב את הספרים שלו בצורה קשה, והשיב: 'וכי אתה רוצה שכל העמרצי"ם (עמי הארצות) יבינו ג"כ?'…".

נראה לך שזה יוצא לי מהשרוול?!

סיפר רבינו: "פעם שאלתי את החזו"א מדוע לא כתב חידושים על כל סדר זרעים, והשיבני: "וכי נראה לך שזה יוצא לי מהשרוול?!". והוסיף רבינו כי החזו"א כתב את חיבורו על סדר זרעים בזמן שהגיע לארץ ישראל, משום שאז זה היה נוגע למעשה, ומה שלא כתב על 'תרומות' נראה הטעם משום שאינו נוגע היום למעשה, שהרי ממילא לא אוכלים תרומה, ומה שנוגע להפרשה כבר כתב במעשרות, ומה שלא כתב על חלה – משום שיש על זה כבר ביאור מספיק בשו"ע.

היום ב"ה כולם לומדים חזו"א…

סיפר רבינו ששאלו פעם את החזו"א למי הוא כותב את הספרים שלו, כי אז הרי לא היו הרבה בני תורה, ולא קנו את הספרים, עד כדי כך שהיו שוכבים בביתו ערימות של ספרי 'חזון איש' לא כרוכים, כי לא היה כסף לכרוך, כי לא קנו את זה! והשיב החזו"א שכותב אותם לדור הבא. והיום ב"ה כולם לומדים חזו"א…

המצוה הכי קשה, היא בדיקת חמץ

ידוע שאמר ה'קהילות יעקב' שהמצוה הכי קשה עליו זו בדיקת חמץ. ושאלו לרבינו איך יתכן הדבר, וכי ללמוד י"ח שעות רצופות זה פחות קשה? והשיב רבינו, שהכוונה לאחריות שהיתה לו בזה שצריך לבדוק טוב (רמש"ג)

הלימוד לזכותו של הגר"י הוטנר זצ"ל

פעם סיפר אחד לרבינו, ששמע שכאשר היה הגר"י הוטנר זצ"ל בשבי הירדני, וכל העולם התפלל להצלתו, למד מרן ה'קהילות יעקב' את ספר 'תורת הנזיר' שחיבר הגאון הנ"ל לזכותו, ושאל האם מעשה זה נכון, והשיבו רבינו שאיננו מכיר את המעשה הזה, ויתכן שהוא אמת, אך יספר לו עובדא אחרת: ב'תורת כהנים' עם פירוש רבינו הלל, נדפסו בסוף הספר הגהות מהגאון הנ"ל, שליקט את כל החידושי דינים שבתורת כהנים שלא הובאו בתלמוד, ושיבח את רבינו שזו עובדה נפלאה מאד, וסיים "אני למדתי הגהות אלו לזכותו בזמן שהיה בשבי" (רמש"ג).

 "צריך להתפלל שאוכל לשבת וללמוד במנוחה"

פעם כשנפרד אחד מרבינו לחץ את יד רבינו, והרגיש שידיו היו קרות מאוד, והוא אמר לרבינו שיתפלל שיהיו יותר חמות, אמר לו רבינו: "אתה צריך להתפלל שאוכל לשבת וללמוד במנוחה", אמר לו הלה: "במטותא מרבינו, הדבר האחרון שמדאיג אותי זה הרוחניות של רבינו"… שמע רבינו ואמר: "בדיוק להיפך, הגשמיות הכל בסדר, אבל צריך להתפלל שאוכל לשבת וללמוד במנוחה" (רמש"ג).

"יש לו חסרון אחד שכותבים שם על מדאי הרבה"…

אמר רבינו: "ביקשתי מאחת הבנות שלי שתכתוב ספר על הרבנית שלי, וכתבה ספר מאד יפה עם מעשים יפים וסיפורים שמעוררים ליר"ש (הוא ספר 'בית אמי'). אבל יש לו חיסרון אחד, שכותבים שם עלי מדי הרבה, ויותר נכון היה להשמיט את כל מה שכתבו עלי, ולהשאיר רק מש"כ על הרבנית שלי"… (רמש"ג).

(מתוך הספר 'הספרים של רבינו הגר"ח קניבסקי שליט"א')