עליתי לביתו של הרב מבריסק זצ"ל ושטחתי לפניו את הבקשה. הרב הביע עלי תרעומת ושאל בתמיהה: "היכן רואים את העשירות שלי? מהכיסאות והשולחן…?!" ביקשתי את סליחתו…

וַיָּרָץ הָעֶבֶד לִקְרָאתָהּ (בראשית כד, יז)

פירש רש"י: 'לפי שעלו המים לקראתה'. וביאר בשפתי חכמים: 'דהיה קשה לרש"י, למה היה צריך אליעזר לרוץ לקראת רבקה, הלא עמד על עין המים, וממילא היה יכול להמתין עד שרבקה תגיע למעיין לשאוב מים, ע"כ פירש רש"י דנעשה לה נס, והמים עלו לקראתה, ולכך "וירץ העבד לקראתה".

שמעתי בשם הרב מבריסק זצ"ל שמרגלא בפיו היה לומר: האדמו"ר ה'בית אהרן' מקארלין הקשה קושיה נפלאה; כשאליעזר ראה במו עיניו את הנס הגדול והמופת הנפלא, איך שילדה בת שלוש שנים מתקרבת למעיין כדי לשאוב מים, והנה מתרחש פלא עצום ועל טבעי – מי המעיין מתרוממים ועולים לקראת הילדה הקטנה. מדוע אליעזר לא התפעל מהמופת הגלוי שבוודאי לא מתרחש לכל אחת, הרי וודאי מדובר כאן בילדה צדקנית ומיוחדת, מה טעם היה עוד לנסותה ולבקש ממנה, "הטי נא כדך ואשתה"? הרי תפילתו וודאי התקבלה, ומן השמים הקרו לפניו את הנערה המתאימה להיות לאשה ליצחק.

ותירץ ה'בית אהרן' זי"ע: אליעזר היה נאמן ביתו של אברהם אבינו ע"ה, שם יסודות הבית היו בנויים על עמודי החסד, כיון שידע שזה עיקר העיקרים של ביתו של אברהם אבינו. ומידה זו לא היה יכול לדעת כי אם ע"י שניסה אותה בבקשו ממנה לתת לו מים לשתות.

ונראה להוסיף נופך: הנה כתוב "וירא אליו ה' באלוני ממרא והוא יושב פתח האוהל כחום היום", ודרשו חז"ל במסכת בבא מציעא (פו:), מאי כחום היום? אמר רבי חמא ב"ר חנינא: אותו היום שלישי של מילה של אברהם היה, ובא הקב"ה לשאול באברהם, הוציא הקב"ה חמה מנרתיקה כדי שלא יטרח אותו צדיק באורחים. בגמרא שם מסופר שאברהם שלח את אליעזר לרחוב כדי לחפש אורחים שיבואו לביתו, אליעזר יצא לרחוב, חיפש ולא מצא. אברהם לא האמין לאליעזר, ויצא בעצמו מחוץ לביתו לשבת בשער הבית, אולי יעבור איזה אורח. כשיצא מביתו, ראה את הקב"ה כביכול שבא לבקרו.

הבה ונתבונן במצבו של אברהם אבינו ע"ה באותו זמן; אברהם זקן ושבע ימים, בן תשעים ותשע שנה היה בהימולו בשר ערלתו. יום שלישי למילה היה, ביום הזה גברו ייסוריו וכאבי המילה. לכאורה במצבו הגופני התשוש והחולה הוא היה פטור לכל הדעות ממצות הכנסת אורחים. בנוסף לזה, הקב"ה הוציא חמה מנרתיקה. חום כבד ביותר שרר בחוצות העיר, איש לא העז לצאת ולהסתובב ברחובות בחום כה קשה. ולמרות הכל, אברהם אבינו לא נח ולא שקט, אלא עשה את כל המאמצים שבידו – אולי בכל זאת יזכה לארח אדם, ולקיים בזה מצות הכנסת אורחים.

זוהי מידת החסד ללא גבול, מסירות נפש בפועל ממש כדי לקיים מצוה זו. אליעזר היה בן משק ביתו של אברהם והכיר את מסירות נפשו לעניין זה. היטב מובן אפוא מדוע לא התפעל מהנס של עליית המים לקראת רבקה, אלא ביקש לבחון אותה האם היא מצטיינת במידת החסד דווקא. שהרי זו היתה משאת נפשו של אברהם אבינו ע"ה.

הרב מבריסק חיפש הלוואה

באחד הימים פנה אלי אחד מגדולי העסקנים וביקש ממני לעלות לביתו של הרב מבריסק זצ"ל כדי לבקש ממנו תרומה נכבדה עבור אחד מיקירי ירושלים, תלמיד חכם גדול, שצריך לעבור ניתוח דחוף באופן פרטי. התפלאתי מהיכן יהיה לרב מבריסק את הסכום שנקב העסקן, אמנם כל התמיהות והקושיות לא עזרו לי לפטור את עצמי ממילוי בקשתו, מי שהכיר את העסקן הדגול – ידע את נחישותו ודבקותו במטרה, ולא עזר לי מאומה… עליתי אפוא לביתו של הרב מבריסק זצ"ל ושטחתי לפניו את הבקשה. הרב הביע עלי תרעומת ושאל בתמיהה: 'היכן רואים את העשירות שלי? מהכיסאות והשולחן…?!' ביקשתי את סליחתו, ואמרתי כי אותם דברים הסברתי לעסקן, אבל הוא לא עזב אותי עד שהסכמתי ללכת, כיון שאמר לי שהעניין כרוך בספק פיקוח נפש.

לפנות בוקר שמעתי רשרושים מאחורי הדלת. פתחתי את הדלת – וממולי עמד בנו של הרב, רבי רפאל סולוביצ'יק זצ"ל. הושיט לי סכום גדול, ואמר: אבא לא נח ולא שקט כל הלילה עד שהשיג בהלוואה את הסכום במלואו. הואיל ואמרתם שהעניין כרוך בספק פיקוח נפש, לא היתה לו מנוחה עד שהשיג את הסכום.

(מתוך לב ישראל)