הרב מרדכי הלוי שוורצבורד שליט"א
מורה הוראה 'נאות שמחה' מודיעין עילית
תערובת שאור ועיסה
דנו הפוסקים בשאור שמערבים בבצק כדי להחמיץ אותו, מה הדין כשהשאור פטור והעיסה חייבת, כגון שהשאור הופרש ממנו חלה, וערבו אותו בעיסה שלא הופרש ממנה חלה, או שהשאור הוא של גוי ומערבים אותו בעיסה של ישראל – האם נוכל להפריש מן העיסה חלה? או שמא יש לחוש שמא הוא נוטל מן הפטור על החיוב?
ואם נאמר בציור זה שהרוב של העיסה חייב ונכנס בו מיעוט שאור הפטור, א"כ בודאי יש לסמוך שכשיטול חלה יעלה בידו חלק חיוב! יש לדון בציור הפוך שעשו עיסה והפרישו ממנה חלה, ואח"כ ערבו בה שאור מעיסה שלא הופרש ממנה חלה – האם נוכל להפריש מתוך התערובת, או שבזה כבר ודאי יש לחוש, שמה שהוא נוטל הוא מן הפטור שהוא הרוב, ואולי לא הפריש מהשאור המחויב כלל?
"יש בילה"
שורש הנדון תלוי ביסוד המבואר בסוגייתנו בזבחים (דף פ.) "יש בילה" – שזה אומר שכאשר מתערב חיוב עם פטור, בכל חתיכה וחתיכה מעורב משניהם, שהדבר מתערבב ונבלל בשווה.
דעת הרא"ש בהלכות חלה סי' ו', שתערובת עיסות נחשב דבר לח שיש בו בילה, ולכן יכול להפריש מתוך העיסה עצמה, ואין לחוש שלקח מן הפטור על החיוב, והתרומת הדשן סי' ק"צ כתב, דיתכן שרק בעיסה של יהודי שנתערבה בעיסה של גוי – יש בילה, אבל בשאור אין בילה, והביא שנחלקו בזה הראשונים אם גם בשאור יש בילה, וכתב שראוי להחמיר ולעשות עיסה נוספת, ולהפריש ממנה על הכל, או שיפריש מן התערובת כגודל השאור הפטור, שנכנס בה ומעט יותר, שבזה בודאי הפריש גם מן החיוב.
להלכה פסק השו"ע סי' שכ"ד סי"א כדעת הרא"ש, שיכול להפריש מהעיסה המעורבת, אלא ששינה טעמו, שבשאור חיוב שנפל לעיסה – פטורה, כתב הטעם מכיון שנעשית כולה טבל מדין טעם כעיקר, ולפי הטעם ש'יש בילה' – למה הוצרך לומר שהכל נעשה טבל? והש"ך דן שאולי כשהמיעוט חייב נפל לרוב פטור – יש חשש שמא יטול רק מן הפטור שהוא הרוב, ולא מועיל 'יש בילה', ואכן החזו"א דמאי (סי' י"ג סק"ד) כתב דמהסוגיא בזבחים מבואר ש'יש בילה' הוא גם במעוט לתוך רוב, ופי' כוונת השו"ע כדי לחייב להפריש כשיעור כל העיסה.
הרמ"א כתב שלכתחילה לא יערב ויסמוך על בילה, והט"ז והש"ך כתבו דראוי להחמיר לעשות אחד מהעצות שכתב התחוה"ד, ולחוש לסוברים שאין בילה בשאור ועיסה, והגר"א סי' ש"ל סק"ה האריך לבאר דאין בילה בעיסות בכלל, ומסיק החזו"א שם שאפשר להקל כדעת הרא"ש וכהכרעת השו"ע, ויש מקום להחמיר כדעת המחמירים וכדעת הגר"א וכן דעת הש"ך שראוי להחמיר למעשה עכ"ד החזו"א.
הפרשת חלה מעוף! האמנם?
הדבר מצוי בטשולנט, שעושים פשטידה מקמח, מים ושמן עם תבלינים שנקרא 'קישקע'. בדרך כלל בסיר משפחתי לא מגיעים לשיעור חלה, אך כשעושים עבור שמחה או בחדר אוכל, ויש שיעור חלה, יש להפריש חלה בלא ברכה לחומרא, כדין עיסה בבלילה עבה הנעשית ע"ד לבשלה, כמבואר בש"ך (סי' שכ"ט סק"ד). אם לא הפרישו חלה כל הטשולנט קבל טעם מהקישקע, ואפשר להפריש מהקישקע גם על הטעם, כן הכריעו הפוסקים בסי' שכ"ד סי"ב.
כתב החוז"א דמאי (סי' י"ג סק"ה) שכהיום שאין שיעור אחד מכ"ד לחלה, אלא מן הדין מועיל כל שהוא, א"כ יועיל להפריש גם מהעוף, מצד הטעם הנבלע בו ולהתיר את העיסה.
תפוחי אדמה בטעם קישקע
מעשה במשפחה שעשו שבת שבע ברכות, ובשלו סיר גדול של טשולנט עם קישקע כשיעור חלה, ושכחו להפריש חלה, ודעת השו"ע סי' שכ"ט דנעשה ע"ד לבשלו פטור מחלה. במוצ"ש נשאר תפו"א בסיר וכל הקישקע נגמר, ורצו לחמם את הטשולנט ולאכול, ודנו לפי הש"ך שיש להפריש חלה לחומרא – כיצד יעשו אחרי שכל הקישקע נאכל, ולפי האמור מתבאר מדברי ה'חזון איש' שיכולים להפריש מתוך התפו"א עם הטעם הבלוע בהם.
מעשה דה'פרי מגדים'
אלא שהעירו ע"ז מדברי הפמ"ג יו"ד (סי' צ"ב סק"י), שכתב מעשה ששמו בצק שנאפה לתוך הטשולנט, ולא הפרישו ממנו חלה, ונאכל כל הבצק, וכתב שאין לומר שנחשב דבר שיש לו מתירין ואינו בטל אפילו באלף, כיון שא"א להפריש מן הטעם – נמצא שאין לו היתר, וגם שמין בשאינו מינו בטל גם כשיש לו מתירין, הרי מבואר מדבריו שאי אפשר להפריש מן הטעם הנבלע.
אכן החילוק פשוט וברור, דזה הרי מפורש בשו"ע סי' שכ"ד ס"ב, שניתן להפריש על טעם {אלא שאינו מפורש שאפשר גם מהטעם בעצמו}, רק בנדון החזו"א אין בתערובת שישים כנגד העיסה החייבת בחלה, ויש טעם גמור, ולכן יכול להפריש גם מהטעם בעצמו. אכן הפמ"ג מדבר כאשר יש יותר משישים כנגד הבצק, יוצא שאין טעם גמור, כמבואר בדבריו שדן בלא בטל באלף, משמע שהיה יותר מששים כנגד א"כ אין טעם גמור וא"א להפריש ממנו.
העולה להלכה:
- עיסה חייבת שנתערבה עם עיסה פטורה, יש בילה ומפריש ממנה כשיעור.
- עיסה שנתערבה עם שאור, מעיקר הדין יש בילה ומפריש מתוכה, ולכתחילה יש להחמיר לעשות עיסה נוספת ולהפריש ממנה, או להפריש כנגד כל הפטור ומעט יותר.
- קישקע המתבשל בקדרה – מעיקר הדין פטור מחלה, ויש להחמיר כדעת הש"ך ולהפריש ברכה בלא ברכה.
- יש להקפיד כשעושים קישקע ביותר מקילו ומאתיים גרם, להפריש חלה בלא ברכה.
- תבשיל שבלע טעם מעיסה שחייבת בחלה, ואין בתבשיל ששים כנגדו, יכול להפריש גם מהתבשיל עם הטעם שבו.
- אם יש יותר מששים בתבשיל – אין להפריש מן הטעם שבו, ויעוין 'פרי מגדים' סי' צ"ב סק"י.